המציאות כהווייתה יכולה ליישר את המחשבות אצל אנשים חכמים, כמו גם להשאיר את הסכלים בהזיותיהם המנותקות ולתת לחיים לזרום הלאה.
במצב בו הפלשתינים שוחרי הטרור התנגדו לקבל מראש הממשלה אהוד ברק 95% מהשטחים הכבושים, כדי להקים עבורם מדינה פלשתינית, וכיום - מתנערים הם מנאום ראש הממשלה בנימין נתניהו להקמת מדינה פלשתינית - רק בגלל שהמתכונת שהותוותה על-ידי נתניהו למדינתם שבדרך היא מתכונת שלום במקום טרור, מתבהרת ומתבררת המציאות כהווייתה.
מה שנותר לאור זאת - זה להימנות עם מחנה המרכז-ימין השפוי, או לחבור למחנה הסכלים, בעידוד גועש, רועש וצוהל של מפלגת התקשורת הישראלית.
בין אם בנימין נתניהו בנאומו בבר-אילן נטה ממש לכיוון "שלום עכשיו" ואימץ בחום את רעיון שתי המדינות לשני עמים, ובין אם הוא
סובב את מנהיגי העולם סביב אצבעו הקטנה באמצעות תרגיל מבריק, שעוד יילמד בדברי הימים (ואני נוטה להאמין כי האפשרות השנייה היא הנכונה), התוצאה תהיה היינו-הך: מדינה פלשתינית שוחרת טרור לא תקום, כי לא תעמוד בתנאים שהוצבו ברוב חוכמה להקמתה, ומדינה פלשתינית שוחרת שלום לא תקום, כי אין שם מי שמוכן ו/או יכול לנטוש את דרך הטרור - לא מבין המנהיגים, שהמתון ביניהם מכחיש שואה, ולא מבין המונהגים, המובלים מגיל הגן - להתאבד, ומונחים לשם כך מרצון - בקייטנות החופש.
זאת ועוד, עצה לראש הממשלה היא, כי גם אם מישהו סובב לו את הראש שמאלה - לעבר מזרח תיכון חדש, ולאור החיזוי של התוצאה,
מוטב לו כי יפנים ויאמץ את המחשבה לפיה המניע לנאום הוא מתוחכם, ויעדיף גרסה זו על פני האפשרות האלטרנטיבית לפיה הוא נתפש כהוזה וכחוזה, ואף אחד לא צריך - גם לא יכול - לחדור אל צפונות ליבו בעניין זה...
בהנחה כי נאום אחרית הימים של בנימין נתניהו הוא אכן תרגיל פוליטי מבריק, צרוף מחשבה ומרחיק ראות, ולא מעידה שמאלה, הרי התרגיל הזה כבר קוצר פירות בפוליטיקה הבינלאומית, ומעמיד את מדינת ישראל באור חיובי בעולם. אפילו נשיא המדינה שמעון פרס, המקובל אצל מנהיגות העולם - כולל אצל מי שלא כל כך מצדד ודואג למדינת ישראל. כבר ברך על הנאום ואימץ את תוכנו בחום, דבר שאין לזלזל בו כלל ועיקר.
בנוסף, מנהיגות אירופה וצמרת הממשל בארה"ב אינן יכולות לטעון כיום דבר נגד ממשלת ישראל שוחרת השלום, המסכימה לשתי מדינות לשני עמים ואף תומכת בהסדר זה כפתרון שהוא כאילו מחויב המציאות...
ובאשר לפוליטיקה הפנימית, יירגע נא השר בני בגין, כי מה שהוא רצה - זה אשר יקרה, ויכול להירגע גם חיים רמון, כי מה שהוא רוצה - ללא כל קשר עם משחקי לשון כאלה ואחרים - בין כה לא יקרה, אפילו במצב בו חבר הכנסת חיים אורון יהיה ראש ממשלה וחבר הכנסת אחמד טיבי יהיה כאן שר הביטחון.
