הורים לילדים בגיל הרך מודעים לכך שזו תקופה מכרעת בחיי הילד, ולכן עלינו לשים לב להשלכות של דברים שאנו אומרים להם. הורים רבים, במיוחד הורים לילד ראשון, תוהים לגבי אחריותם ותפקידם כהורים. שאלת השאלות הינה איך להיות הורים טובים ואולי טובים יותר מהורינו? איך להימנע מטעויות במהלך הגידול (האם בכלל זה אפשרי) האם לתגמל את ילדנו על מעשה חיובי? אז התשובה היא שכן.
חשוב לתגמל ואפילו הרבה, אבל חשוב להבין שתגמול יכול להתבטא בחיבוק/נשיקה/מילה טובה. כבני אדם אנו זקוקים לעידוד ולחיזוקים ועל אחת וכמה שילדים רכים זקוקים לכך, ולכן חשוב שנזכור שאין צורך לשפוט את פעולות הילד כדי לעודדו וצריך להיזהר, שהשבח לא יצור תלות של הילד בנו.
חשוב שלא ייווצר מצב שללא שבח הילד לא יפעל, או/ו יאבד את ביטחונו העצמי. ילדים זקוקים לתמיכה לא מותנית, אהבה ללא תנאים. תגמול לא אמור להיות מותנה, התניה איננה אקט חינוכי. חשוב לתגמל ילד בעקבות מעשה חיובי שעשה: עזרה מצידו, מילוי הוראה שהתבקש לבצע וכד', חשוב שהילד ישמע יותר עידוד וחיזוק מביקורת והערות.
מומלץ ל"צפר" את הילד כאות הערכה על מעשיו. אין לעשות זאת תוך כדי אמירה מקדימה כגון "אם תסדר את המשחקים שלך אז..." אלא "אני מאוד מעריכה את החריצות שלך בכך שסידרת... ולכן הבאתי לך...", "שמעתי מהגננת... שהיום... זה שימח אותי מאוד ולכן קניתי לך...", "אני רואה שהצלחת להתאפק ושלא השתמשת כל היום במוצץ ולכן נלך ביחד לקנות...".
חשוב לציין שבנושא הגמילה חייבים להתחיל רק ברגע שהילד מראה סימנים ליכולת להיגמל, בכל תחום ישנם סימנים המרמזים ומלמדים על בשלות שמעידה על-כך שניתן להתחיל את תהליך הגמילה ואל לנו להתחיל לגמול מתוך לחץ סביבתי או מתוך אינטרס אישי/כלכלי שלנו. "הוא כבר ממש גדול, לא יכול להיות שהוא עדיין עושה בטיטול...", "נמאס לי מהמוצץ, זה כל-כך לא אסטטי".
אחת הבעיות היא שכשילד מקבל על כל אירוע פרס, הערך של הפרס יורד והוא הופך להיות פחות ופחות אטרקטיבי ואפקטיבי. הפרס הופך להיות משהו מובן מאליו ואפילו מתחייב. יתרה מזאת, שהדרישות של הילד רק עולות, ודברים "פשוטים" כבר לא מספקים אותו, לכן "פרס" לא צריך להיהפך לדבר בשגרה, אלא עליו להיות אירוע מיוחד, פרס יכול להיות מדבקה, לקחת את הילד למקום שהוא אוהב, לבלות איתו זמן ממושך (זמן איכות), משהו "בשקל" שהוא אוהב וכדומה.