בסופו של יום מכל הטענות שהעלו המבקרים שלא קראו קרוב לוודאי את פסק הדין של השופט דרורי נותרה לה הטענה הקשה מכל, טענת הגזענות המושמעת תוך ציטוט סלקטיבי מפסק הדין ובהתעלמות מכוונת וזדונית מהקשר הדברים.
לעובדות - במהלך שלב הטיעון לעונש התקיים מעין "גישור" ושיחה בין הנאשם למתלוננת בבית המשפט ועלו והתבררו במהלכה הכעסים שגרמו לאירוע ובעקבות השיחה ולאחר בירור זה, על-פי הפרוטוקול, סלחה המתלוננת לנאשם. עובדה יותר ממחשידה היא, שהמתלוננת שוכנעה להתייצב בעליון ולחזור בה מדבריה במחוזי.
להלן ציטוט החלק "הגזעני" בפסק הדין בהקשרו הנכון:
420. לא יהיה זה מיותר לומר, בהקשר זה, כי בנוסף לעצם האירוע של נסיעת הנאשם ברכבו ישר לכוון המתלוננת, אשר "הגיעה" למכסה המנוע של רכבו של הנאשם, ולאחר מרחק קצר נפלה ונחבלה, חוותה המתלוננת פגיעה נוספת, נפשית ורגשית. היא הסבירה, כי חשה כאילו הנאשם רואה בה "כלב", ואף הוסיפה, כי תחושה זו נבעה מכך, ששיערה שהוא עושה כן עקב היותה ממוצא אתיופי.
421. בעניין זה, ייאמר לשבחו של הנאשם, כי הבין הוא מיד את הבעיה, וסיפר לה, בהרחבה, על כך שבכיתה שבה הוא מלמד, יש לו תלמידים יוצאי אתיופיה (ואף השתמש בדימוי אנושי, "לקרב" את הנושא אל המתלוננת, ואמר לה שהם יכולים להיות האחים שלה - כמצוטט לעיל בפיסקה 47, בעמ' 34). הוא אף ציין עד כמה הוא דואג להם, כולל: קניות כובעים וחליפות (שם).
422. תחושתי היא, כי דברים אישיים אלה, של הנאשם, אשר התייחסו אל המתלוננת כבן אנוש, תוך הערכה לעדה האתיופית ולתלמידיו של הנאשם מעדה זו, היו אחד הגורמים המרכזיים ל"שבירת הקרח", מנקודת מבטה של המתלוננת, אשר לאחר מכן (בתום ההפסקה) הודיעה כי היא סולחת לו (הציטוטים המלאים מובאים בפיסקה 48 לעיל).
מנקודת מבט "סוציולוגית", ניתן היה לראות בהליך שבפניי, בישיבה ביום 12.7.07, מעין גשר בין העליות השונות של עדות ישראל, לארץ ישראל. הנאשם, בן למשפחה יוצאת מרוקו, הוא הוותיק, מול המתלוננת, שהיא העולה החדשה.
(את "הפיכת" גל עלייה מעולים ארצה לוותיקים, הטיבו לבטא במערכון, שהפך כבר לקלאסיקה, אורי זוהר ואריק איינשטיין, אשר בעצמם מילאו את התפקידים, הן של העולים והן של הוותיקים, בסצינות כפולות: כמי שיוצאים מן האונייה, ועולים - פיזית - עם מטלטליהם לחוף, ומולם יושבים שני הוותיקים (שבמערכון הקודם היו העולים), ומדברים על העולים החדשים מלמעלה למטה).
