לאחרונה התרחש בארצנו אירוע חשוב, שעוד ישפיע כאן רבות – הוועידה הכללית של הפת'ח בבית לחם. התקשורת קימצה מאד בדיווחיה על הוועידה, מפני שהאמת שהפציעה משם אינה נוחה לאידיאולוגיה השמאלנית, אינה מבשרת טובות להזיות השלום. כדי להעריך נכונה את אשר התרחש בוועידה, הבה ונבהיר לעצמנו, האם אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים.
הסכמי אוסלו נחתמו בין ישראל לבין "הארגון לשחרור פלשתין כנציג העם הפלשתיני, להלן אש"ף", ולכן אש"ף הוא "הפרטנר" שלנו לשלום-אוסלו, ואשר לאש"ף, זה ארגון הטרור פת'ח פלוס כמה רסיסי ארגונים בלתי חשובים. כלומר, אש"ף הוא פת'ח ופת'ח הוא אש"ף. הסכם אוסלו יצר את הרש"פ, הרשות הפלשתינית, השולטת מתוך רמאללה על ערביי יהודה ושומרון. הבחירות לרש"פ העלו לשלטון את החמאס, שאיננו חבר באש"ף ודוחה לחלוטין את הסכמי אוסלו. אולם נשיא הרש"פ, אבו-מאזן - שהוא גם ראש אש"ף וראש הפת'ח – ניטרל את הפרלמנט, בעל הרוב החמאסי. וכך יוצא, שהיום הפת'ח שולט גם על הרשות הפלשתינית וגם על אש"ף.
מכאן החשיבות הגדולה של וועידת הפת'ח, שפרצופה הוא פרצוף הרשות הפלשתינית, ה"פרטנר" שלנו. זו תעודת עניות, או תעודת שמאלנות, לתקשורת הישראלית, שאינה מזהירה אותנו מפני הנחת הנחש הזה בחיקנו.
כמה מונחים. תמיד חוזרת המנטרה "שלום צודק ומקיף", אך זו אינה מליצה גרידא. "שלום צודק" - "עאדל" בערבית, זו הכותרת לדרישה להחזרת כל הפליטים, עד האחרון בהם, אל תוך שטח הקו הירוק. ו"שלום מקיף" – "שאמל" בערבית, פירושו נסיגה מלאה, עד הסנטימטר האחרון. לאן? כאן נכנסים המספרים, שכל ילד ערבי יונק עם חלב אמו: 181+194.
194 זו המלצת עצרת האו"ם משנת 1947 להחזרת כל הפליטים לקו הירוק. 181 היא המלצת העצרת מאותה השנה בדבר הגבולות, מה שנקרא "גבולות 47'" - מדינת ישראל בלי נהריה, עכו, נצרת, יפו, אשדוד, אשקלון, קריית גת, באר שבע, ובלי ירושלים – גם המערבית.
מיד לאחר שיגררו אותנו חלילה בחזרה אל הקו הירוק, יהיו אלה צלילי הפתיחה של הסיבוב הבא:
א. הדרישה להגירת צאצאי הפליטים לקו הירוק;
ב. הדרישה להזזת הקו הירוק אל גבולות 47'.
על זה יתחדש הטרור ומובטח לנו, שגם הדרישות האלה תזכינה לתמיכת כל העולם.
ויש "ההתנגדות", המוקאוואמה, הלקוחה בהשאלה מהמשמעות הצרפתית של resistance - מלחמת מחתרת, ובערבית – טרור.
בוועידת בית לחם הודיע אבו מאזן: "נחישותנו לבחור בדרך השלום והמו"מ אין פירושה הזנחת דרכנו האצילה בהתנגדות הלגיטימית הנשענת על החוק הבינלאומי". ועוד אמר: "ההתנגדות לכל צורותיה היא זכות לגיטימית של עמים כבושים". התוספת "לכל צורותיה" באה כמובן כדי להסיר כל ספק. את הדברים האלה יש להעריך על-רקע הסכמי אוסלו, שבהם התחייב אש"ף להתנער מן הטרור לטובת המו"מ המדיני, ללא כל תנאי. אבו-מאזן מתחכם, וכל אימת שהוא מדבר על "התנגדות" הוא מוסיף לה את "הלגיטימיות הבינלאומית". הוא אינו מרמה איש. כוונותיו ברורות.
