"יש בעיה בנגישות לאשראי לעסקים קטנים. עסק קטן אומנם יכול ללכת לבנק ולקבל אשראי, אבל לא מספיק כדי גם לממן פעילות שוטפת וגם לבצע השקעות כדי להתרחב, וזו מהות הבעיה. אחד הממצאים שמוכיחים שלא ניתן מספיק אשראי לעסקים קטנים הוא שבישראל נסגרים מעל ל-40 אלף עסקים בשנה, שהם כ-8.5% מכלל העסקים הפעילים, אבל הפסדי האשראי של הבנקים הם פרומילים בודדים", כך אומר צחי ברקי סמנכ"ל בכיר מנהל אגף כלכלה, מידע ומחקר בדן אנד ברדסטריט, במסגרת פאנל בנושא אשראי לעסקים קטנים שהתקיים בתחילת השבוע בקריה האקדמית אונו.
את הפאנל הנחה פרופ'
ירון זליכה, ראש בית הספר לראיית חשבון בקריה, שהציג בפתח הדברים את הרקע למצב בתחום. "יש תופעה מבנית ידועה במערכת האשראי במדינות רבות, והיא שככל שיחס האשראי לתוצר נמוך יותר, הון רב יותר מופנה ללווים גדולים. הבנקים מעדיפים לרכז את האשראי בידיים מצומצמות, כשברקע לכך היתרון לגודל של עבודה מול לווים מסוג זה", אמר זליכה. עוד אמר: "כשהבנק בוחן ומנתח מימון עסקה, הוא משקיע משאבים דומים במתן אשראי ל-200 אלף
שקל ו-200 מיליון שקל".
בנוסף לברקי, השתתפו בפאנל גם ח"כ
איתן כבל, יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת; ורד קרין, מנהלת אשראי לא סחיר בבית ההשקעות
פסגות; ועו"ד
שלומי תורג'מן, מייסד ומנכ"ל BTB, פלטפורמה להלוואות חברתיות לעסקים.
"מתוך ה-800 מיליארד שקל אשראי למגזר העסקי שנותנים הבנקים והמוסדיים, כ-16% בלבד מוקצה לעסקים קטנים, אף שהם מהווים 48% מהתוצר העסקי במשק", מסביר ברקי. "עסק ממוצע מקבל אשראי של 250 אלף שקל. עוד 50 אלף שקל אשראי לכל עסק יביאו בממוצע לגידול של 20% במחזור המכירות. כלומר, בחשבון סנדלרים פשוט, גידול של 30 מיליארד שקל באשראי למגזר העסקים הקטנים יביא לעוד כ-100 מיליארד שקל תוצר עסקי ולעוד מקומות עבודה", הוא מוסיף.
זליכה: "לממשלה אחריות גדולה בטיפול באשראי לעסקים קטנים הן מטעמי היציבות הבנקאית וריכוזיות תיק האשראי, שמעלה את הסיכון לבנקים, והן מבחינת הצמיחה במשק. ללא מעורבות אקטיבית של הממשלה, הנטייה המובנית של שחקני האשראי לתעדף גדולים על פני הקטנים תימשך, ומי שייפגע מכך הן במיוחד הקבוצות החלשות בחברה".
מה המדינה יכולה לעשות?
כבל: "כל אחד מסתכל מהאינטרס שלו. אומנם המפקחת על הבנקים הנוכחית עושה עבודה ששנים לא נעשתה ביחסים עם הבנקים. ועדיין בנק ישראל עסוק קודם כל בדבר אחד - יציבות הבנקים. אני לא שופט אותו, אני רק מביא את הדברים כפי שהם באים לידי ביטוי באופן הכי גלוי.
