בשנת 2010 נמכרה חברת אזימוט לחברת אלביט מערכות. במסגרת העסקה התחייב מייסד חברת אזימוט, סא"ל במיל' שלמה (שלומי) רייזמן, בוגר סיירת מטכ"ל ומי שהיה הפנים של החברה ודמות מוכרת בתעשיות הביטחוניות, להעביר לאלביט גם את כל המניות של אזימוט שהוחזקו על-ידו (כ-60%) וגם את כל המוניטין שלו בתחומי העיסוק של אזימוט. בתמורה שילמה אלביט מערכות לרייזמן סכום כולל של כ-115 מיליון שקל.
ב-8 השנים האחרונות ניהל רייזמן מחלוקת מול רשות המיסים על שיעור המס שעליו לשלם בגין מכירת מניותיו, והחודש הוכרעה המחלוקת בבית המשפט המחוזי - בניצחון של רייזמן. היום (א') הותר לפרסום כי רייזמן ישלם מס מופחת בשיעור 25% בגין התמורה שקיבל בעת מכירת אזימוט, ולא כ-50% כפי שדרשה ממנו רשות המיסים. עוד נקבע כי רייזמן ישלם מס מופחת בגין מכירת המוניטין שלו.
הכרעתו של בית המשפט צפויה להשפיע באופן משמעותי על גובה המס שישלמו יזמים רבים בעת עסקות של מכירת החברה יחד עם התחייבות להעביר לחברה הרוכשת את המוניטין שלהם, לאחר שנקבע כי שיעור מס מופחת עשוי לחול בעת מכירת חברות אותן ייסדו. הפסיקה רלוונטית בעיקר ליזמים ובעלי מניות בחברות אשר נוסדו על-ידם, אשר מוכרים את העסק שהוקם על-ידם. הפסיקה רלוונטית גם ביחס לבעלי מניות בחברות אשר מניותיהן נרשמו למסחר בבורסה לפני שנת 2003 (ואשר היו בעלי מניות בחברה טרם ההנפקה) - מאחר שכתוצאה מפסק הדין, שיעור המס שיחול עליהם בעת מכירת מניותיהם יהא מופחת בצורה משמעותית.
בפסק הדין נמתחה ביקורת של בית המשפט על רשות המיסים, כשצוין כי תפקידה אינו לגבות מס בכל מחיר, אלא לגבות מס אמת.
פסק הדין סובב כאמור סביב מכירת מניות אזימוט בשנת 2010 לאלבליט מערכות. השאלות העיקריות שעמדו על הפרק היו האם בעת מכירת מניות של חברה ציבורית, שמניותיה נרשמו למסחר בבורסה לפני שנת 2003, יש להחיל שיעור מס אחיד - של 25% או 30% - או שיש להחיל שיעור מס גבוה יותר; וכן האם בעת עסקה של מכירת חברה על-ידי היזם, ניתן להחיל שיעור מס מופחת על רכיב המוניטין הנמכר.
עד לשנת 2003, שיעורי המס שחלו על מכירת מניות בחברות פרטיות, היו בהתאם לשיעור המס השולי והיו עלולים להגיע עד 50%; ואילו על מכירת מניות של חברות נסחרות בבורסה, חל פטור ממס. בשנת 2003 שונתה שיטת המס בישראל, והחל ממועד זה, בהדרגה, הושוו שיעורי המס החלים על רווח הון ממכירת מניות "פרטיות" ומכירת מניות "נסחרות".
המחלוקת הראשונה שהתגלעה בין רשות המיסים לרייזמן סבבה סביב השאלה מהו שיעור המס החל על מכירת מניות שנרשמו למסחר בבורסה לפני שנת 2003. האם יש להחיל שיעור מס אחיד (של 25%), כפי שטען רייזמן; או יש להחיל "פיצול לינארי" - להחיל שיעור מס גבוה יותר (של 50%) בהתאם לחלק היחסי של התקופה שעד שנת 2003, ושיעור מס של 25% רק בנוגע לרווח המיוחס לתקופה של בין שנת 2003 למועד המכירה.
