יובל המבולבל והאוצר האבוד

"שלום לכם ילדים וילדות אני יובל המבולבל כל הזמן עושה רק שטויות לא בכוונה בכלל את החולצה אני לובש מהרגליים והמכנסיים מהראש כששואלים אולי כמה זה שניים ועוד שניים אני אומר שלוש" (קטע משיר של בדרן הילדים יובל המבולבל) המלפפונים, העגבניות, הצנוניות, הבצל, הבננות, המילונים, המשמש והאפרסקים הם אשר יקבעו את עתידו הפוליטי של שר האוצר החדש, ד"ר יובל שטייניץ, האיש הלא נכון במקום הלא נכון בתקופה הלא נכונה. מאז שהוטל המע"מ על מוצרי הצריכה במדינה, נהנו הירקות והפירות מיחס מועדף ומפטור בעיקר משום שהם מהווים מזון בסיסי לשכבות מעוטי היכולת. במרוצת השנים נשמעו אומנם טענות שלפיהן מהווים הירקות והפירות מקור לא נדלה להעלמות הכנסות בהיקפים הולכים וגדלים של מאות מיליוני שקלים שמזינים את הון השחור, אבל כל הניסיונות להטיל עליהם מע"מ התפוגגו. הפעם יש לנו שר אוצר מזן חקלאי חדש שמבקש לאשר בכנסת את מסגרת התקציב שנקבעה ע"י הממשלה, וטוען כי אם התקציב לא יאושר ויוחזר לממשלה, משרדו לא יכין הצעת תקציב חדשה.מסגרת התקציב הנוכחית כוללת את הטלת המע"מ על הירקות והפירות; שטייניץ אינו מוכן לוותר על המע"מ ומעדיף להסתער על הבריקדות של הבסטות בשווקים. שטייניץ מודע היטב לכך שבכנסת אין בשלב זה רוב להצעתו. באורח מוזר הוצעה באחרונה לש"ס תוספת של 300 מיליון שקלים ליעדי רווחה תמורת תמיכה בהטלת המע"מ על הירקות והפירות. מאחר שש"ס לא החזירה מעולם כספים שהוענקו לה מקופת המדינה המדולדלת, מן הסתם תמצא דרכים לתמחר את התוספת עפ"י ערכם של תלמידי ישיבה נתמכים. 100 ארגזי מלפפון בעלי מע"מ יהיו שווים לתמיכה בש"סניק חרדי. תנועת אומ"ץ זיהתה את הכוונה להעלות את המע"מ על הירקות והפירות עוד לפני ששטייניץ נעמד על שתי רגליו הקדמיות. חברת הנהלת אומ"ץ, יעל ארצי, הפעילה בשלוחה החברתית של התנועה, התריעה על כך בפניות אל הגורמים הממלכתיים הקובעים והציעה אלטרנטיבות אחרות. ההצעה המבישה לש"ס מעוררת אותנו לפעילות נוספת בתחום זה. רבים תוהים לדעת מאין שואב שטייניץ את אומץ ליבו במאבק על הירקות והפירות, וזאת בהשוואה לרפיסות ולרפיון שגילה בשבועות האחרונים מול יו"ר ההסתדרות עופר עיני ויועצו הכלכלי הבכיר של נתניהו, אורי יוגב, שלא ספרו אותו. נתניהו שכח את כל השנים שבהן היה שטייניץ נושא כליו הלא שלובים והקולות שהשמיע היו בעצם קולות של אדונו בעל הזיכרון הקצר שמאז ומצמד הצטיין באי נאמנות לנאמניו. כשרצו בעבר לבטל את ראש ממשלת בריטניה קלמנט אטלי ולשקף את משקלו הציבורי האפסי, נהגו לומר שמכונית נעצרת ליד בית ראש הממשלה ומתוכה יוצאת מטרייה. שטייניץ צריך להתפלל שיום אחד לא יערכו הקבלה בין אטלי לבינו ויגידו שליד משרד האוצר חונה מכונית