עץ גבוה חצה קו אדום
הפרסומים
שהתחילו אתמול בידיעות אחרונות ובמעריב, על אודות המשבר ביחסי ישראל-ארה"ב על-רקע הבנייה היהודית במזרח ירושלים, מופיעים הבוקר בראש שערי כל העיתונים. הסיפור בתמצית: האמריקנים דרשו שהבנייה תיפסק, נתניהו הודיע כי תימשך. הפרשנויות למשבר שונות, לעתים הפוכות לחלוטין.
שמעון שיפר, המדווח על משבר חריף בין נתניהו לאובמה כבר שבועות ארוכים, מתאר הבוקר בידיעות אחרונות את הפרשה הנוכחית כתעלול תוצרת ממשלת ישראל. לפי דיווחו, להבדיל מהדפוס המוכר בתגובה לפניות פקידי ממשל אמריקנים על בנייה לא-חוקית, "הפעם זיהו בירושלים הזדמנות לטמון מלכודת לממשל אובמה, ליצור שערורייה ולנסות לבלום את מה שנראה בלשכות הדרג המדיני כרדיפה נגד ממשלת נתניהו". שיפר מביא גם מדברי "גורם בכיר" האומר לו כי "הממשל האמריקני נתפס עם המכנסיים למטה", מתאר באור מחמיא למדי את היכולת של אנשי לשכת ראש הממשלה להטביע את היוזמות האמריקניות בבוץ מזרח תיכוני של דיונים שאינם מובילים לשום מקום, ומוסיף בעצמו את ההערכה כי "כנראה שאף אחד מיועציו של אובמה לא הסביר לו שהמציאות שנוצרה בשטח מאז 1967 מקטינה מאוד את הסיכוי להגיע לחלוקה של ירושלים ומחייבת מחשבה אחרת על הפתרון בעתיד".
נחום ברנע, שטורו מופיע לצד הידיעה של שיפר, מייחס פחות תחכום למהלכי ראש ממשלת ישראל. "נתניהו בחר בפתרון הקל: ירושלים", כותב ברנע. "הוא מבקש להסיט את העימות עם ממשל אובמה משאלת הבנייה בהתנחלויות, שבה אין לו תמיכה של ממש, לא כאן ולא שם, למגרש יותר נוח. זה היה יכול להיות מבריק אלמלא זה היה שקוף כל-כך".
בן כספית, במעריב,
מעודד את ראש ממשלת ישראל וכותב כי "המהלך של נתניהו אתמול היה מהלך טקטי נבון". מה לגבי האסטרטגיה? כספית לא מזניח אותה ומוסיף כי במקרה שאובמה רציני בהצהרותיו, "יכול להיות שמדובר בסוף שלנו". כלומר, של ישראל.
ככלל, דומה שיחסי הכוחות הבלתי שוויוניים בעליל בין ישראל לארה"ב נעדרים כליל מתודעתם של מנסחי הכותרות הראשיות בעיתונים. "עימות חזיתי", קוראת הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות, הנתונה בין תצלומי נתניהו ואובמה. "נתניהו: אני לא אתקפל", קוראת הכותרת של מעריב. הכותרת התוקפנית של "ישראל היום", "אובמה חצה קו אדום", מיוחסת ל"מקורבי רה"מ". בעיתונים האחרים האמירות החריפות, כגון "נשיא ארה"ב טיפס הפעם על עץ גבוה מדי" ו"מה הם חושבים? אני, שבניתי בהר-חומה נגד כל העולם, אוותר על 20 דירות?", מופיעות רק בכותרות המשנה. ראייה מפוכחת יותר של יחסי הכוחות ניתן למצוא, אם בכלל, רק בפסקאות הפנימיות של הידיעות וטורי הפרשנות.
הטענה כי מדובר בתכסיס ישראלי חדש להימנעות ממשא-ומתן לשלום, טענה ששיפר מתאר בחיוב יחסי בידיעות אחרונות, עולה גם
מתוך מאמר המערכת של הארץ, בטון ביקורתי גם אם מאופק הרבה יותר: "עיתוי ההחלטה לבנות עשרות יחידות דיור במתחם מלון שפארד, בעיצומו של המאמץ להשיג הסדר לבנייה מוגבלת בהתנחלויות, מעורר חשד באשר לנכונותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להיכנס למו"מ רציני על הסדר הקבע".
הכיסוי המעניין ביותר לפרשה הוא זה שמעניק לה הבוקר "ישראל היום", עיתון הבית של נתניהו. הנה, סוף-סוף, לאחר ארבעה חודשים של התמרכזות שהגיעה לשיאה בנאום בר-אילן, יוצא ראש ממשלת ישראל למתקפה נגד עמדת ארה"ב ולמען בירת ישראל. אפשר היה לדמיין שער בצבעי כחול-לבן, שלושה מאמרי תמיכה וכיסוי של כפולת עמודים מלאה לפחות.
אך דווקא ביום שבו ממשלת נתניהו מציגה בפני העולם קו מדיני תקיף, הכיסוי ב"ישראל היום" מגומגם וצנוע יחסית. הכותרת על עמדת נתניהו אומנם מופיעה בראש עמוד השער, והיא חריפה ממקבילותיה, אך זו אינה הכותרת המרכזית או הגדולה ביותר בשער. יתרה מכך, כפולת העמודים הראשונה, המוקדשת כביכול לסיקור נרחב של המשבר, מוקדשת בפועל בעיקרה לידיעה על מימון קטרי לפעילות חמאס. המשבר בין ישראל לארה"ב מוגבל לידיעה אחת, לא ארוכה, המתפרסמת בתחתית עמ' 2, ולטור פרשנות אחד המתפרסם בתחתית עמ' 3.
הידיעה [שלמה צזנה, גדעון אלון, דניאל סיריוטי ויורי ילון] קורקטית. מובאים בה דברי נתניהו אתמול בישיבת הממשלה, ותגובות מפי חברי-כנסת וגורמים אחרים. בטור פרשנות מציג דן מרגלית קו עלילתי שונה לסיבות המשבר שבין ישראל לארה"ב.
לפי מרגלית, "מתחזק הרושם כי וושינגטון מעוניינת בו [במשבר]", ו"מתרבים הסימנים כי הממשל מגביר אותו לבקשת הרשות הפלשתינית". מרגלית אף מעלה "הרהור מר" שלפיו "האמריקנים אינם מעוניינים בפתרון סוגיית הבנייה בהתנחלויות, כדי להשאיר את העימות בין וושינגטון לבין ירושלים על אש תמיד לאורך המשא-ומתן המדיני, גם אם לעתים על אש קטנה".
המסקנה של מרגלית עולה כבר מכותרת מאמרו - "להדוף את ההתערבות". מי שיקרא את גוף המאמר יבין כי העמדה התקיפה של מרגלית נגד דרישת ארה"ב מקורה דווקא בתמיכה בדרישה להגביל את הבנייה בהתנחלויות: "מי שמעוניין כי המשא-ומתן הישראלי-אמריקני על הגבלת הבנייה בהתנחלויות יקרום עור וגידים חייב להדוף עתה את ההתערבות האמריקנית בירושלים. אין ברירה".
