ידידים שלי וידידים של חברי הטובים שיבקרו בארץ בשלושת החדשים האחרונים, ציינו בהפתעה כי לעומת ארצות הברית, בה המצוקה מורגשת על כל צעד ושעל בחיי יום יום, בארץ לא חשו בשום מיתון. המסעדות היו מלאות, בתי הקפה מלאים; קשה להשיג בערב מקום במסעדות יקרות או כרטיסים לכל ההופעות הכי יקרות בפארקים, בהיכל התרבות ובמשכן האמנויות כמו גם בכל הארץ, בה מופיעים בדרנים, שחקני סטנד אפ, זמרים ישראלים מצליחים, להקות, הצגות תיאטרון. הכל מלא!!!!!
תוכניות הטלוויזיה בארה"ב מלאות בתוכניות-ראיונות בשידור ישיר בהןם מראיינים אנשים שאיבדו את ביתם, איבדו את מקום העבודה. משוחחים אנשי משפחה ובעלי מקצוע שמצאו את עצמם בחיי עוני, ללא פנסיה או חסכונות נודדים מהמקום בו חיו ומחפשים עיר קטנה, עבודה קטנה, בית קטן ואוטו קטן כדי לשרוד בחיים. סיפורים דומים לסיפורי משבר 1929 בו משפחות מבוססות לשעבר מניו-יורק נדדו למשל למדינות חקלאיות בארה"ב כדי לעבוד בחוות, בהן יוכלו לפחות לאכול ולהאכיל את ילדיהם.
אופרה וינפרי, המלאך של אמריקה, מקדישה תוכניות אינספור לראיין מובטלים שאיבדו את העבודה והבית. היא נעזרת ביועצים כלכליים המנסים לתת לציבור הענקי הזה כלים להתנהל בכסף קטן, יועצים המעניקים עצות מעצות שונות. התמעטו תוכניות הטלוויזיה העוסקות רק בדיאטה נטולת פחמימות ומזון אורגני ומדברות יותר על הפרקטיקה בעתות מצוקה.
אותם חברים שבאו לישראל להעיד על החיים האמיתיים שמאחורי הכותרות, מספרים כי בניו-יורק נסגרו אלפי חנויות, המכירה היא רק בסיילים, הקונים הם בעיקר תיירים הבאים מארצות כמו רוסיה והגוש הסובייטי לשעבר, גוש החוגג עכשיו את עידן המותגים והבזבוז.
כאילו לא קרה דבר
בארץ עלו לאוויר בשני הערוצים הגדולים שתי תוכניות חדשות לנשים (בעיקר צעירות): "שורדות בבית" ו"יופי של יום" ועוד שתי תוכניות מיוחדות לאמהות – לתינוקות. בתוכניות אלה לא מוזכר שום מיתון. העצות סובבות את הנושאים: איך להיות יפה, בריאה, סקסית ורזה (גם כשאת מניקה ומטופלת בילדים קטנים ובעל צעיר ורב און). הנושא הכלכלי-הנוכחי בישראל מופיע בערוצים השונים בעיקר בתחום העצות למשקיעים בבורסה (כל ערב בערוץ עשר, למשל).
תוכניות על מובטלים שאיבדו את מקור הפרנסה וסיפורים באווירת מסכנות לא מביאים רייטינג, והערוצים נמנעים מהם כמו מאש בשדות בחודש אוגוסט. אוהבים להתעסק בדודו טופז, נושא עסיסי שלא נס עסיסו, במשפחת עופר וכשרונה להגיע לפסגות הממון, במיקי רוזנטל הנלחם בטחנות רוח וכרגיל - כוכבי העיתונים הכלכליים הקבועים: תשובה, דנקנר, אקירוב ועוד כ-8 מצליחנים שכבר החזירו לעצמם את ול הפסדי המשבר והם דוהרים בדרך למיליארד הבא, מופיעים בקביעות במדיה כמעט מדי יום.
סיפורים המסתובבים בארה"ב על אנטישמיות שנולדת בימים אלה על-רקע קנאה ותחרות של ימי מצוקה ובעיקר בהשראתו של מיידוף וקבוצת החשודים הדתיים, אלופי הנוכלות, לא מובאים בעיתונות הישראלית בהבלטה. למה לקלקל כאן את חגיגת הרווחים בבורסה הישראלית הגואה. למה להבליט את העובדה כי לביבי נתניהו אין שום כימיה ושום רקע משותף אידיאולוגי או אישיותי עם אובמה, נשיא המעצמה (הבינתיים) הכי קובעת בעולם. למה לדבר על מצוקה כלכלית אם אפשר לציין מדי בוקר בכמה עלתה הבורסה אתמול. למה לא לזרוק לחלל הודעות על סוף המיתון כדי "להניע את הכלכלה"? הודעות שיוזם השלטון כדי "ליצור מציאות", קלות יותר מהחלטות אמיתיות ועזרה למובטלים מתעשיות ההיי-טק או הטקסטיל והעופות.
