הזכות לבריאות - חובה ולא הטבה

הזכות לבריאות הינה אחת מהזכויות החברתיות שעדיין נידונות בשיח החוקי, כיוון שאינן מעוגנות במפורש בחוקי היסוד בישראל, אם כי חלקן הוכרו כזכויות חוקתיות בפסיקת בתי-המשפט. הזכויות החברתיות הנמצאות כיום בראש מעייניה של החברה בישראל, נועדו להגן ולאפשר הזדמנות שווה לכלל אזרחיה, בפרט לאלו החלשים. יחד עם זאת, בישראל אנו מזהים כי קיימת זהירות רבה בכל הנוגע לעיסוק בסוגיות הכרוכות בזכויות חברתיות-כלכליות המטילות על המדינה חובה פוזיטיבית למימושן. גם במדינות בהן הזכויות הללו מעוגנות בחוקה, הן עדיין כפופות למגבלות התקציב. על-פי רוב, מבקר המדינה נוהג לעסוק בסוגיות הקשורות בטוהר המידות, מדיניות ותקינות ציבורית, שחיתות, אי-סדרים וכדומה. לעומת זאת, "מדיניות חברתית" הנקבעת אף היא על-ידי הממשלה והיחידות המנהליות הפועלות במשרדיה השונים, הוא נושא שעדיין רחוק מלהיות מבוקר באופן תדיר. ואולם, מקריאת דוח הביקורת על משרד הבריאות לשנת 2009, ניכר כי המבקר העלה את הרף של ביקורת המדינה בעת שעסק בנושא "מחסור בכוח אדם רפואי בפריפריה", המהווה את אחד מנדבכיה המהותיים של מדיניות חברתית. נושא זה המעיד על איכותה של החברה בה אנו נמצאים, לא זכה עד כה לכותרות מרעישות. אחד ממאפייניה החברתיים של הביקורת הינו בדיקה של מספר הרופאים והמיטות בבתי החולים ביחס לאוכלוסיה. ואכן, מבקר המדינה פורש לפנינו תמונת מצב מדאיגה של מחסור בכוח האדם הרפואי והסיעודי ואי-עידכון התקינה של רופאים בבתי החולים אשר פוגעים בפריפריה יותר מאשר במרכז, שכן כפי שעולה מדוח הביקורת, קשה יותר לגייס לפריפריה כוח אדם איכותי. עוד מוסיף המבקר, כי קושי זה נובע מרמת שכר נמוכה ומאפשרויות מוגבלות להשתכרות בעבודה נוספת מחוץ למערכת הציבורית; רופאי הפריפריה מבודדים מקצועית, והאפשרויות העומדות בפניהם לעסוק במחקר, לעבור השתלמויות מקצועיות ולעסוק בהוראה באוניברסיטאות מוגבלות. גם בביקורת הקלאסית של מבקר המדינה על ניהול התקציב על-ידי משרד הבריאות, ניתן להסיק מסקנה לגבי המדיניות החברתית, אף אם זו אינה נאמרת במפורש. הניהול התקציבי מתבסס על קביעת סעיפים תקציביים המשקפים את המדיניות של כל ארגון. כאשר מדובר בניהול תקציב המדינה, המדיניות המשתקפת מסעיפי התקציב, הינה בעלת השפעה על כלל אזרחיה. לפיכך, הקמת מערכת לניהול משאבי הארגון במשרד הבריאות, חשובה ככל שתהיה, אינה יכולה לבוא על חשבון סעיף תקציבי המיועד לקניית שירותי אשפוז ושירות לחולים כרוניים. אף אם הדבר לא נאמר במפורש בדוח מבקר המדינה, הרי שמשרד הבריאות, דרך ניהול התקציב במקרה זה, קבע מדיניות זוטא הרחוקה מלהיות חברתית. הדיון הציבורי בנושאים חברתיים מתעורר על-פי רוב תוך כדי הדיון על תקציב המדינה, ונתפס כעימות בשאלה פוליטית, בדבר הטבות כלכליות שהממשלה רשאית - אך לא חייבת - להעניק לאזרחי המדינה. מהדוח הנוכחי עולה, כי מבקר המדינה אינו מותיר את הזכות לבריאות כהטבה כלכלית אלא כחובה. חובה שעל המדינה וקובעי המדיניות בה להעניק לכלל אזרחיה - בין אם במרכז או בפריפריה. בעולם שבו הפערים באיכות רמת החיים מתחדדים והופכים לקוטביים, סוגיות כמו הזכות לרמת חיים נאותה, לרבות הזכות לבריאות, הזכות לביטוח סוציאלי, לרבות זכותם של ילדים ואימהות לסיוע חברתי מיוחד, הזכות לחינוך וכיו"ב - הופכות לשיח לגיטימי גם בעולם הביקורת. עיסוק בסוגיות אלה על-ידי מבקרי המדינה תורם תרומה משמעותית לשיפור המינהל הציבורי ויוצק תוכן למושג "צדק חברתי".