ובה תיק ללא שר. לשרוד את שרה מינויו של שטייניץ חסר הידע הכלכלי, שמעולם לא כיהן בשר בממשלה, לתפקיד הבכיר של שר האוצר, היה ללא ספק ברירת מחדל של נתניהו. היו דווקא כאלה שציינו את יושרו האישי של שטייניץ וטענו כי הוא עשוי להיות שר אוצר זקוף קומה שלא יחשוש להתעמת עם אילי ההון ואף ימנע מקופת המדינה לסייע בדחיית תשלום חובותיהם, אבל לשטייניץ לא היה אפילו שבוע אחד של חסד. בשלב הראשון הזדרז ביבי והודיע שהוא מתכוון לשמש בעת ועונה אחת כראש הממשלה וכשר האוצר בעיקר נוכח המשבר הכלכלי העולמי שחבט קשות גם בישראל. נתניהו נתפש כמי שהציל בשעתו את כלכלת ישראל בתקופה שבה כיהן כשר האוצר בממשלתו של אריאל שרון. העובדה שלביבי הייתה תמיכה גורפת של שרון לא נחשבה בעיניו אולי משום ששרון הערמומי רצה דווקא שהוא יכשל בדומה לשורה של שר אוצר שקדמו לו. אבל המציאות הפוליטית בעת הרכבת הקואליציה הנוכחית הכתיבה לנתניהו מהלכים שוני מן הקצה. בקושי הדף ביבי את ליברמן ממשרד האוצר שיש בו מגוון אפשרויות לסייע לאילי הון ולקבל מהם לאחר מכן תמורה בעד חבילות סיוע שקבלו מהקופה הציבורית. נתניהו לא רצה לראות בתפקיד זה שני שרי אוצר לשעבר ממפלגתו, דן מרידור וסילבן שלום, אולי משום שלא חפץ לחזקם ולאפשר להם חלילה לנשוף בפניו. מינוי של אישיות כלכלית חיצונית רמת דרג לתפקיד זה נדחתה, בין השאר, בגלל אילוציו של נתניהו, שנותר כמעט ללא תיקים פנויים עבור חברי מפלגתו אחרי שהחלק הארי של השלל חולק בין ישראל ביתנו, העבודה וש"ס. מזלו הטוב של שטייניץ הוא ששרה נתניהו מחבבת אותו מאחר שבשנות שהותו של בעלה במדבר הפוליטי הוא עמל וטרח לעודד אותה, להחמיא, להפיח בה תקווה שהיא תחזור לטוס לעיתים מזומנות לצד בעלה ראש הממשלה. הטיסה הראשונה כבר מומשה. לשטייניץ מגיע ללא ספק להשתתף בתוכנית הישרדות עם סיכוי לזכות בה אחרי ששרד את שרה התובענית, דבר שלא עלה בידיהם של רבים וטובים כולל חברו הקרוב ביותר ד"ר גבי פיקר. שרה נתניהו הבחשנית נתנה את ברכתה למינויו של יובל שטייניץ חסר הידע הכלכלי כשר האוצר בתקופה קשה זו שבה הגיעה האבטלה לממדים מדאיגים והמיתון מתפשט במשק, וכך הפך יובל לשולייה של הקוסם הכלכלי ביבי, שטרח להבהיר לו מראש כי הוא עצמו ישמש כשר-על כלכלי והוא החל להתבלבל לגבי הסמכויות שלו בכלל ואפשרויות הביצוע העצמאיות בפרט. למרבה הצער, הביצועים הכלכליים של הקוסם והשוליה בשבועות הראשנים לקיומה של הממשלה הינם כושלים והחלו לעורר דאגה בקרב הציבור הרחב. עד כה לא נעשה שום מהלך משמעותי רב היקף שסימן את תחילת ההבראה של המשבר הכלכלי ולא נקבע כיוון חדש ליציאה מהמשבר. נתניהו לא מספק עדיין את הסחורה הכלכלית ולא מוכיח את יכולתו, ואילו על שטייניץ הטירון הציבור לא סומך.