בורסה חוגגת. לקנות בזול. מהר
אני, שלא משתתפת בחגיגת הבורסה החוגגת (מן הטעם הפשוט שאין לי כסף מיותר שמחפש לו אפיק), יכולה להסתמך רק על שמועות, חדשות בתקשורת, מאמרים של חכמי נבואה, מאמרים של אופטימיסטים ופסימיסטים. קוראת כמו כולם שהמיתון כבר (כמעט) נגמר, אליבא דאובמה, והמיתון ממש לא נגמר אליבא דה ברננקי. הרבה דיס-אינפורמציה מגיעה אלי מפרסומות "תמימות" בטלוויזיה הישראלית: שתי פרסומות של בנק הפועלים, האחת בה מככבות אם ובתה הבוגרת ובשנייה אבא ובתו הבוגרת. שניהם, כל אחד לחוד, מסבירים לילדים הבוגרים הממושמעים איך הם פועלים לטובת עתידם רק באמצעות יועצי ההשקעות של הבנק.
האם כל הצופים חלו, חלילה, באלצהיימר ושכחו כבר כי הבנק המפרסם הפסיד, ממש לא מזמן, כסף גדול למרות יועציו המבריקים? האם כל צופה תמים יפנה מחר בבוקר ליועצי בנק הפועלים או ליועצים של בנקים אחרים ויפקיד את כספו השביר והיקר להחלטת יועצי-בנק? במקביל, ידיעות חמות צצות בכותרות ראשיות על עלייה בשוק הנדל"ן בעיקר בתל אביב וגם בחיפה. ונכון, אני באמת רואה בנייני-מגורים נבנים במרץ.
"מבולבלים? גם אנחנו"
המשפט שיצר גיא זוהר, מגיש חדשות בתוכנית 'היום שהיה' מערוץ עשר, הוא משפט המפתח של תקופתנו. אולי חוץ מדנקנר, פפושדו, תשובה ואקירוב הלא מבולבלים שעושים כסף במהלך "המשבר הפיננסי הגדול בהיסטוריה", כל אדם החי על פני כדור הארץ מבולבל מן הסתם. בעניין המים, הבורסה, אירן, אובמה, כסף, גורל כדור הארץ, קוריאה הצפונית, קרלה ברוני (כי היא יפה וחכמה והיא לא אשתך אלא אשתו של סרקוזי), חום אוגוסט, מזג האוויר בעולם, האופנה, מחירי הדלק, מה לקנות? מכונית ירוקה או ג'יפ זולל דלק? לנסוע לטורקיה או לבולגריה? להתחתן או להתגרש? (מה שזול יותר) ויש עוד הרבה בלבול שאתם יודעים אותו טוב ממני.
נבואות
בתחילת המשבר קמו מגידי עתידות חוזים בעתיד שניבאו עשרים שנה של מיתון נוראי (בעצמי נכחתי בהרצאה של מומחה לנבואות וגם קראתי עיתונים כלכליים שיוצאים לאור באנגליה, ארה"ב, צרפת וישראל שחשבו הרבה דברים רעים). בהמשך קראתי כמה ספרים טובים 'לא רציונלי ולא במקרה' של דן אריאלי בהוצאת מטר ואת 'הברבור השחור' של נסים ניקולאס טאלב בהוצאת דביר. ספרים מהסוג המעניין הנוגעים להתנהגות הנפוצה של כולנו, למבנה החשיבה הנפוץ של רוב בני האדם האינטליגנטים בעולם. המסקנה משני ספרים אלה היא שאין להסתמך על ניתוחי העתיד ואף לא על עובדות מהעבר כדי לקבוע מה בדיוק עומד לקרות. אין בדיוק. ואין חזאים לעתיד. הפרשנות המתפרסמת במדיה או בספרים טובה בדיוק כמו פרשנותה של השכנה ממול ואמינה כמו מחקר שנעשה אתמול בבוקר (למשל: כמה חשוב לנו לשתות חלב פרה). כל אחד מאתנו כאנשים חושבים ישתמש בשכל הישר ויתפלל לטוב. העתיד, תמיד יישאר בלתי צפוי ומפתיע לטוב ולרע.
עסקיות לא יקרות במסעדות נהדרות
כל עוד יהיו עסקיות זולות בהוטל מונטיפיורי, מסה ורפאל, שהם שלושה בתי אוכל מעוצבים, יפים עד יפהפיים עם אוכל נהדר ושירות מצוין בארוחות צהריים – המיתון כנראה לא עבר. כל עוד להצגות בכורה של תיאטרון גשר יגיעו המוזמנים בג'ינסים ובגדים המתאימים בדיוק לישראל, ליפו ולמזג האוויר המקומי. המיתון עד כאן. כל עוד אפשר לרדת לשפת ים, האוצר הבלום של ישראל מבלי לשלם דמי כניסה, לעשות פעילות גופנית בחינם ולנשום אוויר הכי נקי, המיתון לא נגמר (כשהמיתון יגמר ייתכן ויחייבו אותנו במיסים על רחצה בים, בניית ארמונות בחול וריצת-בוקר לאורך החוף).
כל עוד הבון-טון הוא לא לבזבז כסף בלי הכרה על בגדים, נעליים, תיקים וארוחות מטורפות, כנראה שיש מיתון. מצד שני, כל עוד מסתובבים ג'יפים יקרים וזוללי דלק בכבישי הארץ כנראה שהמיתון בכלל לא היה.