ג'בריל רג'וב, החבר הכי אינטימי של חבורת אוסלו - "גבריאל רגב" כינו אותו בחיבה – נשאל, מדוע התנוסס מעל הוועידה פלקט עם צעיר מניף רובה, ועל כך הוא השיב: "הפת'ח לא ינטוש לעולם את המאבק המזוין. ההתנגדות הייתה ונשארה אופציה טקטית ואסטרטגית במדיניות הפת'ח". מה צריך יותר?
תזכורת כואבת: היה זה מתוך הסתמכות על הבטחות ג'בריל רג'וב, שהממשלה וצה"ל נמנעו מלהזיז את הטנקים שכבר עמדו במבואות שכם, כדי להציל את מדחת יוסף, כאשר דימם למוות בקבר יוסף.
גם הצדיק זכריה זביידי, הטרוריסט מג'נין שהענקנו לו חנינה, לא הסתיר בוועידה את כוונותיו: "על הפלשתינים להכין את עצמם לאפשרות שישראל רוצה מלחמה, לא שלום".
הוועידה כולה הוקדשה ליאסר ערפאת, ועל כן נפתחה ברביעי לחודש אוגוסט, יום הולדתו. אנשי הפת'ח יודעים היטב שערפאת הוא האיש שהקים את התנזים ואת "גדודי קדושי אל-אקצה", הזרועות החבלניות של הפת'ח בעידן אוסלו, והוא שנתן למפקד התנזים, מרוואן ברגותי, את הוראות הרצח ואת המימון למתקפות הטרור.
את חינו וחסדו אצל האמריקנים וגרורתם הישראלית קנה אבו-מאזן אך ורק לאחר שהחל מסתייג מדרך הטרור, דרכו של ערפאת. אמנם, הוא לא הביע מעולם הסתייגות מוסרית ורק אמר שהטרור גורם נזק לעניין הפלשתיני, אבל גם בכך הסתפקו האמריקנים והישראלים. אם באמת האמינו לו – ואז, כמאמרו של טלייראן הם גרועים מפושעים, הם טיפשים! – אם חשבו שפת'ח-אש"ף-רש"פ נטשו סופית את דרך הטרור, הרי שוועידת בית לחם חייבת לפקוח להם את העיניים!
את הכוונה מאחורי הקדשת הוועידה לערפאת ביטא היטב עבאס זכי, מבכירי הפת'ח: "אנחנו ממשיכים את דרכו, רובה ביד אחת וענף זית ביד השנייה". במחיר של למעלה מ-1500 נרצחים, מרביתם מידי הפת'ח, למדנו שגם לענף הזית יש שימוש צבאי. מאחוריו – יורה הרובה.
ערפאת כיכב בוועידה הזאת גם "בזכות" מותו, ולפי גרסתם – רציחתו. על-פי הצעת הדוקטור נאצר-אל-קידווה, לשעבר נציג אש"ף באו'ם, החליטה הוועידה פה אחד: ישראל רצחה את ערפאת! אין להקל ראש בהאשמה הזאת, מפני שיש להסתכל עליה בעיניים ערביות. כיצד אמור להגיב צעיר ערבי שהנהגתו אומרת לו שאנחנו רצחנו את מנהיגו הנערץ? מה זאת, אם לא עלילת דם המזמינה תגובה מלחמתית, רצחנית, טרוריסטית? ההנהגה שלנו לא הגיבה על ההתפתחות החמורה הזאת והתקשורת עברה עליה לסדר היום. כאלו היכה אותנו האלוהים בסנוורים.
התעלמנו גם מדברי הפתיחה בוועידה, שהושמעו מפי אחד האדריכלים הראשיים של אוסלו – אבו-עלא, לשעבר ראש ממשלה של הרש"פ, כך: "נמצא בקרבנו הגיבור כאלד אבו אוסבע, גיבור הפעולה (כלומר – התקפת הטרור) שפקדה עליה השהידה דלאל מוגרבי (מחיאות כפיים סוערות מהקהל). כל התהילה! כל התהילה! כל האחיות כאן הן אחיותיה של דלאל!!" דבריו של אבו עלא נסבו על חטיפת אוטובוס הדמים בכביש החוף, בה רצח הפת'ח 37 ישראלים, 12 מהם ילדים. כרגע מכהן אבו-עלא כיו"ר המחלקה לגיוס וארגון בפת'ח.
