מהן חמש שנים לעומת הנצח?
הערכותיו של ראש המוסד מאיר דגן, כפי שבאו לידי ביטוי בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, עשו את דרכן עד לכותרת הראשית של הארץ ("ראש המוסד: לא תהיה הסלמה באירן, המהומות יגוועו בתוך ימים"). אבל זו אינה הבשורה היחידה שיצאה אתמול מפיו של דגן והפכה הבוקר לכותרת בעיתון.
זוכרים את הכותרות מזרות האימה על הפצצה האירנית המתקרבת? זוכרים את האיומים והאזהרות, ההפחדות והקריאות לפעולה נחושה שהופיעו בעיתונות? אם קראתם מדי פעם עיתון בעשור האחרון, או צפיתם במהדורת חדשות מזדמנת בטלוויזיה מאז שנות התשעים, סביר להניח שאתם זוכרים. ובכן, כעת אתם מתבקשים לכוון מחדש את שעוניכם.
"דגן: אירן תגיע לפצצה רק ב-2014", קוראת הכותרת בראש עמ' 3 של הארץ, ומתחת לה מוסבר כי מדובר בדחייה משמעותית, תאריך הרחוק מהערכות מודיעין קודמות בישראל, ותואם יותר את הערכות ה-CIA. כמו פאטה מורגנה, הפצצה האירנית מתרחקת בכל פעם שנדמה כי ידו הארוכה של צה"ל ממשמשת אותה בין אצבעותיה.
יובל אזולאי ויוסי מלמן, המדווחים על ההערכה החדשה של דגן, מציינים כי זו אינה הדחייה הראשונה בתאריך הצפוי לאטום האירני. "בעבר דובר על סוף שנות התשעים של המאה הקודמת; לאחר מכן ההערכה שונתה לתחילת שנות ה-2000, אחר-כך לאמצע העשור, ועד היום עמדה ההערכה המקובלת כי 2010-2009 הן המועד שבו תשיג טהרן את הפצצה", הם כותבים. במאמר פרשנות שהופיע אתמול באתר הארץ
מוסיף מלמן כי "הזגזוג הזה, חדשות לבקרים, פוגע בשמם הטוב של חטיבת ההערכה והמחקר של אמ"ן ושל המוסד".
אלוף בן מלווה את הידיעה על ההערכה מחדש במאמר פרשנות הקובע כי אם לא מדובר בפעולת הסחה, הרי שאפשר לראות בה צפירת הרגעה. "ישראל הורידה [...] את מפלס החרדה הפומבי מפני האיום הגרעיני האירני", כותב בן, ומעריך שכעת קטנו הסיכויים שנתניהו יורה על תקיפת אירן.
ומה בעיתונים האחרים, העיתונים שבהם ההפחדות מפני פצצה אירנית התגלמו בצורת כותרות גדולות בהרבה מאלה שהופיעו בהארץ? בידיעות אחרונות הרייטינג של התאריך החדש נמוך מאד, כנראה שאינו מפחיד דיו כדי להיחשב אטרקטיבי. המידע מופיע רק במשפט האחרון של ידיעה קצרצרה בתחתית עמ' 4 [יובל קרני], ללא כל הדגשה בכותרת. במעריב המצב טוב מעט יותר - כותרת לידיעה בינונית בתחתית עמ' 5 [אריק בנדר וטל שניידר].
עורכי "ישראל היום" לא נותנים לדחייה לבלבל אותם וממשיכים במסע ההפחדה כתמול שלשום. הכותרת לידיעה המתפרשת על-פני מרבית הכפולה השנייה של העיתון קוראת: "אירן תוכל לשגר פצצה כבר ב-2014" [גדעון אלון].
זו כותרת הדומה לכותרת בהארץ, אך התיבה "רק" הוחלפה ב"כבר". להבדיל מהכותרת בהארץ, הכותרת ב"ישראל היום" נתונה במרכאות, ומוצגת כציטוט ישיר של ראש המוסד. בדיקה בגוף הידיעה מעלה כי הציטוט המדויק הוא "פצצה מוכנה לשיגור בשנת 2014". בלי "רק" ובלי "כבר" (בעיני דגן, כך נראה, מקובלת יותר העמדה של "ישראל היום". הוא הזהיר את חברי הוועדה כי הגרעין האירני הוא "איום בעל משמעות קיומית על ישראל").
במלים אחרות, הפרשנות של הארץ השפיעה על ניסוח הכותרת בעיתון זה, בעוד הפרשנות של "ישראל היום" השפיעה גם על הדברים שיצאו מפי דגן.
זו דוגמה קטנה, אך מייצגת, לחוסר ההקפדה בעיתונות הישראלית לפרסם כציטוט ישיר אך ורק את המלים שיוצאות מפי המצוטטים. העיתונאי דיון ניסנבאום, שליח רשת עיתוני מקלאצ'י לירושלים,
כתב על כך השבוע בבלוג שלו, ביחס לחילופי ההאשמות האחרונים בין ג'ורג' מיטשל לבן כספית.
