שיטת השקשוקה והפקרותה

כדאי ללמוד מהקוריאנים. קוריאה הייתה מדינה מושחתת כמדינת ישראל. נוצרו בה תאגידים (שקשוקה בעברית) שחלשו על תעשיה, בנקאות ותקשורת, ששיחדו פוליטיקאים ופקידי ממשל, סגרו עסקי מתחרים וחגגו. הקוריאנים עשו שלושה צעדים דרמטיים: 1. הפכו את כל אישי הציבור לבעלי הצהרת הון שקופה לציבור, וכך הציבור יכול בכל רגע לראות אם מישהו התעשר בגלל תפקידו. 30 אחוז מאישי הציבור התפטרו כיוון שלא רצו לחשוף את מצבם הכלכלי! 2. פירקו את התאגידים ומכרו את חלקיהם, ובנוסף אסרו על הקמת תאגידים. 3. יצאו במסע שיווק של אדום לבן (קניית תוצרת קוריאה) וכך העלו באחוזים ניכרים את התעסוקה המקומית. א) נראה שגם אצלנו אפשר: סטף ורטהימר לא מוכר נדל"ן ולא קונה בנקים, הוא עוסק רק בתעשיה. פליקס זנדמן, בעל הבית של ווישי לא קונה ערוצי תקשורת, או נדל"ן או בנקים. גיל שוויד לא קונה בנקים או חברות תקשורת למרות שהוא יכול, הוא עוסק רק בתוכנה. כדאי, כמו בדרום קוריאה לבטל את התאגידים ולמכור אותם, ולאסור בחוק מבעל בנק לעסוק בנדל"ן או בתעשיה, לאסור על תעשיין לעסוק בתקשורת ולאסור על איש תקשורת לעסוק בתעשיה או בנדל"ן. בארה"ב זה עובד כבר המון שנים, ביפן זה עובד ממלחמת העולם השנייה, ובקוריאה זה עובד משנות השמונים. ב) נראה שצריך להחמיר בצורה יחסית (על גניבה מאדם פרטי מקבלים חודש מאסר, אז על גניבה מ-5 מיליון אזרחים מקבלים 5 מיליון חודשי מאסר) בענישה של שוחד בהקשר של רכוש הציבור. כמו בסין, מי שהורשע יקבל מאסר עולם. בסין, לאחרונה, סגן ראש עיריית בייג'ין הוצא להורג לאחר שהורשע בקבלת שוחד של מיליונים בודדים של דולרים.

1. הפרטה של שירות לאזרח הפרטה של שירות לאזרח, כמו חברת חשמל, כבישים, רכבות, רפואה, בתי סוהר, מים ועוד - נחל ועתיד לנחול כישלון אדיר. בקליפורניה לבדה נסגרו לאחרונה כ-60 בתי חולים. באנגליה תשתיות המים שהופרטו בתקופת תצ'אר קורסות. בניו-זילנד הולאמה מחדש חברת הרכבות. בארה"ב מתברר שהפרטת בתי הסוהר עלתה למשלם המיסים יותר מבתי סוהר בבעלות המדינה. נראה שיש יותר משתי אפשרויות: שירות ציבורי כושל ושירות פרטי יעיל. נראה שניתן לייעל את השירות הציבורי כמו למשל במשרד הפנים בחדרה שם הוציאו דרכון תוך 5 דקות, לאנשים רגילים בלי פתקים מהשר. ראו באתר זה את מאמרו של שבתאי עזריאל בנוגע לשפת מדרכה לנכים. 2. הפרטה של חברות כלכליות הפרטה של חברות כלכליות צריכה להיעשות בהתאם לצורך, אם הוא קיים, ולא כאידיאולוגיה. האידיאולוגיה היחידה היא לשמור ולהגדיל את רכושנו. מכירת צים הייתה שערוריה, וכיום אוניות של צים לא פוקדות את נמל אילת והאחים עופר כבר לוטשים את עיניהם לעבר הנדל"ן שניתן להקים, בזול, על חורבות נמל אילת. המפעלים הכימיים שהופרטו עוד בתקופת מפא"י ונמכרו לאיזנברג, ובהמשך לאחים עופר, מניבים כסף רב אך גם זיהמו ברמות של אלפי עד עשרות אלפי אחוזים מהתקן הקיים במדינות המערב. הזיהום גורם באזורים מסוימים כמו טבעון למחלות סרטן לרבים מתושבי רחובות מסוימים הפונים למפרץ חיפה. התקנת מסננים לזיהום עולה מאות מיליוני דולרים. אבל למה להתקין מסננים עם אפשר לא?

