שיטת ה
שקשוקה ממשיכה לשקשק, וחשבתי, אולי אתאמץ קצת ואקרא את כתב התביעה המתוקן שהגישו עידן עופר והחברה לישראל נגד משהו הפקות, מיקי רוזנטל ואילן עבודי. ובכן - יגעתי, מצאתי, ולכן האמנתי. אך מספר רב של נושאים נפלאו מבינתי בכתב תביעה מתוקן זה.
א.
כתב התביעה עוסק אך ורק בנושאי בז"נ, חלק ניכר מהנושאים אשר זעזעו כל כך את ח"כ בדימוס, אלי גולדשמיט, בטלוויזיה, לא מוזכרים בו:
- לא מוזכר בתביעה כל נושא הרצליה, המרינה ואלי לנדאו;
- לא מוזכר בתביעה כל נושא המוזיאון בתל אביב;
- לא מוזכר בתביעה כל נושא הסרטן בטבעון;
- לא מוזכר בתביעה כל נושא ים המלח;
- לא מוזכר בתביעה כל נושא רמת חובב, תרכובות ברום, והבדואי;
- לא מוזכר בתביעה נושא הזיהום בקישון (אשר הוציא את מר גולדשמיט משלוותו).
התובעים מסבירים (לטעמי מתרצים) את צמצום היריעה בסעיף 37 לכתב התביעה: "יובהר כי התובעים בחרו לצמצם את התובענה לדיבות העיקריות, הקשות והחמורות שהוצאו כנגדם בישראל, ולא להרחיב את היריעה, וזאת, על-מנת לזרז את בירור התובענה ולהגיע למיצוי מהיר של הדין עם הנתבעים, ולמנוע סירבולו של ההליך והתפשטותו של הדיון. התובעים שומרים גם על זכותם לתבוע בנפרד את הנתבעים בגין דיבות אחרות שהוצאו על ידם כנגד התובעים. התובעים שומרים (גם) על זכותם להגיש הליכים משפטיים מתאימים במדינות המתאימות בגין פרסום והפצת הסרט המעוול מחוץ לישראל".
ומדוע מדובר לדעתי בתירוץ? די לנו בפער שבין "חומרת" הדברים בשידור הישיר ובין הבעתם (המוקדמת יותר) בכתב התביעה על-מנת להאמין שיש יד מכוונת מאחורי הסינונים הנעשים בפורומים שונים בנוגע לפרשה.
ב.
עוולת בז"ן 1 תיאור החלטת בג"צ בסרט
התובעים טוענים שהאמירה בנוגע להסכם בז"נ מוציאה דיבתם. הפכתי והפכתי באותה אמירה - ולא מצאתי בה דבר וחצי דבר נגד התובעים, האמירה כולה מופנית כלפי המדינה, ובלי להתייחס כלל להגנות הברורות החלות, הרי שעל-פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, אין באמירות אלה כל לשון רעה נגד התובעים, לא במישרין ולא במשתמע.
נאמר שם:
"ההתנהלות הכושלת ומלאת המחדלים של המדינה". "לפתוח בחקירה בנוגע להתנהלות הממשלה בעניין", והרי אם מישהו היה צריך להרגיש כאן נפגע, הרי אלו הממשלה או המדינה, ודאי שעל אמירות כאלה לא יכולים עידן עופר והחברה לישראל לתבוע! ואולי יוצאים התובעים מנקודת הנחה, שיש להם ייפוי כוח מהמדינה, לתבוע בשמה? לפי כמות הנכסים שהם קנו מהמדינה במסגרת ההפרטות, ייתכן שהם באמת מרגישים כאן בעלי בית! ואולי הם תובעים בשמו של החשב הכללי, שעבד אז באוצר, ועכשיו עובד אצלם? מי יודע.
ג.
עוולת בז"ן 2 - הזיכיון
הטענה בסרט, אשר מי שמעלה אותה בבירור הוא עו"ד אליעד שרגא (יו"ר התנועה לאיכות השלטון), היא שהחברה לישראל הייתה אמורה להחזיר את מניותיה בבז"ן למדינה. ואם כל הסיפור הזה מצוץ מן האצבע,
כיצד לא תובעים התובעים את התנועה לאיכות השלטון ואת עו"ד אליעד שרגא? והרי מי שאמור להיות הגורם העיקרי הנושא בנטל הדיבה, ככל שקיימת, הוא אומרה, יוזמה, וכן דווקא בוחרים התובעים לתבוע את הצינור שנתן ביטוי לביקורת, האם לזאת ייקרא דין? האם לזאת ייקרא דיין? ולא רק שבחרו שלא לתבוע את אליעד שרגא ואת איכות השלטון,
הם גם לא תובעים, לפחות בינתיים, את רשות השידור, אז מה קורה כאן?
ד.
עוולת בז"ן 3 - האוניות
ירון זליכה מתאר בסרט כי סיכל רכישה של אונייה על-ידי בז"ן. הפרטים המתוארים באופן שונה על-ידי הצדדים, נמצאים בכתב התביעה המצורף.
ועל-אף שבסרט התגובה תוקפים התובעים את ירון זליכה, הם לא מגישים נגדו תביעת דיבה, הם לא מבקשים ממנו פיצויים, לא מוקטנים ולא מוגדלים. שוב פעם מיקי הפראייר? שוב דופקים רק אותו וכל השאר חוגגים?
ה.
התובעים דורשים מהנתבעים את עלות הסרט שהם הפיקו
ומילה אחרונה בנוגע לסרט אותו הפיקו התובעים, ואשר את הוצאותיו הם דורשים מהנתבעים.
דומה הדבר למקרה שראובן, עיתונאי, כתב בעיתון כתבה ביקורתית על שמעון התעשיין המליאן. ראובן פנה על-פי דין ועל-פי כללי האתיקה אל שמעון על-מנת שייתן את תגובתו באותה כתבה, ושמעון סירב שוב ושוב. ראובן תיעד עם מצלמות ועם עדים לרוב את סירובו הקונסיסטנטי של שמעון לתת את תגובתו בגוף הכתבה.
הכתבה מתפרסמת ללא תגובתו של שמעון, ואז קונה שמעון עיתון מתחרה, במיליונים של דולרים, מגיב בעיתון שקנה על הכתבה של ראובן, ואת הוצאות הרכישה של העיתון הוא מבקש להטיל על ראובן!
אם זה לא היה עצוב, זה היה מאוד מצחיק.