המחלוקת השנייה סבבה סביב מכירת המוניטין. לפי פסיקה ותיקה של בית המשפט העליון, במצב דברים רגיל, כאשר יזם מוכר את חלקו בחברה שיוסדה על-ידו, יש לייחס את מלוא סכום התמורה למכירת מניות החברה; עם זאת, ישנם מקרים חריגים, בהם היזם או מייסד מהווה את "הפנים של החברה" ו"כוח המשיכה" כלפי לקוחות, אז המוניטין האישי של היזם מהווה את חלק מהשווי של החברה. במקרים אלה, כאשר כחלק מההסכם היזם מעביר לחברה הרוכשת את המוניטין שלו - יחול שיעור מס מופחת ביחס למוניטין.
כיום שיעור המס החל על בעל מניות מהותי המוכר את מניותיו בחברה עומד על 30% אך לפי הוראות פקודת מס הכנסה, מכירת מוניטין חייבת במס בשיעור של 25% (בתקופה הרלוונטית לערעור - שיעורי המס היו בהתאמה 25% ו-20%).
רשות המיסים דרשה מרייזמן את שיעורי המס הגבוהים בשני הנושאים שהיו במחלוקת.
באמצעות עו"ד (רו"ח) נועה לב גולדשטיין, עו"ד ירון מהולל ועו"ד
אדם קדש ממשרד איתן, מהולל, שדות, ערער רייזמן לבית המשפט המחוזי בלוד וטען כי אין להחיל על מכירת מניותיו "פיצול לינארי" אלא שיעור מס אחיד של 25% בעת מכירת המניות. עוד הוא טען כי התמורה ששולמה לו לא ניתנה לו רק עבור מכירת מניותיו בחברת אזימוט, אלא גם עבור העברת המוניטין לאלביט, ולכן יש להחיל על חלק זה מהמכירה מס מופחת.
רשות המיסים טענה מנגד כי יש "לשמר" שיעורי מס שהיו קיימים טרם שנת 2003, ולכן יש לבצע "פיצול לינארי" של תקופת ההחזקה של היזם במניות - וביחס לחלק מהתקופה להחיל שיעור מס גבוה יותר של 50%. עוד טענה הרשות כי רייזמן לא הוכיח שהיה לו מוניטין, ושחלק מערך החברה נבע מהמוניטין שלו, וכי בכלל לא ניתן לבצע מכירה של מוניטין אישי.
סטיב ג'ובס כדוגמה
שופט בית המשפט המחוזי מרכז, ד"ר
אחיקם סטולר, הכריע תחילה במחלוקת בנוגע לשיעור המס שיחול על מכירת המניות, וקבע כי החוק מנוסח בצורה ברורה וחד-משמעית - ומאחר שישנו סעיף חקיקה ברור הקובע כי אין לבצע "פיצול לינארי", יש לקבל את טענת רייזמן ולהחיל על מכירת המניות שיעור מס אחיד של 25%. בית המשפט קבע כי במקרים בהם המחוקק ביקש להורות על ביצוע "פיצול לינארי" של שיעור המס - הדבר נעשה במפורש; ואילו בסיטואציה המתוארת לא קיימת כל הוראה כזו.
בית המשפט הוסיף ובחן את תכלית התיקונים השונים שבוצעו בפקודת מס הכנסה במהלך השנים; וקבע כי התכלית העיקרית העומדת מאחורי הסעיפים השנויים במחלוקת היא יצירת פשטות, אחידות וודאות במיסוי שוק ההון: כאשר בחלק מהמקרים המדינה "מרוויחה" מתיקונים אלה (שכן משולם שיעור מס גבוה יותר), ובחלק אחר מהמקרים הנישום הוא "המורווח", שכן משלם מס בשיעור נמוך יותר. ובכל מקרה, ציין השופט, תכלית זו תומכת בעמדת היזם - שביקש להחיל שיעור מס אחיד וקבוע בעניינו.