424. אני חושב שאם תתאר המתלוננת אי פעם, במבט רטרוספקטיבי את חייה בישראל, כי אז המאורע המכונן של חייה, שבו היא התקבלה סופית לחברה הישראלית, כשווה בין שווים, הוא הדיון בפניי. היא החלה את דבריה בהיסוס, בתחושה כי היא אינה נחשבת, ואדם בעל רכב (הנאשם) נהג כלפיה והתייחס אליה, כאל כלב. בהדרגה, נוכחה המתלוננת לדעת, כי שופט מקשיב לכל הגיג מדבריה, שני עורכי דין פונים אליה בנימוס, ולבסוף, גם מי שפגע בה, מתנצל בפניה, ומביע כבוד לעדה האתיופית, ממנה היא באה. אותו אדם, גם מוכן לפצותה, כספית, על נזקיה.
425. אני משער כי בדקות המעטות, בהן שהתה המתלוננת בהפסקה, ועשתה "חושבים", היא הבינה את השיפור העצום במעמדה החברתי בין תחילת הדיון לסופו. על כן, לאחר ההפסקה, אמרה המתלוננת, ללא חשש, כי היא סולחת, וזאת גם לאחר ששוכנעה כי התנצלותו של הנאשם ובקשת הסליחה שלו היא "מכל הלב", ולכן אמרה לו: "אני מאמינה לך, ואני סולחת לך" (מצוטט בפיסקה 48 לעיל) [סוף ציטוט].
ביד חזקה ובזרוע נטויה נגד דרורי
אפשר לומר מה שרוצים על הנכתב כאן. עלי להודות שאיני מתלהב במיוחד מעימות מסוג זה בין נאשם לקרבנו באולם בית המשפט במהלך הדיון על גזירת העונש, אולם קיימת אסכולה שלמה הסבורה שאלו בדיוק המקרים בהם יש לברר מה היה ביסוד האירוע הפלילי ומה היו המניעים הרגשיים והכעסים שהניעו את המעורבים. אותה אסכולה סבורה שמדו-שיח כזה ניתן להפיק יותר מאשר מהרשעה סתמית ומגזירת עונש זה או אחר. לא כאן המקום להכריע בוויכוח זה ואם נקיטת ההליך בתיק הספציפי הייתה במקומה.
דבר אחד ברור - גזענות אין כאן ואפילו לא צלה של גזענות! - האשמת השופט דרורי בגזענות היא מפלצתית ומנותקת לחלוטין מהעובדות. לא בכדי נזקקו המאשימים לציטוט סלקטיבי מתוך פסק הדין. עצם העובדה שנטען כאן לגזענות, תוך שהמתקיפים מצטטים באופן סלקטיבי דומה את הנאמר, משכנעת יותר מכל כי עמדה יד מאורגנת ומכוונת מאחורי מסע ההסתה נגד השופט, שכל חטאו היה שאיפתו להתקדם לבית המשפט העליון, למרות שאינו נמנה על קבוצת המקורבים שיש לקדמם.
מתחולל כעת מאבק איתנים בכל הנוגע לעיצוב דמותו של בית המשפט העליון בשנים הבאות. אלו השואפים לבית משפט שישקף חתך חברתי ורעיוני הזהה לקיים היום יאבקו בכל כוחם על-מנת לסכל מועמדויות שופטים שאינם נמנים על "הקבוצה הנכונה". המאבק בשופט דרורי הוא חלק בלתי נפרד ממאבק זה. בקרוב שוב ילמד הציבור שהבעיה אינה אישיות זו או אחרת, אלא בהחלט מדובר במאבקה של האליטה הישנה בכוחות חדשים.
אין כנראה מנוס מהמאבק בין קבוצות הכוח, אלא אם ישכילו המעורבים להגיע להסדר סביר. מכל מה שלמדתי עד היום הסיכוי לכך קלוש ביותר. התוצאה המסתברת של המאבק הצפוי תהיה פגיעה נוספת במעמד הרשות השופטת. זה מה שקורה כאשר מנהלים מאבקים מבלי לברור מדי באמצעים או במילים ועושים זאת תוך גיוס כללי של אמצעי התקשורת. גם אם משיג צד זה או אחר ניצחון טקטי לטווח קצר, ניצחון זה הופך לתבוסה אסטרטגית למערכת המשפט בכללותה.