חריקות ראשונות לעומת זאת החלו כמה פגיעות בכללי המינהל התקין וחריגות שאינן מבשרות טובות:

• אומ"ץ התריעה באחרונה בפני מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדרשטראוס, על ניגוד עניינים זועק -במינויו של איש העסקים אורי יוגב לתפקיד יו"ר הוועדה המייעצת של המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה, בעת ובעונה אחת עם המשך פעילותו העסקית הפרטית בתחומי המים, החשמל ועוד.

• אומ"ץ פנתה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז וקבלה על החלטת האוצר לשנות את מבנה הדירקטוריונים של קופות החולים, שלא פחות צורמת את האוזניים השומעות ומעצבנת את העיניים הקוראות. בדרך זו ניתן יהיה ליו"ר ההסתדרות עופר עיני, שסייע לנתניהו להקים את הממשלה, להשתלט מחדש על קופת החולים הכללית שהבעלות עליה נלקחה בשעתו מההסתדרות ע"י המדינה אחרי שלא עמדה בפירעון חובות בסך מאות מיליוני שקלים למדינה.

• הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר, רם בלניקוב, התפטר מתפקידו בעיצומו של המהלך להכנת תקציב המדינה, אחרי שנתניהו הודיע לו שהאחריות על ניהול המו"מ עם ההסדרות והמעסיקים עוברת לטיפולם של אחרים. בלניקוב לא היה מוכן לשמש חותמת גומי לפריצות חמורות בחומת התקציב. בראיון לערוץ 10 שנתן לאחר ההתפטרות אמר: "זה לא יכול להתנהל ככה. ראש ממשלה הלך על דברים פחותים בהרבה. זה שוחד, אבל אני לא מאשים בעניין זה את נתניהו אישית". בניגוד למקובל, לא העניק לו שר האוצר שטייניץ גיבוי ולא יצא להגנתו. הוא אפילו דרש ממנו לפנות את כסאו מיד, אך גורמים במשרד האוצר העבירו מאחורי גבו של שטייניץ את הנושא לבדיקת היועץ המשפטי לממשלה.

• הממונה על התקציבים במשרד האוצר לשעבר, רובי הבר, המשמש כיום כסמנכ"ל בנק לאומי וחבר הנהלת הבנק, נטל חלק בדיונים שנערכו בעניין עסקת החבילה וזו תופעה בלתי נסבלת על כל המשתמע מכך.