אם לא די בכך, החליטה הוועידה "הפת'ח ימשיך להקריב קורבנות עד שתוחזר ירושלים, נקייה מהתנחלויות וממתנחלים." ועוד על ירושלים:"החזרת ירושלים, על כל חלקיה, 'קו אדום' – ושום ארגון או גוף מקרב הפלשתינים לא ינהל משא-ומתן בסוגיה זו". "להקריב קורבנות" מרמז חד-משמעית לטרור. את המונח "ניקוי" לגבי מתנחלים לימד את הפלשתינים אמן ההסתה והגידופים המרושעים, חבר הכנסת אחמד טיבי, שבנאומו בפני הוועידה חזר פעמיים על הביטוי הזה – "נאזיפה, נאזיפה מיהודים". נאזיף - נקי בעברית, בגרמנית ריין, ונאזיפה מיהודים – יודנריין. בכך חזרו הערבים המקומיים, באמצעות נציגתם הפת'ח, אל מקורם הנאצי ואל אביהם המייסד, המופתי הירושלמי, חג' אמין אל חוסייני שישב אצל היטלר, השתתף בהשמדת היהודים וקיבל את הביצוע כאן בארץ לאחריותו האישית.
עוד אמרו, שלא ינהלו כלל מו"מ על ירושלים. בושה לנו, שאת זאת לא אמרו נציגי העם האמון על "אם אשכחך ירושלים", כי אם מרצחים שפלים, מזייפי ההיסטוריה.
אצל כל עם שפוי הוועידה הזאת הייתה מוחקת כל זכר לאוסלו ולכל מה שצמח מאוסלו, מסלקת מכל תפקיד פוליטי כל מי שהיה מעורב או אפילו רק נגע באוסלו ובספיחיה. לא אצלנו. אצלנו הגיב שמעון פרס, האשם המרכזי, שבארץ נורמלית לא היה מעז להראות את פניו בציבור, במלים אלה: "הדוברים התחרו מי ייתן את ההודעות הכי קיצוניות", כלומר – אלה דיבורים בעלמא. והוסיף: "עליהם להישאר מחויבים למפת הדרכים ולדרך המו"מ". רוצח עומד מולך באקדח שלוף עם אצבע על ההדק, ואתה מנדב לו בנחת עצה ידידותית, שמוטב לשמור על החוק...
ברק הגיב מעט יותר ברצינות: "הרטוריקה שנשמעה מהפת'ח והעמדות שנשמעות משם הן חמורות ולא מקובלות עלינו". הווי אומר, שלא רק מלים נאמרו, אלא גם עמדות נוסחו, והן חמורות. אבל עדיין חסרה המסקנה: האם ממשיכים בהכנסת צבא הגנרל דייטון, שהוא צבא פת'ח, לערי יו"ש ואף מחמשים גדודים נוספים? האם ממשיכים בהסרת המחסומים? האם ממשיכים לפגוע במתנחלים, הגורם האפקטיבי האחרון שנותר לעם ישראל נגד חבורת המרצחים הזאת, הזוממת להשמיד את המדינה כולה? הם, בוועידתם, הסירו את המסכות, ואנחנו ממשיכים לשחק משחקי שלום כאלו לא ארע דבר?
והאם אין הכרח להפעיל עכשיו מערכת הסברה בעולם, ובעיקר מול אמריקה, להסביר את השלכותיה של הוועידה הזאת על כל תוכניות המו"מ והשלום?
העם היהודי – והעולם כולו – שילמו ביוקר על אי לקיחתם ברצינות של דברי היטלר בנאומיו ובספרו. אלה רק דיבורים, אמרו, כפי שהיום אומר כך על תלמידיו של היטלר שמעון פרס, הצ'מברליין שלנו. על "מיין קמפף" אמרו, שנכתב רק "לצורכי פנים", לעשות רושם על עמו, ולכן אין לקחת את הדברים הנוראים הכתובים שם ברצינות. ולא הבינו החוכמולוגים שלהיפך - מה שמנהיג אומר לעמו זו האמת הפנימית שלו ולקראתה הוא מחנך ומכשיר את העם. ודווקא מה שהוא משדר החוצה, לעיתונות הזרה, בשפות זרות – זה הבלוף, זה החול שזורקים בעיניים כדי לסנוור, להטעות ולהפתיע.
בימים ההם שתקו היהודים מתוך פחדנות, ותירצו זאת בנימוקים כמו "לא להחמיר עוד יותר", "לא לעשות פרובוקציה","לא לעורר פאניקה". התוצאה הייתה השמדה גמורה.
ועתה, שאלו נא את נתניהו, למה הוא שותק? האם מתכוון הוא להנהיג את מדינת היהודים – החפשית, העצמאית, הריבונית - כמו קהילה יהודית חסרת אונים, שחולשת דעתה וחולשתה הפיסית הכתיבו לה תגובה של בת היענה?!