"במצב הנוכחי יש כיום מיליון איש שהם מחוץ למעגל האשראי, חלקם לא יודעים איך לבקש אשראי. לחלקם אין בכלל כרטיס אשראי. צריך ליצור אלטרנטיבה לבנקים. הצעת חוק נתוני אשראי היא ההתחלה, היא נותנת כלים שנותנים יותר פתיחות ומוריד פחדים ממתן אשראי למגזר זה. אני חושב שבצעד הבא, המדינה צריכה להקים קרן של כ-50 מיליון שקל, ולתת ערבות מדינה, כדי להקטין את הסיכון והחשש ממתן ההלוואות. בניגוד לקרנות שיש כיום, צריך להטיל הרבה פחות מגבלות במתן האשראי, כדי להיפתח בפני עוד ועוד עסקים ואוכלוסיות שיוכלו לקבל מימון. אם אתה רוצה בסופו של דבר לשבור את התקרה, הדרך היא לעקוף אותה, על-ידי הורדת הסף. לשם כך חייבת להיות מעורבות של האוצר".
תורג'מן: "השינוי בקרנות גם צריך להיות בשאלה מי יכול להתמודד עם ניהול הקרנות. במצב הנוכחי יכול להיות שחברה כמונו לא תוכל להתמודד על ניהול הקרן".
במהלך הפאנל הסבירו המשתתפים, שהבעיה המרכזית היא הדרך בה ניתן האשראי לעסקים קטנים, המתבסס על חיתום סטטיסטי ומודלים ישנים ושמרניים, ללא ניתוח איכותי של כל עסק. "הבנקים רוצים לתת אשראי לעסקים קטנים, בעיקר כי המרווחים בהם טובים. גם רואים שיחידות השיווק שלהם עובדות לשם כך", אומר ברקי. "עם זאת", הוא מוסיף, "אני מזהה בעיה באשראי לעסקים עם מחזור פעילות של עד 25 מיליון שקל. הבנקים נסמכים על דוחות כספיים, שבדרך כלל עסקים קטנים מספקים באיחור, ועל ביטחונות. לעסקים קטנים אין ממש ביטחונות להעמיד, למעט ערבות אישית והבית הפרטי של בעל העסק".
עוד אמר ברקי: "נקודת המפתח להגדלת האשראי לעסקים הקטנים היא ניתוח איכותני של העסק. לבנקאים קשה לעשות אדפטציות ולתת אשראי על בסיס פרמטרים איכותניים לעסקים קטנים, ובמקום זה הם נותנים אשראי על בסיס פרמטרים סטטיסטיים".
מה באשר למוסדיים, למה אנחנו כמעט ולא רואים אותם פעילים בתחום הזה?
קרין: "תחום העסקים הקטנים מאוד מעניין את המשקיעים המוסדיים. מדובר בסקטור בו הריביות הן פי 2-3 לעומת מגזר העסקים הגדולים כתוצאה מהיעדר תחרות. למרות הריביות הגבוהה, המח"מ בהלוואות האלה נמוך יותר מהמגזר העסקי ועומד לרוב על שנתיים- שנתיים וחצי לעומת 4-5 שנים במגזר העסקי. גם אחרי ההפרשות להפסדי אשראי, הרווחיות יפה. כלומר הסיכון נמוך יותר, והתשואה גבוהה יותר, לכן יש עניין למוסדיים להיכנס לתחום, ונברך על כל עזרה שנקבל".
מה בעצם החסמים?
קרין: "יש שלושה פרמטרים קריטיים למתן מימון לעסקים קטנים. הראשון הוא זרם עסקות, שצריך להיות איכותי, נגיש, ולשם כך אנחנו צריכים פריסה גאוגרפית רחבה. קריטריון שני חשוב זה החיתום - וכאן יש מקום להפריד בין העסקים הבינוניים והקטנים.
"יש הבדל גדול בניתוח שלהם. אשראי לעסקים קטנים הוא כמו אשראי למשקי בית - הניתוח נשען על סטטיסטיקה. ברגע שעסק מסווג סטטיסטית כבעל סיכוי גבוה לחדלות פירעון, הוא יוצא מהמערכת. עד שלא יקומו גופים שיציעו ניתוחים בצורה אחרת, המצב הזה לא ישתנה.
"התוצאה היא שהיום מימון עסקים קטנים הוא מימון פרימיטיבי. צריך לצאת מהשבלונות של החיתום, ולהיפתח למגוון סוגי מימון - חוב בכיר, חוב מסוג מזנין ועוד. פרמטר חשוב נוסף הוא שהמוסדיים צריכים מערכת לתפעול ההלוואות ולמעקב השוטף אחריהן".