בעבר לא נזקפו לחובתו של שטייניץ פרשות של פגיעה בטוהר המידות ומינהל תקין. למרבה הצער, יש סימנים ראשונים של מעידה אפשרית בתחום זה, דווקא בתפקידו המיניסטריאלי הראשון. חלומות על טילים בין-יבשתיים במשך שנים הכשיר את עצמו ד"ר יובל שטייניץ דווקא לתפקיד שר הביטחון שהיה ונשאר משאת חייו האישיים והפוליטיים. שטייניץ חלם בלילות חלומות על טילים בין יבשתיים, הרבה להתראיין בכלי התקשורת בנושאים ביטחוניים, התמחה בענייני ייצור האטום באירן, חיפש פתרונות לנטרול טילי הקאסם וטיפח בהדרגה מגלומניה אישית ארוכת טווח. המרצה לפילוסופיה לשעבר, שכתב את עבודת הדוקטורט שלו על נושא רב משמעות: "נקודת מבט רציונאליסטית", הגיע למסקנה הבלתי נמנעת מבחינתו כי מן הראוי שבראש מערכת הביטחון יעמוד דווקא אזרח. מה לא עשה שטייניץ כדי לקדם את המינוי שלו? קודם כל הוא למד בשקדנות את כל נושאי תפישות הביטחון של ישראל, ורשם לעצמו כשלנות של שרי ביטחון שהיו בעבר גנרלים מסוגם של משה דיין, עזר ויצמן, אריאל שרון, יצחק רבין, יצחק מרדכי, פואד בן-אליעזר ושאול מופז. במקביל ניסה למצוא נקודות זכות אצל אזרחים שכיהנו בתפקיד זה, ביניהם שמעון פרס ומשה ארנס. מי שקלקל לו את התזה הרציונאלית היה שר הביטחון המודח, עמיר פרץ, שצפה בשעתו בתרגיל של צה"ל בגולן באמצעות משקפת אטומת עדשות שהפכה אותו לחוכא ואטלולה. במסגרת פעילותו הפרלמנטרית לא חסך שטייניץ את שבטו ממערכת הביטחון כאשר הביע תפיסות ביטחוניות משלו, שהבולטת בהן הייתה התנגדותו לפינוי ציר פילדלפי ברצועת עזה. במקביל יזם שטייניץ הקמת ועדה פרלמנטרית שתפקידה היה לקבוע את סדרי הפיקוח האזרחיים על מערכת הביטחון - צעד נוסף לקראת מימוש חלומו. יומו הגדול של שטייניץ היה מינויו לתפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הוא החליט שהחיים הקלים שהעניקו קודמיו לשרי הביטחון והרמטכ"לים הגיעו לסיומם, והוא החל לטרטר אותם על ימין ועל שמאל כאשר זימנם לעיתים מזומנות,. לישיבות הוועדה. במהלך דיוני הוועדה המתוקשרים הקפיד שטייניץ להפגין את הידע האישי שלו בנושאים ביטחוניים, בתקווה שיגיעו לאוזניו של פטרונו נתניהו והוא ימנה אותו ביום הפקדה לתפקיד שר הביטחון. אבל לביבי היו תוכניות אחרות לגמרי. הוא חילק כבר את התפקיד לכמה גנרלים כאשר כיהן עדיין כיו"ר האופוזיציה. שר הביטחון המיועד הראשון שלו היה אלוף פיקוד הצפון לשעבר, יוסי פלד, שבסופו של דבר התמנה לשר לענייני כלום וממתין עדיין לקבלת רשות מנתניהו לטפל בניצולי השואה. השני ברשימת המינויים המובטחים לתפקיד שר הביטחון היה הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון. בתפקידו הנוכחי של יעלון, שר לעניינים אסטרטגיים - משרד מאולתר שנתפר בשעתו ע"י ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט עבור אביגדור ליברמן - ממתין בוגי לעידכוניו של עוזי ארד, ראש המועצה לביטחון לאומי. מועמד שלישי של ביבי, חבר הכנסת שאול מופז, כיהן בעבר בתפקיד זה ושאף לחזור אליו אך נחסם בעודו באיבו ע"י מנהיגת מפלגתו, חברת הכנסת ציפי לבני, שמעדיפה את האופוזיציה על חבירה לממשלת נתניהו. המאמצים שנעשה בימים אלה מאחורי הקלעים למשוך את מופז וקבוצת חברי כנסת נוספים מקדימה לחיקו של הליכוד, נכשלו בשלב זה. אבל אם יצטרף מופז ביום מן הימים לממשלה, עשוי נתניהו למנות אותו כשר לענייני מרכז הארץ. הצפון והדרום נתפסו כבר ע"י סילבן שלום. מי שזכה בתפקיד שר הביטחון הוא אהוד ברק, שהתאהב באחרונה בביבי והחל להרעיף עליו שבחים מוזרים שלא אופייניים לו. לשמוע מברק שביבי הוא ראש ממשלה טוב שיודע לקבל החלטות והכרעות קשות זה חזון אחרית הלילות. ומדוע שברק לא יעשה זאת? מתוך שבעת חברי הכנסת מהעבודה שתומכים בממשלה, ארבעה מכהנים כשרים ושניים משמשים סגני שרים. מחיר יקר ביותר עבור קניית שלטון. וכך נאלץ ד"ר יובל שטייניץ להתרחק ממערכת הביטחון. בתפקידו הנוכחי כשר האוצר הוא אמור להתייצב מצידו השני של המתרס בניסיון לקצץ בתקציב הביטחון, בתקופה שבה האיום האירני על קיומה של ישראל הולך ומתעצם; ואם לא די בכך, הממשל האמריקני הנתון בקשיים כלכליים אדירים משלו, עלול לקצץ בכספי הסיוע הנדיבים לישראל כאמצעי לחץ בתחום המדיני. אם יובל שטייניץ לא ישכיל להתעשת ולייצב את משרד האוצר ויימשכו הבלבול, המבוכה והמבולקה, לא יהסס נתניהו להעיף אותו ולהאשים אתו בכשלי שיקום הכלכלה. מוטב יעשה זאת ויפה חצי שעה קודם.