ישב העורך של עיתון מעריב וחשב איך הוא עורך את עיתון החג כדי שיהיה חג שמח לכל בית ישראל. אז תראו מה הוא יצר למעננו (אם החמצתי משהו עם העורך הסליחה):
- עוד פעם מכבסת הדמעות של שליט בעמוד הראשון שעבור קלטת שילמו בשחרור 20 רוצחות (סליחה, מחבלות שנפסו עם סכין ולא הספיקו).
- פשרה בנושא פרס ספיר עם הסופר מר חילו (אולי הפשרה היא משפטית, אך מי שאנס את האמת והצדק זה הסופר. ומי שנאנס עכשיו זה הציבור, שצריך לממן את מי שמשמיץ אותו).
- פקודה של הצבא לא לאכול אצל מתנחלים, כאילו מדובר לא בצבא העם אלא ביחידות של האו"ם שחייבים להיות אוביקטיביים.
במוסף החג:
- היהודים שוב פעם עושקים את הערבים המסכנים בירושלים והולכים לבנות שכונה גדולה.
- שוב פעם מאמר גדול המתנוסס על-גבי שני עמודים על שליט והחמאס.
- איך עוד יהודי הפך לשונא ישראל, כאילו שזו תופעה נדירה (הרי מיטב האנטישמים בכל הדורות היו יהודים - גולדסטון הוא הדוגמה האחרונה).
- מאמר נוסף של עו"ד פלדמן, שבקיצור מסביר לנו למה גולדסטון לא בדיוק טועה.
- לקינוח אנחנו מקבלים מאמר על-גבי שני עמודים - אחמד צמא בגלל המתנחלים, ועוד שני עמודים על רצח רוז ועוד כמה דברים "משמחים" שאיני רוצה אפילו להתייחס אליהם.
בעצם הגזמתי; בעמוד הראשון יש תמונה של יהודי (חרדי), שנראה קצת מוזר, הסוחב ענפי תמר כאשר הקורא נשלח לעמוד 10 עם המלצות לאטרקציות חינם.
בקיצור, עיתון חגיגי ביותר המשמח את הלב.
חג שמח לכל בית ישראל!
