בשולי הכותרות

מבחן קרתא דומני כי לא האישה החרדית במעצר היא שצריכה לעמוד על סדר היום בירושלים. הסוגייה העקרונית הבוערת היא הפרת דו-הקיום בין החרדים לחילונים בעיר, שראש העירייה הקודם, אורי לופוליאנסקי, היטיב לשמור עליו. יריית הפתיחה בהבערת המהומות החרדיות בעיר היא פתיחת קניון קרתא בשבתות. אבן לא חכמה שהשליך ראש העירייה, ניר ברקת, ספק אם מאה חכמים יוכלו להוציא אותה. אלא שברקת, המתאפיין מראשית כהונתו במתן פתרונות חפוזים לבעיות בוערות, ובהתמודדות עימן בדרך הקלה והמהירה - במקום ראיית הנולד - הגדיל לעשות הפעם. במקום להרגיע את הרוחות, ולנסות ליישב את המחלוקות עם החרדים בדרכי הידברות - בתיווך מנהיגי העדה ורבניה - הוא גוזר ענישה קולקטיבית על האוכלוסיה החרדית בצפון העיר, תוך השבתת כל השירותים העירוניים לאוכלוסיה זו. פתרון מהיר וקל אמרנו? עם כל הכבוד לברקת, אי-אפשר להיות ראש עיר סקטוריאלי, לחילונים בלבד. קמפיין הבחירות כבר מאחורינו, גם אם הרושם הוא שברקת עדיין חי בו בצל האופוריה. הוא ממשיך להזמין את הציבור החילוני לאירועי קיץ, בשעה שירושלים היא, נכון לעכשיו, פצצה מתקתקת היושבת על חבית חומר נפץ חרדית. תזכורת: האוכלוסיה החרדית מהווה שליש מכלל האוכלוסיה העירונית היהודית, ואי-אפשר להתעלם מקיומה. ושיהיה ברור: אלימות יש לשלול מכל וכל, מכל ציבור שהוא. לא זו הדרך! זולל דרעי לתיאבון למען הגילוי הנאות, ראוי לציין כי מרדכי גילת, בגלגולו העיתונאי הקודם ב'ידיעות אחרונות', הוא הסקופר שהעלה לכותרות את פרשת השחיתות של דרעי, למרות שהיא אינה נופלת בחומרתה מהשחיתויות של פוליטיקאים רבים אחרים, שלא נאשמו ולא ישבו בכלא, והמשיכו בכהונתם כרגיל. נראה כי גילת, הקתולי יותר מן האפיפיור, העמיד את עצמו מעל רשויות המשפט. גם לאחר שדרעי ריצה את עונשו בכלא, ובית המשפט פסק לו קלון ל-7 שנים - גילת, זולל דרעי לתיאבון, הדביק לו, בעיתון 'ישראל היום', אות קין נצחי ופסל אותו לכל כהונה ציבורית, למרות שהאיש יצא נקי מכל חשד למעילה אישית. גילת לא לבד. דרעי - בניגוד לפוליטיקאים מושחתים רבים - שילם את חובו לחברה, ואף יכול לשמש מודל תיקון לאנשי ציבור שמעדו, והוא מרוויח איפוא את כהונתו ביושר. למרות זאת, יש רבים החושבים שהם מעל לחוק, אשר שוללים את הקאמבק הפוליטי של דרעי. הֱיו סמוכים ובטוחים כי המחוקק כבר חשב על תקופת הקלון האופטימלית כדי להחזיר את האיש למסלול הרגיל. דרעי, איש בעל ניסיון פוליטי רב ורקורד מרשים, שניהל בהצלחה וירטואוזית את משרד הפנים (תוך מעורבות מוניציפלית רבה) ואשר מקובל על כל המגזרים בעיר - דתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים - אין ספק שהוא מועמד ראוי לכהונה פוליטית, ואפילו (אם השמועות הן נכונות) לראשות הממשלה. כשרות בג"צ בעקבות פסיקת בג"צ, המחייבת מתן כשרות לקונדיטוריה נוצרית - ומקרים נוספים - אני מציעה שתהיה כשרות בג"צ, ולא רק כשרות בד"צ, להבדיל. כן, קראתם נכון. במקרים שבג"צ יכפה מתן כשרות לבית עסק - בניגוד לדעת הרבנות - תציין הרבנות באותיות מאירות עיניים (ולא באותיות 'חוזה'): "בהוראת כשרות בג"צ החילונית". בדרך זו יוּשב כבודם האבוד וסמכותם של ההלכה ושל מוסד הרבנות כאחד, ותימנע מכשלה חלילה מהציבור הרחב. הציבור ילמד להבחין בין כשרות כהלכה של הרבנות לבין כשרות בג"צ החילונית הכפויה, שאינה מתיישבת עם ההלכה. ובא לציון גואל. מע"מ לא חכם ניסיון העבר מלמד, כי הטלת מע"מ על פירות וירקות היא צעד לא חכם ולא צודק. המס מעולם לא עבר את אישור הממשלה ובוודאי לא את אישור הכנסת. המס הייחודי הזה, המזוהה בתודעה הציבורית עם פגיעה בשכבות החלשות ובשוק מחנה יהודה, הוא מאוד לא פופולרי - לא פלא שהוא גורם להתנגדות עממית רחבה בגיבוי של שדולות ציבוריות שונות. חבל איפוא שראש הממשלה ושר האוצר לא ראו את הנולד ולא צפו את סופה של הצעה זו הנידונה לכישלון מראש, ודישדשו בביצה פוליטית עכורה. כידוע- חכם אינו נכנס למקום שהפיקח (לא) יודע איך לצאת ממנו בכבוד. תפיסה חינוכית הדרישה לפיטוריו של פרופ' גליק מהנהלת מכללת 'ליפשיץ' בירושלים, לאחר שנודע כי האיש מלמד במכון 'שכטר' הרפורמי, הייתה צודקת. יש לזכור, כי מנהל מוסד חינוכי - ובמיוחד מכללה פדגוגית, האמורה להעמיד מורים שיעצבו את פני דור המחר - אינו רק מרצה באוניברסיטה, האמור להקנות ידע בלבד. המנהל הוא דמות חינוכית, שתפקידו בראש ובראשונה להתוות את הקו החינוכי של המוסד, שבראשו הוא עומד. אין ספק, כי העובדה שפרופ' גליק מלמד במכון רפורמי לא רק מצביעה על השקפותיו האישיות, אלא עלולה לחלחל בקרב התלמידים, שיושפעו מתפיסות או מנטיות רפורמיות. זאת בשעה שמכללת ליפשיץ היא סמינר דתי מובהק. חבל מאוד שגורמים בציונות הדתית מנסים להפוך את סוגיית הפיטורים למחלוקת פוליטית בין הזרם החרד"לי לזרם המודרני בתנועה, ולטעון כי מדובר בכניעה לרבנים.