עיזבו את שירותי בתי הסוהר במנוחה ותנו לאדם לנוח על משכבו בשלום. באופן כללי, ראוי לציין כי מי שדבק ברוחו ברצון עז לשים קץ לחייו ימצא את הדרך לכך אפילו במחלקה פסיכיאטרית סגורה שבה ישנו לכאורה פיקוח צמוד. כל אדם שמרגיש כי הגיע לנקודת אל-חזור כשאפקט ההשפלה והבושה היה חזק בהרבה מכל רצון פנימי שבו להשתקם ולהמשיך בחיים, ימצא את הדרך למותו אם יחפוץ בכך בכל מאודו.
בעלי אישיות מורכבת ואקסצנטרית לדוגמה, שנשענים במהלך חייהם בצורה משמעותית על הערכה והתפעלות הזולת מדרך התנהלותם, ניזונים בצורה אקוטית ותלותית מהיחס ומההערכה של הסביבה כלפיהם.
אצל רבים מאיתנו הבחירה המקצועית נגזרת מהרגישויות האישיותיות שלנו. דוגמה לכך הם אלו שזקוקים ליתר תשומת לב ויכולים לפתח כישורים שמעוררים בסביבתם הערצה חסרת גבולות. למנגנון זה קורים בעגה המקצועית "סובלימציה" (עידון) - זאת כאשר אנחנו לוקחים את הצרכים שלנו ומבטאים אותם בצורה מעודנת יותר ובאופן שאנו מתאימים את עצמנו לחברה. דוגמה לכך היא אדם שהדחף התוקפני שלו חזק מאוד וכתוצאה מכך הוא מפתח קריירה מוצלחת כרופא שיניים. במקום לרצוח, בוחר לו אותו אדם במקצוע שנחשב לנורמטיבי ובד בבד הוא גם "מרוויח" את תחושת ההנאה שבכאב שהוא גורם למטופליו.
השנים הגדולות בהן דרך כוכבו של "הראשון בבידור" הוכיחו כי עלייה מטאורית בהחלט יכולה בקלות בסופו של יום לקצר את הדרך למטה. הצלחה אדירה עלולה ליצור בכל אחד מאיתנו תלות חזקה באלו שאוהדים אותנו, כאשר כל פיסת ביקורת יכולה להפוך בחווייתנו האישית לסכנת קיום ולניסיון אכזרי לנתק אותנו מכבלי החמצן של חוויית הערך וההתפעלות של הסביבה.
כל אדם מן השורה שיישב בכלא או בתא מעצר, כאשר מכריו יראו אותו בשיא של משבר חייו, בהחלט יכול להגיע לתחושה חזקה כי הגיעה השעה לקץ הימים. לכן, כל בר-דעת יבין כי כאשר אדם מן השורה חש כי הוא ניצב בפני תהום נשייה, עלול לעשות ככל שביכולתו כדי לשים קץ לחייו.
מצב שבו אדם מן השורה יושב בבית המעצר כאחרון העבריינים, או חולק תא מצחין יחד עם נרקומנים ורוצחים, בהחלט עלול לגרום לו להחלטה אימפולסיבית ובלתי הפיכה-לשים קץ לחייו בכל מחיר כאשר הוא לא יבחל בשום אמצעי לשם השגת מטרה זו. במעמקי תחושותיו האישיות, ישיבה בבית המעצר תוכל להתפרש כמכה בלתי הפיכה ולחוויה בלתי אפשרית, זאת בתפישה שאין שום אפשרות להמשיך ולחיות בעולם הזה כאשר ההשפלה והבושה מילאו כל חלקה טובה בהרהורי המחשבה והיטו את כף המאזניים לצד אחד כאשר בצידה השני של הכף לא נשארת ולו טיפת חמצן זעירה.
