|
|
| "כאשר ניסיתי לקבל את חוזי המכרז של ויסקונסין זה היה מאבק, כולל איום בתביעה משפטית, חצי מהחומר מושחר, כי הכל סודות מסחריים של תאגידים" | |
|
|
|
פוקס מספר כיצד קיבל את כל החומר הדרוש לו, כאשר חקר במסגרת עבודת הדוקטורט שלו את שירות התעסוקה, "לעומת זאת, כאשר ניסיתי לקבל את חוזי המכרז של ויסקונסין זה היה מאבק, כולל איום בתביעה משפטית, חצי מהחומר מושחר, כי הכל סודות מסחריים של תאגידים".
"המודל הכלכלי", מסביר פוקס, "בניגוד גמור להמלצות של הוועדות, מעניק תמריצים לרישום סירובים ושלילה של גמלאות".
פוקס גם נדרש ל"פטנט" שהמציא לנו המוח של נערי האוצר: ייבוש של משרד ממשלתי, טענת קוזק נגזל ש"זה לא עובד" ו"חייבים לעשות משהו", ו"הכינותי מראש" של הפרטה: "כיום משקיעה אורות בתעסוקה כעשרים אלף שקל בכל מועסק, ובשירות התעסוקה מקצים כ-2,800 שקל לכל מועסק. כיום, התקציב השנתי של שירות התעסוקה עומד על כ-343 מיליון שקל, ואם היה ניתן לשירות התעסוקה אותו תקציב שנתי לאדם כפי שניתן ל'אורות בתעסוקה' התקציב היה מגיע לכדי 2.5 מיליארד שקל. אין לי ספק שכאשר התוכנית תעבור לפרישה ארצית, היקף ההשקעה יקטן באופן משמעותי". במילים אחרות, אומר פוקס, גם החסרונות ייוותרו על כנם, וגם תקציב התוכנית לא יעלה בהרבה על זה של שירות התעסוקה, והמשתתפים בכפייה של התוכנית, כמובן, יסבלו את נחת זרועה של קרחות-משני-הצדדים זו.
|
|
|
| "שיקול הדעת מורד לרמת פקידי השטח, אשר מקבלים כלים של מקל על-מנת להניע את הנזקקים ליעדים, כאשר המנגנון הריכוזי נשאר מאחור. אין נהלים אשר ניתן לצלם בשירות התעסוקה, זו תרבות ארגונית, זה נעשה בישיבות צוות, קשה לשים על זה את האצבע, ככל שנרחיב את שיקול הדעת, כך נצמצם את היכולת לערוך ביקורת שיפוטית" | |
|
|
|
"קצבת הבטחת ההכנסה, זהו קו ההגנה האחרון, מי שאין לו הבטחת הכנסה, כל מה שנותר לו זבה בתי תמחוי" - אומר פרופ' גיא מונדלק מן הפקולטה למשפטים באוניברסטית תל אביב וחבר בוועדת ההיגוי בפרויקט ההפרטה. "בעבר, לעובדים סוציאלים היה שיקול דעת בלעדי במתן עזרה סוציאלית, שיקול הדעת השתנה מעובד לעובד והם היו שיפוטיים. הדור השני של שיקול דעת במתן הבטחת הכנסה היה דור משפטי, לא ניתן לשלול קצבה בלא שימוע, וגם פה אנשים שלא הבינו את השיח המשפטי, או שלא יכלו לתרגם את סיפור חייהם לשפה משפטית, נפלו בין הכיסאות. כיום אנו עדים לדור השלישי של שיקול דעת במתן קצבאות סעד: מעבר למערכת בירוקרטית מבוזרת שבה שיקול הדעת מורד לרמת פקידי השטח, אשר מקבלים כלים של מקל על-מנת להניע את הנזקקים ליעדים, כאשר המנגנון הריכוזי נשאר מאחור. אין נהלים אשר ניתן לצלם בשירות התעסוקה, זו תרבות ארגונית, זה נעשה בישיבות צוות, קשה לשים על זה את האצבע, ככל שנרחיב את שיקול הדעת, כך נצמצם את היכולת לערוך ביקורת שיפוטית. לא ניתן לומר לבית הדין לעבודה כי הייתה פה חריגה מסמכות כאשר סמכותו של הפקיד היא לעשות כל מה שנדרש בכדי לצמצם את שיעור הקצבאות. הם יודעים שאם הם יצמצמו את הקצבאות באופן ישיר, תוגשנה עתירות לבג"צ, ועל כן הם עושים זאת באופן עקיף, על-ידי התעמרות בנזקקי שירות התעסוקה, כך שיתייאשו ויוותרו".
לשיטתו של מונדלק, מביורוקרטיה חסרת פנים עברנו לביורוקרטיה עם יותר מדי פנים ויותר מדי שמות.
להיעדר ההנחיות המנהליות באשר לדרכי מתן/שלילת הקצבאות, מסביר מונדלק, מצטרפת "מערכת יחסים קשה, היררכית, וא-סימטרית. המתפעלים מצוידים בשפע של מקלות וגזרים אל מול אדם חסר כל ומשולל כוח".
שתי המטרות העיקריות של התוכנית, לקצץ בקצבאות ולהשים אנשים בעבודה, סותרות זו את זו, לשיטתו: "זו לא יכולה להיות מטחנת בשר שבה אנו מחפשים את מי להעיף מהקצבה", הוא מבהיר.
בניגוד לשלוש ההפרטות הקודמות שנדונו בכינוס: הפרטת הקרקעות, הפרטת מערכת הבריאות ו הפרטת מערכת החינוך, בהפרטה זו יש פער "בין הקליינטורה שמממנת, לבין הקליינטורה שנזקקת", לדברי מונדלק. "מממנת - כל משלמי המיסים. מקבלת – קשי-יום, לרוב האוכלוסיה שלא בא לשמוע למה קשה להם, העיקר שכבר יעשו משהו עם עצמם. מדובר בזכויות אדם, זה הפר אקסלנס של זכויות אדם, זה המיעוט שהרוב לא רוצה לשמוע".
|
|
