ראשית, לפני שמתקנים צריך להבין מה זהותו האמיתית של בן האנוש? זהותו האמיתית של בן האנוש, היא כאשר הוא רגוע, רציונלי וענייני. כיום, בן האנוש הוא רגיש, אמוציונלי ולא ענייני, בכל תחום ותחום בחייו. ההבדל בין הרציונל לאמוציונלי, יוצר בנו את הקונפליקט הפנימי, הניגוד הפנימי, מה שיוצר את הפחד והבלבול.
מהו רוגע?
כמו שציינתי, חינכו, אילפו, תיכנתו אותנו לחיות עם הרגשות הפנימיים שבנו, אבל אמרו לנו לחיות אך ורק עם הרגשות שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, אבל במבחן המציאות האמיתי, אנחנו גם מרגישים את אותם הרגשות שגורמים לנו להרגיש איתם רע, ועם הנדנדה הרגשית הזו אנחנו חיים.
אבל, יש אפשרות נוספת שאותה לא לימדו אותנו, והיא להירגע.
כלומר, להביא את תפקוד הגוף הפיזי שלנו למצב שלא נרגיש בכלל, לא את הרגש הטוב ולא את הרגש הרע, וזה הרוגע הפנימי. כאשר בן האנוש רגוע, והוא אינו מפעיל את רגשותיו הפנימיים, גופו הפיזי מתפקד באופן מאוזן ויציב, כלומר מכוון, מצב זה מאפשר לו את השפיות, את הריכוז המירבי, את הבהירות והתפקוד היום יומי, ובעיקר מאפשר לו את הבריאות.
למה? כי זו זהותו האמיתית של בן האנוש, כשהוא רגוע ולא כשהוא מרגיש.
מה עוד כדאי לדעת?
כדי להגיע לרמת מודעות התפתחותית מתקדמת זו, צריך לחיות באורח חיים שהוא רגוע ושלוו. כלומר, להבין במגוון רחב של נושאים, נושאים שיאפשרו לגוף הפיזי שלנו לתפקד באופן שתיארתי, כמו: רוגע, תזונה, שינה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות, חיים ללא לחץ של זמן ועוד.
מסקנה: רגש הדיכאון, גורם למחשבות ולדמיונות, וזהו הגורם העיקרי להתנהגותו של מי שנמצא במצב של דיכאון, כשהוא מנותק מזהותו האמיתית, ומהמציאות האמיתית. כלומר, הוא אינו שפוי.