"טעון שיקום" זעקה הכותרת בעיתון מרכזי בארץ לפני כמה שבועות, לא הייתה זו כותרת על התרחשות שולית במדינה, זו הייתה כותרת המסכמת בשתי מילים התעללות מתמשכת בנכי צה"ל, סוף סוף הרופא הראשי של אגף השיקום מדבר לתקשורת. קראתי את הכתבה ונדהמתי, משך שנים רבות, עשרות אלפי תלונות של נכי צה"ל נפלו ונופלות על אוזניים ערלות, נכי צה"ל ובני משפחה מתלוננים, כותבים מכתבים, מערבים את ועדת ביקורת המדינה ואת ועדת הרווחה, חברי כנסת מבטיחים אך מתחלפים, ממשלות מתחלפות, מבקר המדינה כותב ביקורות קשות, אך המצב נהיה יותר גרוע. ה-דוקטור מדבריום בהיר אחד, בכתבה שנייה בסדרה ומיד לאחר פרישתו מאגף השיקום, מדבר/חושף ד"ר דולפין, מי שהיה 26 שנים הרופא הראשי של אגף השיקום, ומספר לעם ישראל על קצה המזלג כיצד לכאורה מתעללים בנכי צה"ל, או בשפה דיפלומטית כפי שמתפרש מדבריו: "לא יכולים לתת לנכי צה"ל את שמגיע להם", כל זאת בתירוץ של חיסכון בתקציב. ד"ר דולפין, אדם שנוי במחלוקת בקרב נכי צה"ל ובקרב עובדי אגף השיקום, יש יאמרו מלאך, אחרים חושבים ההפך הגמור, לא מעט עימותים היו לנכי צה"ל עם ד"ר דולפין. הנכים, רובם ככולם רצו בסך-הכל לקבל את המגיע להם, לא בחסד אלא בזכות, יש כאלה שבכלל לא זכו לתגובה (לצערי זו נורמה רגילה ושגרתית באגף השיקום, למרות שחובתו של עובד ציבור להגיב לכל מכתב תוך 14 יום), ויש כאלה שזכו לקבל את המגיע להם ואולי מעט יותר... עיקר הטרוניות של ד"ר דולפין בכתבה הם נגד אנשי הכספים, בעיקר משרד האוצר, משום מה "שכח" ד"ר דולפין להזכיר עובדה חשובה לא פחות, בשנת 2004 אולץ ארגון נכי צה"ל לוותר על טיפולים רפואיים, תרופות והטבות שונות המגיעות לנכים, בסך כולל של 103,000,000 שקל בטענה שקופת משרד הביטחון ריקה וגם נכי צה"ל צריכים לתרום את תרומתם, כאילו שנכות היא תרומה שאינה מספקת. יודעים ושותקיםדא עקא, יום אחד נמצא מסמך רשמי של משרד האוצר, שם כתוב שבאותה שנה (2004) אנשי משרד הביטחון זכו ל: "הטבות שאין להם אח וריע במשרדי הממשלה", בסך כולל של 103,000,000 שקל... לעומת זאת, נכי צה"ל מחוסרי פרנסה אינם מקבלים אפילו שכר מינימום, את קצבת הנכות מגלמים בתוך ה"שכר" החודשי שמקבלים, ההיגיון אומר שקצבת הנכות היא דבר אחד, וגמול חוסר פרנסה זה דבר אחר, אבל לך חפש היגיון... עד היום לא ברור לנכי צה"ל רבים כיצד לא התרחשה רעידת אדמה חברתית בגלל נתונים אלה. חברי כנסת בכירים, שרים ועיתונאים חשובים ידעו על כך ושתקו, יודעים על כך ושותקים, מדוע? דממה המחשבת לזעוק"כמאה אלף נכי צה"ל מטופלים כיום ע"י אגף השיקום..." - כך כתוב בכתבה, איני מבין מהיכן הגיע הנתון הזה לעיתונאי ומדוע לא בדק אותו, נתון זה נראה על פניו מצוץ מהאצבע תוך כדי זריית חול בעיני הקוראים. בארגון נכי צה"ל חברים כחמישים אלף נכים, מספר זניח של נכי צה"ל אינם חברים בארגון, חלק גדול מהנכים הם בעלי פחות מ-20% נכות, לכן שייכים מבחינה רפואית לקופות החולים ולא לאגף השיקום. חלק גדול מהנותרים לא ראו את עובדת השיקום שלהם שנים רבות כי לא היה להם צורך. חלק אחר אינו מעוניין לראות את נציגי אגף השיקום מתוך כעס, מתוך ניסיון מר וידיעה שאין עם מי לדבר. כך שבמקרה הקיצוני, אולי אפשר להניח שמספר הנכים המבקשים טיפול מאגף השיקום בפועל, הוא בסביבות עשרים עד שלושים