בים הכותרות המתלהמות נגד הרפורמה המתוכננת במחירי האלכוהול שיוזם האוצר, קשה היה להבחין בדגל השחור המתנוסס מעליה. "העיתון של המדינה", שקפץ על הרפורמה כמוצא שלל רב באמצעות הכותרת "גן עדן של שותים", מיקד את מחאתו בהוזלת האלכוהול המיובא והיקר יחסית ובטענה, כי אין די בקיזוזהּ על-ידי ייקור האלכוהול המקומי והזול יחסית.
אך בין השורות נעלמה הכרזת העצמאות בדברים שאמר גורם במשרד האוצר לידיעות אחרונות: "צעירים שנוהגים כיום לקנות 5-4 בקבוקים (של אלכוהול זול - ע"ש) בערב כשהם יוצאים בחברה, יקנו פחות אלכוהול. במקום לשלם 100 שקל, הם יידרשו לשלם 150 ואולי גם 200 שקל. לבני 14 אין תמיד סכום כזה בכיס".
אין ספק שיש היגיון בדברים האלה. אך מתבקשת השאלה, מהי סמכותו של האוצר למשול, להנהיג מדיניות, לתמרץ ולדכא התנהגויות. אחרי ככלות הכל, מדוע האוצר הוא זה שמחליט אלו משקאות אלכוהוליים נשתה? מדוע שההחלטה כזו תתקבל על-ידי פקידי האוצר ולא על-ידי שוטרים המטפלים בקטטות המדיפות ריח אלכוהול עז או על-ידי עובדים סוציאליים במשרד הרווחה, המנסים לשווא לגרד את השתיינים ממדרכות הרחוב?
אין לי עניין להשתתף בספורט הלאומי של חבטה ב"נערי האוצר" - פקידים כישרוניים, העושים עבודת קודש בהגנתם על הקופה הציבורית, בעודם מתמודדים עם גחמות של פוליטיקאים פופוליסטיים, עם ביקורת ארסית של פעילים חברתיים-בעיני-עצמם ועם כפייות טובה של הציבור הרחב. ואף על-פי כן חשוב להבהיר לנערי האוצר, כי הם לא נבחרו על-ידי הציבור וכי תפקידם אינו עיצוב מדיניות - לא בתחום הביטחון, לא בתחבורה, לא בבריאות, לא באיכות הסביבה ואפילו לא בנושא צריכת האלכוהול.
שילוב של שלושה גורמים מְזַמֵּן לממשלה הזדמנות נדירה להשיב לידיה את המושכות של ניהול המדינה: משרד האוצר עדיין מלקק את הפצעים מהקיצוץ האכזרי בכוחו במהלך גיבוש התקציב; שר האוצר יובל שטייניץ רואה בכלכלה כלי המשרת מדיניות ולא כלי המתווה מדיניות; ולמדינת ישראל יש תקציב עד סוף 2010.
ואמנם, העברת התקציב הדו-שנתי היא הישג פוליטי מרשים שבו יכולה הממשלה להתפאר. ואולם אם חודשי החסד שקנתה לה הממשלה לא יתורגמו למכשיר לתכנון מדיניותה ארוכת טווח, כל מה שיישאר מהתקציב הוא חסרונותיו: התקציב יוכפף רק לגחמות פוליטיות של שותפים קואליציוניים, הוא יותיר את הממשלה עם מגבלת גמישות בניוד תקציבים עודפים, עם חוסר אפשרות לתת מענה לתקציבים חסרים, ולא יאפשר תגובה מהירה להתפתחויות במשק.
לכן, עוד לפני שנערי האוצר ניגשים למלאכת גיבושו של תקציב המדינה לשנים 2012-2011, כלומר בחודשים הקרובים, חייבת הממשלה לבדוק מהן המטרות שהיא מעוניינת לקדם באמצעותו - מטרות שתעמודנה למשפט התקשורת ולמבחן הציבור בקלפי.
צעד כזה יחזיר את נערי האוצר למקומם הטבעי: חבורת צעירים בעלי יכולות גבוהות, שבמקום לצאת לשוק הפרטי ולהכפיל את משכורתיהם, מעמידים את כישוריהם לשירות המדינה. כשזה יקרה, נוכל כולנו לשתות לחיים (אלכוהול כזה או אחר) ולברך: יש ממשלה בירושלים.