הדרת אשראי
במסגרת הדיון הציג זליכה מחקר אחרון שנעשה בקריה האקדמית ובחן את
הדרת האשראי באוכלוסייה הישראלית. "ראשית, בדקנו האם יש אי-שוויון בחלוקת האשראי בישראל ומצאנו שכן. בנוסף, בחנו את חלוקת האשראי ב-30 השנים האחרונות לפי פילוחים שונים - גברים מול נשים, לווים שאביהם ממוצא ממדינות אפריקה וספרד מול לווים שמוצאם באירופה וצפון אמריקה, ואוכלוסייה ערבית מול יהודית. מצאנו שיש הדרת אשראי לקבוצות שונות באוכלוסייה הישראלית".
כבל הוסיף בהקשר זה: "חוק נתוני אשראי עלול היה להעצים את האי שוויון המתואר, כשאין בו איזונים ובלמים. אני זוכר את המאבקים שקיימנו בגרסה הראשונה שלו, שרצתה לכלול נתונים כמו מקום מגורים, מוצא ועיסוק. ברור לנו שבמצב כזה כמיליון אזרחים בכלל לא נמצאים במשחק האשראי, ניהלנו מלחמה מול בנק ישראל, משרד האוצר והמשפטים כדי לנטרל מאפיינים שכאלה מהדירוג".
זליכה: "אומרים שמפלטפורמות מימון ההמונים יבוא העתיד, אלא שראיתי מחקר שנעשה על חברת Airbnb, ושם מצאו שאם אתה מזין שם המזוהה עם אדם שחור, סבירות נמוכה יותר שתקבל דירה. שלומי, האם כל אותן מערכות חדשניות ממשיכות לעשות הדרה?
תורג'מן: "כשחשבנו על איזה מודל נלך וניקח לפלטפורמה שלנו, הגענו למסקנה שאין מודל מתאים. הסטטיסטיקה לא תעזור, כי אז נצטרך לקחת ריבית גבוהות, ואנו לוקחים ריביות 5%-8%. במקום זה, מה שאנחנו עושים זה אנליזה מפורטת של כמה שעות על כל בקשה. עשינו עד היום עשרת אלפים אנליזות, ומשם נפיק את האלגוריתם שלנו. כך נוכל לתת הלוואות באופן דיגיטלי ומבלי להתחשב בפרמטרים לא רלוונטיים כגון מין הלווה".
זליכה: שלומי תורג'מן, איפה אתה רואה את ענף מימון ההמונים בתחזית אופטימית עוד 5 שנים, ומה יכול להביא אותו לשם?
תורג'מן: "בתרחיש הוורוד נגיע ל-50 מיליארד שקל. המדינה יכולה לסייע בכמה דברים, ראשית, עובד בוחר איפה תהיה קופת הפיצויים שלו, אנחנו גם רוצים להיות אופציה. דרך נוספת היא לחייב מוסדיים להשקיע בחברות כמונו".
כבל חלק על ההצעות של תורג'מן: "ההצעה שלך דרמטית מדי לטעמי", אמר כבל. "אני מאמין שצריכה להיות אבולוציה ולא רבולוציה. רבולוציה נגמרת הרבה פעמים בבכי, כי אתה משמיד דברים טובים בדרך.
"הגישה שצריכה להיות היא שהמדינה תיתן את רשת הביטחון. אם המדינה זיהתה שהמשק מושתת על פלטפורמה של עסקים קטנים ובינוניים, המדינה צריכה להיות שחקן שיגשר בינם לבין המימון".
זליכה: "תמיד כשמחפשים תירוצים לא להתערב, אז צועקים שזה קומוניזם או שייפלו בנקים. אני חושב שהדבר הנכון הוא שנקרא מכאן להקים ועדה ציבורית של מומחים, שתמליץ לאוצר איך להתערב בתחום הזה מבלי להשתלט על השוק, אלא כדי לדחוף אותו קדימה".
