בשעה זו נפגשים לראשונה בתפקידהם הנוכחיים בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ונשיא ארה"ב הטרי ברק אובמה.
למרות אווירת המתח שמנסים ליצור העיתונאים, מדובר בפגישת עבודה ותו לא, והיא מתקיימת כחלק מן המפגשים שעורך אובמה עם מנהיגי האזור על-מנת להכין תוכנית שתקדם את הסכם השלום בין העם הישראלי לעם הפלשתיני.
הפגישות הראשונות מתאפיינות בשיחות רקע, כאשר כל צד מציג את ה"אני מאמין שלו" ומה הוא מצפה מהצד האחר לעשות כדי שהגלגלים לא ייתקעו באדמה. רק לאחר מספר חודשים נוכל לדעת מה דובר בפגישה והאם קיים פוטניציאל לעימות אזורי ישיר בין שתי המדינות.
שתי הדוגמאות הבולטות ליחסים חשדניים מצד ישראל דווקא: ביקורו הראשון של רה"מ המנוח יצחק רבין אצל נשיא ארה"ב דאז ביל קלינטון. רבין, אשר תמך בגלוי בבחירתו של ג'ורג' בוש האב לכהונה נוספת, די חשש מהצעיר הכריזמטי אשר בא ממדינה לא מוכרת וקטנה הלוא היא ארקנסו.
וכן אריאל שרון אשר חשש שג'ורג' בוש הבן ינקוט באותן דרכים בהן נקט אביו כאשר עיכב את תשלום הערבויות, ובכך עזר לגוש הימין לפרק את ממשלתו של יצחק שמיר.
רצוי, לאור ההתפתחות האזורית, שישראל תוביל הפעם תוכנית מדינית אשר תיטיב עמה ולא תתן לגורמים בינלאומיים כקוורטט או האיחוד אירופי להוביל אתה לעברי פי פחת.