אלף נכים בלבד ולא מאה אלף, טעות "זניחה" אבל בכל זאת טעות של כ-70-80%. באגף השיקום, כיאה למשרד ביטחון, הכל בשושו, כאילו מדובר בסודות האטום של מדינת ישראל גם כשמדובר בנכי צה"ל, אין גישה לנתונים אמיתיים, מידע לא מדויק מתפזר באוויר, ומצפים שכולם יאמינו ויאמרו אמן. יכולתי לצפות שבעקבות הכתבה יהיו בכירים שיקפצו על העגלה וינסו לגרום לשינוי, אך זה ממש לא כך, עשרות אלפי אזרחים וביניהם נבחרי ציבור קראו את הכתבה, אך תגובה או מעשה עדיין אין. נכים קורסיםקשה מאוד להבין מהכתבה עד כמה גדול הסבל של הנכים ומשפחותיהם ועד כמה גדול העוול, אני מניח שחלק מהקוראים ציקצקו בשפתיים, לקוראים אחרים זה אולי עורר מחשבות לגבי קרובי משפחה שנפגעו או חלילה ייפגעו, אבל לרובם כנראה לא איכפת! כי עד שלא חווים מהי נכות לא מבינים, וכשמבינים (כשזה קורה חלילה) זה עלול להיות מאוחר מדי. נכים רבים מדי נופלים בין הכיסאות, מותשים פיזית ונפשית מהתנהלות כלפיהם בכל מקום, במיוחד במקום שבו אמורים לטפל בהם, לעיתים אין להם משפחה שתילחם עבורם או שהם עסוקים מדי בהישרדות היומיומית, מכאן הדרך קצרה מאוד להתרסקות נפשית כלכלית ומשפחתית, אבל למי איכפת? ועדות ללא קבלותגם ועדות הכנסת השונות לא ממש נקיות, צריך לקרוא פרוטוקולים של הוועדות השונות, במיוחד מוועדת ביקורת המדינה ולהזדעזע, לא להאמין שלמרות הביקורות והמסקנות לא נעשה עד היום מאומה. בתחילת שנות ה-2000 מונתה ועדת ורדי לבדיקת נושא אגף השיקום, הוועדה ישבה על המדוכה זמן רב ובשנת 2002 פורסם הדוח והתקבל על-ידי הממשלה. דא עקא, את סעיפי הדוח הנוגעים בקיצוץ בזכויות ובהטבות נכי צה"ל יישמו מהר מאוד באגף השיקום, אך את ההמלצות לשיפור, לרבות כתיבה ויישום של תורת שיקום, ממש לא, עד עצם היום הזה. לעומת זאת, כנראה לשם כסת"ח ועל-מנת לנטרל את מסקנות דוח ורדי, הוקמה ועדה חדשה, ועדת ברודט. ועדת ברודט החליטה בין השאר בהמלצותיה להפריד בין דם לדם, להתנער מחלק ניכר מנכי צה"ל ולשלוח אותם לחסדי הביטוח הלאומי, בניגוד לכל היגיון לאומי וחברתי ובניגוד לדעת רבים וטובים, אנשי אגף השיקום עטו על הדוח כמוצאי שלל רב, פחות "נודניקים" לטפל בהם... יבואו מחדלים על תיקונםלפני מספר שבועות נראה שהגיעו מים עד נפש, סוף סוף מישהו הבין שאולי משהו בכל זאת רקוב, וועדה בראשות חבר כנסת ישראל חסון התמנתה לבדוק את הנעשה. סוף סוף אולי נכי צה"ל יראו את האור בקצה המנהרה והפעם זה לא יהיה זה אור קטר הדוהר לעומתם... תקוות נכי צה"ל שלא תהיה זאת עוד סתם ועדה, שלישית במספר, עוד הוצאות ללא תוצאות, כל בר דעת מבין שבכספים שבוזבזו על ועדת ורדי ועל ועדת ברודט, ניתן היה לשקם מספר לא מבוטל של נכי צה"ל, אין צורך בשידור חוזר. נכי צה"ל מקווים שוועדת הבדיקה בראשות חבר כנסת חסון, תחשוף את הממצאים האמיתיים, תתקן ותעניש. מדוע שתק ד"ר דולפיןאין ספק שלד"ר דולפין היה אומץ ציבורי ראוי להערכה בחשיפותיו, אך מדוע כל כך מאוחר? מדוע לא התקומם בזמן פעילותו באגף השיקום, בזמן שעוד יכול היה להשפיע? ד"ר דולפין השתתף בוועדות רבות בכנסת, מדוע לא סיפר לחברי הוועדות את מה שסיפר לעיתונאי. אין ספק שלקורא הרגיל אין שמץ מושג איזה נזקים חמורים ובלתי הפיכים נגרמו לנכים ולמשפחותיהם באותה תקופה, אחרת אולי התגובות היו שונות. |