בעקבות השימוש הקטלני שעשה שלטונו של נשיא סוריה אסד בגז העצבים סארין נגד אזרחיו - התמקד השלטון בדמשק כבר מאז שנות השבעים של המאה הקודמת, בסיוע מומחים מאירן, בפיתוח שני סוגים שונים של "גזי עצבים" ואף צבר לעצמו מאגר גדול למדי של גזים קטלניים. האחד - סארין והשני, חסר השם, המופיע תחת הכותרת VX.
בשונה מן הסארין הנדיף, VX אינו נדיף. לגז הזה אין ריח או צבע והוא נחשב לגז העצבים הקטלני בעולם. מומחים בארה"ב מעריכים כי בידי סוריה מצויים גם מאגרים של גז חרדל שאותו קיבלו מאירן או שפיתחה אותו בשיתוף עם מדענים מסוכנות התעשיות הביטחוניות האירנית.
תעשיית "המוות הכימי" הסורית פיתחה מספר יכולות התקפיות ברמה הטקטית והאסטרטגית, שראוי להבהיר אותן. למשל: ירי פגזים נושאי גז עצבים באמצעות תותחים המסוגלים להגיע לטווחים של כמעט 40 ק"מ וכמובן טילים נושאי ראשי חץ כימיים.
מה, בעצם, טיבם של גזי העצבים? גזים אלה קוטלים את האדם באמצעות פגיעה בדרכי הנשימה ובשרירים. המוכר בכל הגזים האלה הוא החרדל ששימוש צבאי נרחב בו נעשה כבר במלחמת העולם הראשונה. גזי העצבים כמו סארין ו-VX חודרים לגוף האדם בעת נשימה או במגע דרך העור החשוף, ומחסלים את יכולת התקשורת של העצבים עם מערכות השרירים. התוצאה המהירה ללא טיפול מתאים - מוות.
