לח"כ נסים זאב יש דעות מאוד מאוד מסוימות על הומואים ולסביות, על כך אין ספק. וכל עוד חבר הכנסת הנכבד אינו פוגע באיש וכל עוד אינו מעליב איש, אנא ימשיך בדרכו. אבל מחובתו של הח"כ לשים ליבו במיוחד לעובדה, שבעניינים כאלה של כבוד האדם, חלה עליו חובה יתרה לשמור על לשונו וזאת ממספר סיבות:
1) כחבר כנסת הוא מצווה לשמור על חוקי היסוד ברמה מאוד מדוקדקת, וכל ניסיון לעלוב בפרטים או בקהילה בכל הקשור לנוהגיה המיניים עלול להיות דריכה ברגל גסה על חוק יסוד כבוד האדם.
2) ההגנה לכאורה של חסינות חברי הכנסת מטילה עליו ועל 119 חבריו חובה לדקדק מאוד בדבריהם, שמא באין גבולות לכאורה, הם יעברו את כל הגבולות.
3) אין כל ביטחון שהגנת החסינות תעמוד במקרה כזה; יש ספק אם במסגרת מילוי תפקידו יכול חבר כנסת לעלוב במזיד באדם ובקהילה, ולכן ספק גדול, לדעתי, אם חלה חסינות על דברים בוטים שאומר חבר כנסת נגד קהילה זו או אחרת.
4) אין כפרה על חטאים שבין אדם לחברו, אלא אם יבקש סליחה, ואני מאוד מתקשה לראות את ח"כ זאב מתנצל מעל במה במצעד הגאווה בירושלים בירתנו הנצחית.
5) הדתיות והחרדיות לא נמדדת על-פי צבע הכיפה, או אורך הזקן, אלא בעיקר על-פי מבחנים שבין אדם לחברו. ואם נביט בזמרותיו של הח"כ הנכבד נראה שאיננו חרדי ואפילו שומר מצוות איננו.
אך כנראה שחבר הכנסת הנכבד לא יודע לשים גבולות לעצמו, אחת הדרכים היא להשיב לו מידה כנגד מידה, אולי יבין סוף סוף את הנזק שבדבריו.
אומר חבר הכנסת הנכבד שלא השווה את ההומאים לבהמוֹת, אלא קרא למעשיהם מעשה בהמוּת. אתם יודעים מה, אני ממש נפלתי מהכיסא, איזה הבדל עצום, הם לא בהמות ההומאים - לדעתו של הח"כ הנכבד, הם רק עושים מעשה בהמוּת.
אז חברי היקר, ח"כ זאב, כולנו מסכימים שאינך חמוֹר, אך בדבריך אלה אתה עושה מעשה חמוֹרוּת, לא רק שאתה מעליב ופוגע, אתה עוד מנסה להיתמם בבחינת ידך לא נגעה במעל.
והכי טוב זה להמשיך בשיטתו של ח"כ זאב, ולהביא ציטוט מהמקורות, על-מנת להפוך את תורת ישראל כקרדום לחפור בה למען אינטרסים פוליטיים צרים וקצרי מועד. וכבר כתוב בתורה וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן (במדבר כ"ב), וכל הפותח את פיו ומכנה את הטובים שבנו כאילו עושים הם מעשי בהמוּת, הרי הוא כעושה מעשה חמוֹרוּת, ואם הוא סטרייט הרי שעושה הוא מעשה אתוֹנוּת.
ועם כל זאת, כל מי שמאיים על חבר כנסת או על כל אדם אחר, ייתן את הדין ויירקב בכלא, זה שח"כ זאת עושה מעשה חמוֹרוּת, או מעשה אתוֹנוּת לא מתיר לאף אחד לאיים עליו.