אבל כאן מתחילה המציאות המטורפת באמת: כי מי שאמור לעזור לנתבע לחפש במרץ אחר ההוכחות לדברים שהוא אמר בגנותו של התובע, הינו - כמה אכזרי - התובע עצמו. הדבר נשמע אבסורדי ממש, אבל זו המציאות: התובע, שנפגע כתוצאה מדברים שפרסם עליו הנתבע, הוא זה שיעזור לנתבע לחפש בכל פינה אחר ההוכחות לאמיתות הדברים שהנתבע פרסם עליו.
ולמכשיר החיפוש הקטלני קוראים שאלון.
עוד בטרם יתחיל המשפט תקבל התובעת - משפחת עופר - ממיקי רוזנטל מין חוברת ספירלית עבה ומאיימת, ובתוכה ים גדול ורחב, סעיפים סעיפים, של שאלות ותת-שאלות. וככל שתתקדם משפחת עופר בקריאת השאלון יתברר לה, שאין כמו השאלות הללו מכשיר יעיל למתיחת עצבים. משפחת עופר תגלה, שבעצם היא זו שצריכה לספק למיקי רוזנטל את חבל התלייה כדי שמיקי יתלה אותה עליו.
יתברר למשפחת עופר שמיקי רוזנטל בעצם עומד להפשיט אותה, בפומבי, ערום ועריה, ובעזרת השאלון לגלות על אודותיה פרטים שהיא, משפחת עופר, התאמצה, ואולי הצליחה, עד היום להסתיר. במילים אחרות, הפרטים החדשים שמשפחת עופר תיאלץ לספק למיקי רוזנטל על עסקיה והדרכים שבהן היא צברה את הונה יהוו קדימון לסרט חדש - באופן שהסרט "שיטת השקשוקה" יחוויר לעומתו.
גם צדיקים גמורים יתקשו לעמוד בסטריפטיז פומבי ומשפיל שכזה. האם משפחת עופר תעמוד בכך? אין מצב.
ובהקשר זה נזכור שמשפחת עופר כבר תבעה פעם אחת את רוזנטל עקב פרסום "שיטת השקשוקה", וברחה מבית המשפט, כך פורסם, ברגע שהוצג לה שאלון.
כי זאת לדעת: מי שמנסח את השאלות - וישנם עורכי דין המיומנים בכך - עושה כן באופן שבן אנוש, באשר הוא, יתקשה להשיב עליהן מבלי לספוג פגיעה קשה - הרבה יותר קשה מזו שנגרמה לאותו בן אנוש בתחילת הדרך כשפורסמו הדברים השליליים על אודותיו.
ובית המשפט, אם אין בליבו חמלה מופלגת כלפי התובע, מאשר בדרך כלל את השאלות ומחייב את התובע להשיב על רבות מהן - בנימוק של הצורך בחשיפת האמת. ואם התובע מסרב להשיב לשאלות - כפי שצפוי שתעשה משפחת עופר - אחת דתה: בית המשפט ימחק את כתב התביעה, כלומר - משפחת עופר תפסיד במשפט וגם תידרש במפגיע לשלם את הוצאותיו של מיקי רוזנטל.
כיצד, איפוא, תסתיים הפרשה בבית המשפט? מה שלא יקרה - ברור שמשפט לא יתקיים והאמת לא תצא לאור בהליך המשפטי. כי למשפחת עופר יש יותר מדי מה להפסיד בסיפור הזה.
