מוחמד דחלאן, אחד מאנשיו הנאמנים ביותר של יאסר ערפאת, העניק לפני כמה ימים ראיון מעניין לטלוויזיה של הרשות הפלשתינית המשדרת מרמאללה. בניסיונו להצדיק את הטרור של הפלשתינים נגד ישראל, הודה מוחמד דחלאן כי יאסר ערפאת הונה ורימה את העולם בעת שהשמיע גינויים לטרור. "יאסר ערפאת היה מגנה את הפיגועים ביום אך בלילה היה עושה מעשים מכובדים" אמר דחלאן. הוא המשיך והוסיף כי זוהי "הזכות החוקית" של הפלשתינים, וכי באחריותה של ההנהגה הפלשתינית להשתמש באמצעי זה "בזמן ובמקום המתאים".
הראיון הזה איננו מפתיע, דחלאן היה ממתכנני האינתיפאדה השנייה ברצועת עזה בשנת 2000. בעת שישב בפסגת קמפ דיוויד עם המשלחת הפלשתינית בראשות ערפאת מול משלחת ישראל בראשותו של ראש הממשלה דאז אהוד ברק ודיבר על "שלום" ו"קץ הסכסוך" הכינו אנשיו את פעולות הטרור נגד ישראל.
מה שמעניין הוא שאחד מנאמניו של ערפאת אומר בגלוי כי ערפאת היה "שקרן ורמאי", דבר שישראל טענה במשך עשרות שנים. גם דחלאן אמון על מלאכת השקר והכזב והוא איננו היחידי.
השקרים של הבכירים הפלשתינים נחשפים חדשות לבקרים. אחד השקרים הבולטים בתקופה האחרונה היה השקר של פארוק אל-קאדומי, ראש המחלקה המדינית של אש"ף ומבכירי המנהיגים הפלשתינים. בניסיון להכשיל את כינוסה של הוועידה השישית של הפת"ח בבית לחם הציג קאדומי למצלמות אל-ג'זירה פרוטוקולים מזויפים של פגישה שהתקיימה בין ראש הממשלה אריאל שרון בשנת 2004 עם מחמוד עבאס (אבו מאזן) ועם מוחמד דחלאן. פארוק אל-קאדומי טען כי בפגישה הזו השתתפו גם שאול מופז ואנשי ביטחון אמריקנים, והיא עסקה בתכנון הרצח של יאסר ערפאת ומנהיגים נוספים של הפלגים הפלשתינים. עוד סיפר קאדומי כי ערפאת מסר לידיו את הפרוטוקולים האלה לפני מותו.
כל בר דעת ששומע את הדברים מבין מייד שהם מופרכים. אם בידי ערפאת אכן היו הפרוטוקולים האלה, מדוע לא פעל למנוע את ההתנקשות בחייו? מדוע שימסור את הפרוטוקולים לפארוק אל-קאדומי?
אחד המאפיינים של השקרים של המנהיגים הערבים בכלל ושל המנהיגים הפלשתינים בפרט, הוא "תיאוריית הקונספירציה". האם יעלה על הדעת שמי שהשתתף בישיבה שנועדה לתכנן את חיסולו של ערפאת יכתוב פרוטוקול מפורט המפליל אותו בתכנון מעשה רצח? מדוע שתק פארוק אל-קאדומי עד כה, שכן הפרוטוקולים מצויים בידיו מזה זמן רב? קאדומי מאשים את אבו מאזן בתכנון הרצח, אך הוא שכח שהוא היה הראשון שהציע שאבו מאזן יחליף את ערפאת כראש אש"ף לאחר מותו.
הפגישה הזו בין ראש הממשלה דאז אריאל שרון לבין אבו מאזן ודחלאן זכורה לי היטב. כשעה לאחר הפגישה שוחחתי עם ראש הממשלה שרון ושמעתי ממנו את רשמיו. שרון סיפר לי את תוכנה של השיחה ואת התרשמויותיו מאבו מאזן ודחלאן. אינני רוצה להעלות על הכתב את הדברים שאמר עליהם, הם אינם מחמיאים בלשון המעטה, אך ברור שנושא חיסולו של ערפאת כלל לא עלה בשיחה.
לנו כישראלים ברור לחלוטין כי פארוק אל-קאדומי נחשף במעשה הזה כשקרן כושל ובלתי מוצלח. גם הפלשתינים הבינו זאת, וגם כאלה שאינם אוהדיו של אבו מאזן לא תמכו בשקרים של פארוק אל-קאדומי. הפרשה כבר הולכת ודועכת וצפוי שאל-קאדומי יסיים בקרוב את הקריירה הפוליטית שלו באש"ף ויודח מחברות הוועדה המרכזית של הפת"ח. בשטחים אומרים כי הוא כרה לעצמו את קברו במו ידיו, וכי בקרוב ייכנס ל"פח הזבל של ההיסטוריה".
קאדומי איננו השקרן היחידי בעולם הערבי. הוא מצטרף לרשימה מכובדת אחרת, לדוגמא, מוחמד נזאל, חבר הלשכה המדינית של החמאס, שבמהלך מבצע "עופרת יצוקה" הודיע לנו באמצעות ערוץ אל-ג'זירה על עשרות מטוסי חיל האוויר ומסוקיו שהופלו בידי החמאס או על חיילים ישראלים שנפלו בשבי בנוסף לעשרות הרוגים ופצועים מקרב חיילי צה"ל. שקרן אחר הוא מחמוד א-סחאף, שר ההסברה של סדאם חוסיין, שבמהלך מלחמת המפרץ השנייה סיפר לנו באדיקות על תבוסתם של חיילי ארצות הברית. וכמובן שליט לוב, מועמר קד'אפי ואחמד סעיד, שדר הרדיו המצרי, שהודיע בקור רוח במהלך מלחמת ששת הימים כי הצבא המצרי כבש את תל אביב.
אינני אומר שמנהיגינו כולם הינם דוברי אמת, אולם הם מעולם לא רימו מנהיג ערבי. לעומת זאת, המנהיגים הערביים, במיוחד הפלשתינים, מתמחים באמנות הזו של השקר במיוחד בכל מה שקשור לישראל. הם אינם רואים שום פסול בלשקר ל"יהודים". יאסר ערפאת היה הדוגמה הטובה ביותר לכך.
לכן, בימים אלה, כשהנשיא אובמה עושה מאמצים כבירים לחדש את המשא-ומתן המדיני באזור, כדאי שמנהיגינו יגלו זהירות רבה בהידברות שלהם עם מנהיגי הפלשתינים ועם ראשי מדינות ערב. השקר והכזב מדריכים אותם בכל מה שקשור לישראל. המילה הכתובה בהסכמים איננה מספיקה לשמור על ביטחון ישראל, מכיוון שכפי שראינו ליאסר ערפאת לא הייתה שום בעיה להפר את הסכמי אוסלו כל אימת שרצה ולפנות לדרך הטרור. ישראל צריכה להעמיד, בכל הסכם, את המנהיגים הערביים במבחנים מעשיים ולדאוג שיהיו לה ערבויות בינלאומיות ואמצעי ביטחון מספיקים לשמור על ביטחונה. אי-אפשר להסתפק רק בהסכמים חתומים. אנו חיים במזרח התיכון שבו אמנות השקר והכזב היא לחם חוקם של המנהיגים הערביים. לצערנו, השלום עדיין רחוק מאוד.