בקשת החנינה של השר
אלי ישי לחברו
שלמה בניזרי עוררה כמובן תגובות, אך אלה היו בעיקר מן ההיבט הלֶגליסטי, כלומר נושא השוויון בפני החוק או הפליה חוקית "מתקנת". הבקשה התמוהה, שהוגדרה אף כ"שערורייתית", עסקה בעיקר בנורמות של חברה דמוקרטית, נורמות, שכנראה סגן ראש ממשלה ושר הפנים בממשלת ישראל או שלא מכיר בהן או שלא בקי בהן - שערוריה בפני עצמה. אולם לא עסקו מספיק לטעמי, בעצם הוצאת השדון העדתי מערימת ההיסטוריה שנגרסה מכבר ואשר אנשים צבועים וציניים כמו אלי ישי נוברים בה כדי למחזר אותה. הייתה קריקטורה מוצלחת של בידרמן בהארץ בצורת הוצאת השדון מן הג'יני. זה לא ג'יני, זה אי גרוטאות שממנו שלף מנהיג מפלגת שס את השרץ הזה והכשיר אותו כדי שחברו, שלמה בניזרי, שר לשעבר, כמו אברהם הירשזון, ה"אשכנזי" ובניגוד לו, יזכה לחנינה מן הנשיא לאחר שנידון לארבע שנות מאסר בגין קבלת שוחד.
מבחינתי, ובהקשר שאני מתייחס אליו, אילו השר אלי ישי היה מבקש חנינה כאקט של חסד אפילו אם מדובר בעמיתו למפלגה או בחברו, הייתי משאיר את הטיפול בנושא לאחרים. ככלל, ברשימותיי אני ממעט "לגלות את אמריקה", בכל הנוגע לענייני היום. אולם בנושא העדתי אני לא מחריש כי עסקתי בו בכמה וכמה מתוך רשימותיי באתר זה ובאחרים.
את דעתי והנתונים שהבאתי (אופטימיים) כללתי במסה שכתבתי באתר זה ("זרקור" - 16 בינואר 2006). הכותרת שנתתי לה הייתה:
"הנושא העדתי מת. ניסיונות להחיותו במערכת הבחירות ייכשלו". ואכן הם כשלו. רק שתי מפלגות בנויות סביב המוצא העדתי - מפלגות דתיות . שס - העדה ה"ספרדית" - רובה המכריע, ו"אגודת ישראל" ו"דגל התורה" - על טהרת ה"אשכנזים", גם כן ברובן המכריע. "ישראל ביתנו" אף שבבסיסה היא קהילתית, יוצאי בריה"מ בעבר, הרי ככלל, היא אינה עדתית. משתי סיבות: 1) בקרב עולי חבר העמים בעבר, יש גם יוצאי אשכנז וגם יוצא עדות המזרח מן הקווקזים. זאת, להבדיל מישראלים ממוצא ספרדי - כלומר מדרום אירופה, הבלקן ואף המגרב - יוצאי צפון אפריקה שמוצאם ספרדי. 2) לאחר הבחירות האחרונות הצביעו בעבור מפלגה זאת רבים שלא מקרב חבר העמים.
עם זאת, הדגשתי, ואני חוזר על כך שוב: הבעיות קיימות, אך הן בעיות מבית יוצר אחר ויש להתייחס אליהן במסגרת התייחסות שונה. עם הסוגיות שעלינו להתמודד איתן בעידן החדש נמנות: יותר שוויוניות חברתית, דגש חזק יותר והשקעות רבות יותר בחינוך לכל דרגיו, בעיות של אימהות חד-הוריות במצוקה, ניצולי שואה בערוב ימיהם, נכים, זרים, פלורליזם דתי, הגדרת הדת מול המדינה, ענייני גיור של רבבות עולים מחבר העמים. שלא לדבר על בעיות אלימות בחברה, בבית, במערכת החינוך, ניצול נשים לשפחות מין, שוויון בין גברים ונשים, בין היתר בתחום השכר.
בעיה מרכזית אחת שמקוננת בתוכנו מאז קום המדינה ומשוועת לפתרון צודק, היא היחס בין היהודים לערבים אזרחי המדינה. לפן קרדינאלי זה לא התייחסתי. זאת הן משום שהגבלתי את עצמי לנושא של "מיזוג גלויות", והן משום שסוגייה זאת, לא זו בלבד שהיא נדונה בהרחבה בתקשורת העכשווית, אלא שכאן מדובר בעיקר במעשים שלא נעשו ובמחדלים שנעשו. על כך דומני אין חילוקי דעות. מחקרים יש למכביר, מעשים יש מעט מדי. אשר לעדות, הרי שמירת המסורת והמורשת של כל עדה היא בעלת חשיבות רבה ולא זו בלבד שהיא אינה גורעת מן ההתערות בחברה, אלא יש בה ערך מוסף של גאוות שורשים.
