כמדי שנה אני עוקב בעניין רב אחרי שידורי תחנות הלווין הערביות במהלך חודש הרמדאן. רוב העולם המוסלמי צם ומבלה את זמנו בצפייה ממושכת בערוצי הטלוויזיה. השנה חל חודש הרמדאן בקיץ, מוסלמים רבים ספונים בבתיהם מפאת החום הרב ועוקבים בשקיקה אחר הנעשה ברחבי העולם באמצעות מרקעי הטלוויזיה.
ערוץ הטלוויזיה אל-ג'זירה, הנצפה ביותר במזרח התיכון, מייחד חלק גדול משידוריו במהלך חודש הרמדאן לנושא ירושלים. שידורים ותוכניות שונות מוקדשים לצעדיה של ישראל במזרח ירושלים במסגרת הפינה "עין על ירושלים". השידורים הם בעלי אופי תעמולתי עוין תוך הדגשת הפן האיסלאמי של העיר והיבטים פלשתינים לאומיים תוך התמקדות ב"פגיעה" של ישראל במסגדים שעל הר הבית וניסיונותיה לשנות את אופייה הדתי והלאומי של ירושלים המזרחית.
ומה עושה מערכת ההסברה הישראלית מול התעמולה העוינת של רשת אל-ג'זירה? מאומה.
מדינת ישראל איבדה לפני זמן רב את כלי ההסברה היחידים שהיו לה להתמודד עם מערכת התעמולה וההסברה הערבית. עיתון "אל-אנבאא'" בשפה הערבית, בעריכתו של העורך האגדתי יעקב חזמה נסגר, את קול ישראל בערבית שהיה נקלט בכל בית ברחבי המזרח התיכון בקושי אפשר לשמוע היום בתחומי מדינת ישראל בגלל הזנחת הטיפול במשדריו (בעיקר השידור ב-AM), הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית ששודרה כערוץ לוויני הורדה מהלווין HOTBIRD המכוון למדינות ערב והיא משודרת בלווין "עמוס" שבקושי נקלט בעולם הערבי.
למדינת ישראל אין פלטפורמה ראויה ויעילה שעליה היא יכולה לבנות את שידוריה ואת מערך ההסברה שלה כלפי העולם הערבי, והיא נתונה לחסדיהם של ערוצי הלווין הערביים אשר כדי להיראות "מאוזנים" מעלים מדי פעם לשידור דוברים ישראלים בשפה הערבית שמשמשים, בניגוד לרצונם, כ"עלה תאנה" לאובייקטיביות כביכול של שידוריהם.
ערוצי הלווין הערביים מפעילים במקביל גם אתרים באינטרנט אשר גם הם מלאים בתעמולה ובהסתה נגד מדינת ישראל.
לישראל חסר אתר אינטרנט מרכזי בשפה הערבית שיעביר את מסריה של ישראל וישקף את ההוויה הישראלית האמיתית.
נראה שהקברניטים במדינה השלימו בשנים האחרונות מראש עם תבוסתה של ההסברה הישראלית בקרב מול התקשורת הערבית העוינת. הדבר בא לידי ביטוי במהלך מלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה" כשההסתה נגד ישראל באמצעי התקשורת הערביים הוציאה את ההמונים לרחובות במדינות ערב השונות ועודדה אותם לערער את השלטון במדינות המתונות שיש להן הסכמי שלום עם ישראל או קשרי מסחר עימה כמו מצרים, ירדן, מרוקו, תוניסיה ועוד.
הוויתור הישראלי על הקרב מול ערוצי הלווין הערביים עומד בניגוד מוחלט למאמציהן של מדינות אחרות, שגם להן יש אינטרסים במזרח התיכון. מדינות אלה מבינות היטב את חשיבות ההסברה לעולם הערבי והן מפעילות בעצמן שידורי לווין בשפה הערבית, במימון עתק, כדי שישרתו את מסרי ההסברה שלהן למדינות הערביות והמוסלמיות.
- ארצות הברית מפעילה את רשת הרדיו הפופולרית בשפה הערבית "רדיו סווא" ואת ערוץ הטלוויזיה "אלחורה";
- בריטניה מפעילה במסגרת הבי.בי.סי שידורי רדיו וטלוויזיה בשפה הערבית;
- רוסיה מפעילה את ערוץ הטלוויזיה בשפה הערבית "רוסיה אליום";
- גם צרפת, גרמניה וסין מפעילות ערוצי טלוויזיה בשפה הערבית המכוונים למדינות ערב.
האם מה שטוב למדינות אלה פחות טוב למדינת ישראל?
הממשלה החדשה בישראל חייבת לקבוע את מדיניותה בנושא זה ולקבל החלטות גורליות לגבי ההסברה בשפה הערבית מול מאות הערוצים הערביים העוינים. מדובר בהחלטה מערכתית, ומן הראוי שנושא זה יובא בהקדם לדיון בקבינט המדיני-ביטחוני לדיון ולהכרעה.
לדעתי, הקבינט חייב לקבל החלטה על תחילתה של עבודת מטה נרחבת למיפוי צרכי ההסברה של מדינת ישראל מול העולם הערבי, ולגבש הצעות מעשיות ודרכי פעולה שיובאו לאישור הממשלה. הממשלה צריכה לאשר את ההצעות לאחר בחינתן ולהקצות לכך את המשאבים הדרושים.
בדיקה מהירה מעלה שהסכומים הנדרשים לתחילת ההתמודדות עם דרישות ההסברה של ישראל מול העולם הערבי "אינן בשמים". בהשקעה של כמה מיליונים בודדים של שקלים אפשר לשפר בהרבה את האפקטיביות של אמצעי התקשורת בשפה הערבית של רשות השידור שהינה רשות ממלכתית כולל הקמת אתר אינטרנט רציני בשפה הערבית. במקביל, צריכה המדינה להכשיר קאדר של "מסבירנים" בשפה הערבית, לגייס כוח אדם מיומן ולהכשיר אותו לצורך המשימה.
הגיע הזמן שישראל תיטול את היוזמה לידיה בתחום הזה ותחדל ממצב המגננה שבו היא נמצאת בתחום ההסברה לעולם הערבי. הבה נעבור למדיניות של הסברה יזומה ואגרסיבית מול מערכת התעמולה המשומנת של הערבים. הכדור נמצא במגרשה של הממשלה והיא שצריכה לקבל את ההחלטה.