בהמשך, גם לעניין המוניטין, קיבל בית המשפט את עמדתו של רייזמן וקבע כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים שבחריגים, בהם ברור שהיזם הוא הרוח החיה והפנים של החברה; והלקוחות מתקשרים עם החברה במידה רבה בשל השם הטוב של רייזמן. "בדרך-כלל המוניטין שייך לעסק עצמו. אולם יש מקרים חריגים, כדוגמת המקרה דנן, בהם בעל העסק מהווה 'כוח המשיכה' כלפי הלקוחות, שאז המוניטין (כולו או חלקו), עשוי להיות שייך לו באופן אישי", ציין השופט.
השופט הביא כדוגמאות למקרים חריגים דומים - שבהם המוניטין האישי של המייסד הוא המוניטין של החברה - את סטיב ג'ובס ואפל,
סטף ורטהימר וחברת ישקר.
בפני בית המשפט העידו שורת עדים בנוגע למוניטין, בהם בעלי תפקידים בכירים באזימוט, מומחה כלכלי, לקוחות מהותיים של אזימוט ואנשי צבא לשעבר. על בסיס עדויות אלה קבע השופט סטולר, כי המקרה של רייזמן "היה הפנים של אזימוט, הגורם שהיווה כוח המשיכה כלפי לקוחות, ובמידה רבה הלקוחות ראו זהות כמעט מוחלט בין אזימוט לבין ריזמן (רייזמן, א' ל"ו)".
המקרים החריגים בהם המייסד הוא הפנים של החברה, רלוונטית במקרים מסוימים גם כאשר החברה היא חברה ציבורית ונסחרת בבורסה, וחלק מהערך שלה נובע מהמוניטין של היזם שייסד אותה. זאת, בפרט כאשר מדובר בתעשיה מצומצמת דוגמת התעשיות הביטחוניות, שאז מדובר בחוג לקוחות קטן יחסית שנהג לקיים עסקים עם אזימוט במידה רבה בשל השם הטוב של שלומי רייזמן.
המפקחת זרקה את החץ ואחר-כך שרטטה את המטרה
בית המשפט דחה גם את טענת רשות המיסים' לפיה לא ניתן לבצע מכירה של מוניטין אישי. בפסק הדין נקבע כי כל המסמכים הקשורים לעסקה עם חברת אלביט מעידים כי כחלק מהעסקה רייזמן גם התחייב להעמיד בפני אלביט את המוניטין האישי שלו. בית המשפט קבע כי כתוצאה מההסכם, וגם לאחר רכישת אזימוט בידי אלביט, הוכח כי רייזמן ביצע פעולות שנועדו הלכה למעשה לאפשר לאלביט להמשיך להיות זו שמפיקה תועלת כלכלית מהמוניטין שלו.
השופט סטולר גם ביקר בצורה חריפה את התנהלות רשות המיסים בפרשה, תוך שהוא מותח ביקורת על התעלמות רשות המיסים מעשרות אסמכתאות שהוצגו על-ידי רייזמן לרשות המיסים, ועל ההתעלמות מהוראות ההסכם מול אלביט. בן היתר ציין סטולר כי "קשה להשתחרר מהתחושה שהמפקחת זרקה את החץ, והחליטה שאין למערער מוניטין, ואחר-כך שרטטה את המטרה.
המפקחת התעלמה באופן בוטה מעובדות, ממסמכים רבים שהוצגו בפניה וכן התעלמה מהתקופה הארוכה שבה ריזמן היה מנכ"ל בחברה. תפקידה של המפקחת שדנה בשומה אינו לגבות מס בכל מחיר, אלא לשמוע את הנישום בפתיחות ובנפש חפצה, והכול על-מנת לגבות מס אמת. עם כל הצער שבדבר, אין לי אלא לקבוע שהמפקחת לא עשתה עבודתה נאמנה".
נקבע כי "יום המכירה" הוא יום אירוע המס - ביום 14.3.2010, היום בו אושר הסכם המיזוג למכירת מניות אזימוט לאלביט על-ידי האסיפה הכללית.