מכאן, שמוקד הנושא הוא מתן אפשרויות לאוכלוסיה ללא יוצא מן הכלל להתקדם, בראש ובראשונה בהשכלה, בשוויון ובמתן סיכוי להתקדמות ולתיקון עיוותים שונים. רבים מקרב ה"לא אשכנזים" הגיעו ל"אוורסט" בתחום הכלכלי-משקי (אם רוצים לראות זאת בכתובים תמצאו את המידע בכל המגזינים הכלכליים, ומדובר במולטי מיליונרים לא אשכנזים שעשו זאת בעמל כפיהם). בתחום החברתי, בתחום האקדמי, באמנויות, במוזיקה ובעצם בכל תחום ותחום, כולל בפוליטיקה. אלי ישי הגיע לדרגת סגן ראש ממשלה ושר הפנים. אבל יחי ההבדל בינו בתפקיד לבין
אריה דרעי, הספרדי, באותו תפקיד בשעתו. מיהו כיום מנהיג רוחני שראשי כל המפלגות משחרים לפתחו? לא הרבי מגור, הרב יעקוב אריה אלטר, לא מנהיגה הרוחני של "יהדות התורה", הרב יוסף שלום אלישיב - האיש הוא הרב
עובדיה יוסף. שכן, מלבד היותו המנהיג הרוחני של שס, ספרדי בכל רמ"ח ושס"ה, הוא הוגה הלכה משכמו ומעלה, פוסק ברוח "בית הלל". יש לו זיקה חזקה לחינוך ולחברה, וחרף פרץ לשונו הבוטה כנגד החילונים ובייחוד השמאל - הוא איש שלום.
עמיר פרץ הגיע לראשות ההסתדרות להנהגת המפלגה שיותר מכל מפלגה אחרת הניחה את היסודות להקמת המדינה. אילו השכיל לנבט בכישרון האישי ולנצל הזדמנות פוליטית ניצול ראוי במעמד הולם, אפשר שהיה מגיע לדרגת ראש ממשלה בתמיכת האשכנזים לא פחות מתמיכת הספרדים. זאת ועוד, הרי בשעתו רבים מן ה"אשכנזים" ראו באריה דרעי חומר מן הזן של מנהיג לאומי. יש שעדיין רואים בו כזה. והוא, כידוע, לא "אשכנזי".
בשעתו, ב"חדשות מחלקה ראשונה" News1, התפרסמה
ידיעה שאריה דרעי חושב על ריצה לראשות העיר ירושלים. גם אם הידיעה הייתה אז בחזקת בלון ניסוי, היה בה לדעתי (ונתתי לכך ביטוי) בשורה, והיא שאריה דרעי החליט לצאת מ"מנזר השתקנים" של הפוליטיקה. בין אם הוא שילם את כל המחיר על מעשיו ומחדליו, ובין אם הוא שילם רק את רובו, מבחינה ציבורית, הוא מילא אחר גזר הדין שגזר עליו בית המשפט בלא שייפסל שובו לזירה הציבורית מדינית. ואני אומר היום, שמי ששילם בעונש כבד למדי על חטא, ראוי שתוסר אות קין ממצחו.זאת לא מכיוון שדרעי הוא ספרדי, אלא מכיוון שהוא אדם ובשר ודם, ואדם שרשאי שייתנו לו סיכוי נוסף.
בהקשר זה כתבתי שהמנהיג הנוכחי של שס, אלי ישי, הוא אדם סימפטי מאוד ואפשר גם שר סביר, אך מנהיג מפלגה - הוא לא, שלא לדבר על מדינאי. הוא אדם שמרטיב את האצבע ובודק מדי בוקר את כיוון הרוח מימין. נוסף על כך הוא מדביק לעצמו מדליות כמו שחידוש הבנייה בירושלים ובחגורה מסביב הוא הישג של שס. עורבא פרח. השר אלי ישי, כתבתי, מוציא כמעט מדי יום שפנים מן השרוול. כמו תוכניתו על בניית 800 דירות באבו דיס, כמספר הנרצחים ב"מרכז הרב" כפול עשר. אלה להטוטים שאיש, דומני, כבר לא שם לב אליהם, למעט התקשורת אשר רודפת אחרי מצעדי האיוולת, כמו ילדים אחרי תהלוכה. 800 בתים לא ייבנו באבו דיס, אז מה יצא לשר אלי ישי? כותרות וראיונות בתקשורת, חיים היום וימותו מחר. מה יוצא לתקשורת? זאת כבר שאלה אחרת, שלא שייכת לכאן.
והוא ממשיך במעשי האיוולת של אדם שהוא פופוליסט, אשר ספק רב אם כולם במפלגתו שלו, רואים בו מנהיג ראוי. את הבקשה למחילה מן הנשיא לבניזרי יש לראות באור זה, אם אפשר לקרוא לזה "אור". ועוד משהו מעניין: בשעתו, כאשר ישי אמור היה לרשת את אריה דרעי כראש שס, לא שמענו על בקשת חנינה למען המנהיג המודח. עכשיו, כאשר יש חילוקי דעות לגבי המועד להסרת הקלון מאת אריה דרעי, לא שמענו הד מלשכתו של ישי, אשר חושש לאבד את הכתר. אולי גם בחוגיו של ישי יש דרגות, יש עדתיות אופורטוניסטית. אם אין, אפשר שהוא ימציא אותן. יש בו מאגרי הבל.
ואשר לענייני עדות, אם תשאלו את הדור השלישי מה המוצא שלהם, רבים יתקשו להשיב על השאלה. נכדתי דרור, שלא מכבר השתחררה מצה"ל, לאחר שהתנדבה ליחידה מעורבת ושירתה 3 שנים, אומרת שהיא חצי פולנייה וחצי ספרדייה. לא מדויק. היא רבע פולנייה, רבע הונגרייה, רבע ממוצא פרסי (מזרחי) ורבע ממוצא ספרדי (לדינו). עד כדי כך כור ההיתוך העדתי הטמין בתוכו את דורות ההמשך. ישי רוצה להחזיר לאורווה את נכדו של הסוס שברח משם מזמן ודוהר באָחו ולהרכיב עליו את שלמה בניזרי.
