בפרשת פנחס מורה ה' למשה להכשיר את המנהיג הבא אחריו - את יהושע, וכה נאמר בספר במדבר פרק כ"ז פסוקים ט"ו עד י"ח:
"וידבר משה אל ה' לאמור: יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. ויאמר ה' אל משה, קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו".
יהושע התגלה לאחר מכן כמצביא לדורות, ולזכותו נרשמו מלחמות כיבוש הארץ. כאשר מברכים בבתי הכנסת את צה"ל, לפי גרסאות מסוימות כוללים את יהושע בן נון בצד יואב בן צרויה וגיבורי חיל אחרים מן התנ"ך כדוגמה לחיקוי. משה לא נכלל בין הגיבורים, ולא בכך חדר לתודעה היהודית. והנה, טוען רש"י בפירושו שם:
"אשר יצא לפניהם, לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ובעוג. שנאמר: אל תירא אותו [לעיל כ"א ל"ד], וכדרך שעשה יהושע, שנאמר: וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה וגו' [יהושע ה' י"ג], וכן בדוד הוא אומר: כי הוא יוצא ובא לפניהם [ש"א י"ח ט"ז], יוצא בראש ונכנס בראש".
לאמור, משה הוא אשר לימד את יהושע ושימש לו דוגמה להילחם בראש הצבאות - כפי שמשה נלחם נגד סיחון האמורי ונגד עוג מלך הבשן. כך גם מפרש רבנו בחיי. הרלב"ג מחדד את העניין ואומר במפורש כי משה עולה כמצביא על יהושע - ולהלן פירושו בפרשת פנחס, בהתייחסו לפסוק י"ז בפרק כ"ה ("צרור את המדיינים והיכיתם אותם"):
"ועוד, שזאת המלחמה תושלם על-ידי משה, באופן יותר מושלם לכלות המדיינים ממה שייעשה על-ידי יהושע, לחוזק ההבדל שבין משה ליהושע. ולזה תמצא בזאת המלחמה מהפלא, מה שלא יימצא כמוהו במלחמה אחת ממלחמות יהושע. כי בעם מעט נצחו תכף עם גדול ורב, לא החיו כל נשמה מהזכרים. והיו באופן מהריבוי שהיה מספר הנקבות והטף אשר לא ידעו משכב זכר ל"ב אלף, ועם כל זה לא נפקד איש מאנשי המלחמה אשר באו שם. ולזה רצה השם יתעלה שתיעשה זאת המלחמה קודם שייאסף משה אל עמיו. וזה ממה שיורה על עוצם העונש שנעשו לישראל כשלא הייתה להם הארץ ירושה על-ידי משה רבנו, כמו שזכרנו במה שקדם".
על-פי מבחן התוצאה, מלחמות משה היו יותר מוצלחות ממלחמות יהושע, והעברת השרביט ליהושע - זה בבחינת עונש לישראל, על אשר לא היו ראויים למנהיגותו של משה בכיבוש הארץ המובטחת. משה רבנו לא היה רק מורה ליהושע בניהול המלחמות, אלא גם טוב ממנו בהן.