האם פרשת "מדבקת המיליארד" היא, אכן, עסקת ענק, או שזוהי סתם הונאה של תרגיל-עוקץ? ימים יגידו. בינתיים, מכל מקום, מתרבים הסימנים שהמדובר, בסך-הכל, בעוד ישראבלוף, אחד מני רבים, שכבר קנו להם אצלנו חזקה בעבר.
מקורו של הישראבלוף, למי ששכח, הוא במערכון אלמותי של ה"גשש החיוור" מימים עברו. הוא ניתן לשיטה נפוצה להגדרת רכיבי-שכר בעלי שמות פיקטיביים, שאין מאחוריהם כל ממש. במערכון מנסים שני מנהלי-בנק לשכנע נער-שליחויות לדווח על הוצאות רכב וספרות מקצועית, כאילו היו לו, באמת, הוצאות כאלה, והכל כדי שיזכה לשכר גבוה יותר.
הוותיקים שבינינו זוכרים, מן הסתם, את ההילולה הגדולה של מחצית המאה החולפת, עם גילוי נפט בחלץ שבדרום. ב-23 בספטמבר 1955 פרץ, לפתע, בקידוח של חברת "לפידות", סילון אדיר של נפט ממעמקי האדמה. הגילוי המרעיש הביא לפרץ היסטרי של שמחה ותקווה. ברחובות הערים יצאו הכל בשירה ובמחולות. פתאום נשכח הצנע כלא היה, ואיגרות מלווה הפיתוח הישראלי זינקו אל על בעשרות אחוזים. הכותרות השמנות של העיתונים בישרו על בוא המשיח לכלכלה הישראלית.
אלא שכגודל הציפיות היה גם גודל האכזבות. מאגרי הנפט ה"אדירים" התבררו, בסופו של דבר, כקטנטנים וחסרי משמעות, ובכל זאת המשיך הרדיו להשמיע, עוד זמן רב, את הלהיט של שלמה וייספיש, "נפט זורם בחוליקאת".
ציפיות ואכזבות
אלא שסיפור גילוי הנפט לא היה הישראבלוף היחיד. ב-28 ביוני, 1981, ערב הבחירות לכנסת העשירית, התראיין לרשתות הרדיו יעקב מרידור, מבכירי המועמדים לרשימת הליכוד לכנסת, ובפיו בשורה מרעישה על המצאה חדשה: בידי מדען, העובד עימו, עלה, לדבריו, להמציא מתקן לייצור אנרגיה, המתבסס על תהליך כימי, בעל יעילות ותפוקה בלתי-רגילות. את ההמצאה הוא הרשה לעצמו לכנות "מהפכה עולמית, שעדיין לא ניתן לתפוס אותה", ואז גם רמז על מהותה: "זה, כאילו, לקחת נורה רגילה של בית ולהאיר בה עיר שלמה כמו רמת-גן". שבעה חודשים מאוחר יותר, בעודו מכהן כשר הכלכלה, נתן מרידור פומבי להמצאה, במשדר מיוחד של הטלוויזיה, וכבש למספר ימים את הכותרות הראשיות בעיתונים. אבל, משנחשף כי הממציא, דני ברמן, איננו אלא נוכל שהורשע בדין, הפך השר לחוכא ואטלולא, ו"הברווז העיתונאי" הזה הוזכר עוד שנים רבות לאחר מכן.
ולא שכחנו את רובינס קוסמטיקום, "מדשיא הקרחות" מתל אביב, שבתחילת שנות השבעים של המאה החולפת הבטיח לכל קרח שגאולתו הגיעה. לאלפי לקוחותיו, שהמתינו בתור, הוא "שתל", במו ידיו, שיער, שאמור היה לצמוח, עד שהתרמית נחשפה לעין כל.
תעודות פיקטיביות
והייתה פרשת ההונאה של תעודות אקדמאיות פיקטיביות, שהונפקו בארץ לבוגרי שלוחות מפוקפקות של אוניברסיטאות בחו"ל. בין הנופלים בפח היו מורים ו...קציני משטרה בכירים, שנאלצו מאוחר יותר לבלוע את הכובע ולשלם את מחיר ההונאה; והיו בוגרי החוגים למנהל-עסקים של 13 מוסדות אקדמיים בארץ, שבתואריהם אפשר היה רק לנגב את..., וזאת כאשר המועצה להשכלה גבוהה מצאה שהמדובר ב"לימודים שהם מתחת לכל ביקורת, ובמרצים-גימלאים, תשושים וחסרי חדוות הוראה". הסתבר שהמתכון ללימודים היה כמו מתכון לאוכל: קורס בחשבונאות, עם קורס במימון; קצת כלכלה מיקרו-מאקרו; מערבבים עם איזה קורס בסטטיסטיקה וחקר-ביצועים; בודקים איזה קורס-בחירה ביסודות השיווק; ולפני שגובים אלפי שקלים מהסטודנטים, משקשקים טוב-טוב, והופ - יוצא לך בוגר ל...מינהל-עסקים, תואר שבישראל איננו מכשיר לשום דבר, לא מלמד שום דבר, ולא מתמקד בשום דבר.
ואחרי כל הנסים והנפלאות האלה, אי-אפשר שלא להיזכר ב"שיר הפטנטים" ההיסטורי של אורי זוהר, ממחצית המאה הקודמת: "התריס הזה נותן שלושה מינים של צלליות; התריס הזה שובר קרניים אולטרה-סגוליות; לא מדינה נידחת, לא עסק מפוקפק; הארץ מתפתחת בצעדי ענק; זה עסק יסודי, מספיק עם סנטימנטים, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים".
ודי, כמובן, לחכימא ברמיזא.