צורת המשטר שלנו דומה ברמת השחיתות למה שהיה בקוריאה רק לפני שני עשורים. השר רוני בר-און צולם כמצביע הצבעה כפולה עליה הורשע ונזרק מהכנסת חבר כנסת אחר. אך המשטרה לא פתחה מיד בחקירה והפרקליטות צוללת עמוק מתחת למים והטלוויזיה דוממת, זה חדשות כמו שתאונת דרכים היא חדשות. בנתוני פתיחה קשים אלו שהתקשורת לא עושה את תפקידה - כלב שמירה של הדמוקרטיה (כלב כן, מחרבן על המדרכה כן, אבל לא שמירה ומה זה בכלל דמוקרטיה בישראל?), צריך לעשות שני דברים: 1. להפיץ את הסרט שיטת השקשוקה כך שאזרחים יבינו שלא מדובר במשהו ערטילאי אלא בכסף אמיתי, שגונבים להם, לא למיקי רוזנטל. 2. להקים תנועת מחאה שתביא מפגינים מובטלים ו/או פנסיונרים ותעמידם עם שלטים מול בתיהם של דירקטורים של חברות ממשלתיות, פקידי אוצר שהיו מעורבים, ומעורבים, במכירת רכושנו בנזיד עדשים. לא ייתכן שייצא אדם בבוקר עם חליפה ותיק, ייכנס לרכב מפואר, ייסע "לעבודה" אחרי שקיבל שוחד על מכירת רכושנו. אם נבחרינו לא דואגים לכך, אז אנו נכיר את האיש ופועלו לשכניו, לקרובי משפחתו ולידידיו. גם אם מצב לא נעים זה לא יגרום למועל בכספנו פגיעה בבריאות, זה המעט שאנו חייבים לעשות.

משטר נבחר הוא בעצם הסכמה של הרבה פרטים, בעלי רכוש פרטי ורכוש משותף, לתת לקבוצה נבחרת לנהל את הרכוש המשותף. כמו-כן לנהל את האינטרסים הלא-כלכליים כמו שמירה על חיי הפרט. הרכוש המשותף של הפרטים הוא: אדמות, מפעלי תעשיה, חברות כלכליות, כספים. כמו-כן קיים גם קניין רוחני, הקיים בכל אוסף של אנשים עם מכנה משותף של לאום. אותנו, בעלי הרכוש, לא כל כך מעניין איך קוראים לצורה בה הרכוש והאינטרסים מנוהלים, אם בדיקטטורה, בדמוקרטיה, באוליגרכיה או בלבלבלבלרכיה. מה שחשוב לפרט זה את הביצועים של אלו שבחר אותם לשמור ולפתח את רכושו. אם הוא חי בפחד ירי טילים, משוד בביתו וברחובות, מפחד בכבישים, מפחד שהרכוש שאגר לימים קרים ייגנב או יישדד, אז הוא צריך לקבל החלטה איך הוא דואג לשמור על הרכוש שנשאר. כל אחד מאיתנו חייב לעצמו ולמשפחתו בהווה ובעתיד, לקבל את ההחלטה ולא יכול להתעלם מרכוש אדיר שצבר עקב היותו יהודי במדינת ישראל. ללא ספק, השליטים השונים במוסדות השלטון השונים, שבאו ממפלגות שונות "עזרו לנו לרוקן את כיסנו". הסרט מתאר את מארג השחיתות דרך הדוגמה של האחים עופר. חשוב להדגיש שהם לא היחידים. השלבים הם: 1. האחים עפר רכשו את המניות הנותרות של צים במחיר של כמאה מיליון דולר. 2. האחים עפר העסיקו אחרי הרכישה של בז"ן את ניר גלעד שהיה החשב הכללי, שהעניק למשפחת עופר "מתנה" בסך חצי מיליארד שקלים. ניר גלעד משמש היום כמנכ"ל החברה לישראל של משפחת עופר. 3. משפחת עופר בעלת שליטה בערוץ 2, שם מיקי רוזנטל שעשה עליהם סרט לא מחמיא, לא ימצא יותר עבודה. בערוץ נראה בין השאר את חברם של האחים, רפי גינת, שתופס דגי רקק עם קוליפורמים. נוכל לראות גם את אילנה דיין שתספר לנו על גנב קטן אחד או על קצין משטרה שלא הצליח לתפוס אף אחד. נוכל גם לראות בדרן נולד או "משמר הטמטום", סדרת תוכניות דביליות שמבטיחות שלא נראה נשים לב איך גונבים את רכושנו. 4. האחים עפר קנו חלק מבנק מזרחי ובתוקף שליטתם יכולים לדאוג גם בבנקים אחרים, שמיקי רוזנטל לא יקבל הלוואות והאשראי שלו יצומצם.