בריכת הברנז'ה

תוכנית "הכל דיבורים" עם איילה חסון בקול ישראל (6.8.09) כללה ראיונות ארכניים ומתישים עם שלושה יושבי-ראש של מפלגת העבודה - ברק, פרץ ובן-אליעזר - אבל כללה לסיום גם חשיפה מעניינת. רמז לא מתוכנן לגבי הצפוי נכלל כבר בדברי חסון לפואד: "פרס הלך לקדימה וזה עבר בשקט גמור, אבל פוליטית הוא עשה מעשה, שאם הוא לא היה עובר למפלגה שהתקשורת עודדה, כולנו, אז היה חוטף על זה בראש בצורה בלתי רגילה". ובהמשך: "חבריי בתקשורת מותחים ביקורת עצומה ובצדק על מה שמכונה 'חוק מופז', אני קוראת כל היום מאמרים שמגנים את התופעה של לקחת קולות ממפלגה...". וכן: "אותו דין ל'חוק מופז' ול'חוק הרביעייה', אותו דין ציבורי, משפטי, מוסרי ופוליטי. מבחינת השיפוטיות הערכית שלנו את הסיטואציה, לא ראוי שמי שנבחר תחת המותג קדימה ייקח איתו אנשים...". משמעות הציטוטים: כאשר שרון לקח קולות מהליכוד והקים את קדימה, וכאשר פרס פרש מהעבודה וחבר למפלגה שהתקשורת רצתה ביקרה "זה עבר בשקט", אבל אם מופז ייקח קולות ממפלגה זו וישיבם לליכוד זה ראוי לגינוי. הח"מ התריע לא פעם על תופעת עדר התקשורת השועט באופן אחיד, במקרים רבים בלי לחשוב, בלי לחקור ובלי לבחון: בעד אוסלו, בעד גדר "הביטחון", בעד "ההינתקות", בעד קדימה, בעד הרס מאחזים בלתי-חוקיים (רק של יהודים), בעד קביעת האשמים בפיגוע בקהילה ההומו-לסבית ללא ראיות, בעד חמלה כלפי עובדים זרים בלתי חוקיים וילדיהם, ובהתעלמות ממצוקת פליטי גוש קטיף וילדיהם. דוגמאות: מנגינת האתרוגים לעולם נשארת - Ynet - 19.07.06 - [קישור] עדר התקשורת פועה בצייתנות -WALLA - 11.02.07 - [קישור] על ההתמסרות לשמאל - הארץ - 02.08.09 - [קישור] ללא קשר לאמור עד כאן, בסוף התוכנית שוחחה חסון עם העיתונאי מתי גולן "על צרכני התקשורת החושדים שיש איזו שהיא ברנז'ה" - חוששים בצדק, כפי שהודתה - או שיש רוח מפקד המכתיבה פרשנויות ואפילו קובעת מתוך הפרשנויות את הסיקורים. כאשר היא השתמשה בביטויים כמו מפלגה ברנז'אית ומהלך מדיני ברנז'אי נדמה היה שחסון ואורחה שכחו שיש מאזינים אחדים לתוכנית. הם נשמעו כמשכשכים ומלהגים בבריכת התקשורת ועושים בה כבתוך שלהם. ניתן היה לדמיין את איילה חסון עומדת בבגד-ים על המקפצה... גולן טען ש"כך היו הדברים מאז ומתמיד, כתוצאה משלטון השמאל במשך עשרות שנים", וחסון השיבה ש"בעניין הפוליטי זה מובן מאליו". בהמשך הם הרחיבו את שיחתם לעדריות הברנז'ה גם בנושאים ברנז'איים אחרים. למשל: גולן קבע ש"בעניין הפיגוע במועדון ההומו-לסבי כל התקשורת מתנבאת באותה רוח וקובעת שמדובר בתוצאה של רצון לפגוע בקהילה זו", וחסון אישרה: "אמר לי קולגה שאם הוא יגיד משהו אחר בנושא יקרעו לו את הצורה". כלומר: אין סובלנות ופתיחות בברנז'ה. בהמשך הודה גולן שהתקשורת היא אחד הגורמים הכי מסיתים במדינה, ומתאפיינת לעתים קרובות בכותרות ענק, במקרים רבים ללא דיוק ואף ללא אמת, תוך כדי גרימת נזקים. שוב אישרה חסון: "במקום פלורליזם יש הרבה מאותו הדבר, אין פלורליזם חשיבתי או יצירתיות ואין סובלנות לשמוע את האחר; התקשורת מאוד אגרסיבית". המתדיינים הסכימו שבתוך הברנז'ה "יש תחרות וחסרים הערכה הדדית או פרגון, אבל כל העדר מתייצב כשיש מטרה ברנז'אית ולא ערכית". הם אף הסכימו ש"עיתון 'הארץ' מכתיב לברנז'ה לא מעט, הברנז'ה מאוד יראה מעיתון זה, "אף אחד אינו מעז להחציף פנים, חייבים להתיישר לפי הקו הזה". לא נותר לי אלא לעודד את הביקורת העצמית ששני העיתונאים ביטאו בשיחתם הגלויה והפרטית בבריכה הברנז'אית, ברגע נדיר של גילוי לב, כאשר סברו שאיש אינו מאזין. חסון הגדירה את הברנז'ה כחבורה סגורה. נכון יותר להגדירה ככת השלטת במדינת ישראל. שלטונה רב-הכוח ורב-השנים של כת עדרית ואחידה זו מעוות את דעת הקהל, מסרס מקבלי החלטות ושוחק את אמון הציבור במי שמעצבים את דעותיו בצורה מגמתית ומקוממת. מדובר לא רק בחוסר איזון באמצעי השידור "הממלכתיים" שאמורים להקפיד על איזון, אלא אף בפגיעה בדמוקרטיה: המצב נמשך ללא קשר להחלטת העם בבחירות.