לא יכול להיות פסטיבל תקשורתי מדיני, בלי שנחום ברנע יביע את דעתו. בברנז'ה הוא נחשב לעיתונאי הכי משפיע. כמו כל פובליציסט, נחום ברנע - אפילו נחום ברנע - מביא איתו אל המקלדת גם את הגיונו. שורות אלו עניינן, הגיונו העקום של ברנע.
"מחדל מודיעיני", זאת ההגדרה שבחר ברנע להגדיר את העובדה שהמודיעין לא הצליח לאתר עד היום את המקום בו החוטפים מחביאים את גלעד שליט (ידיעות-אחרונות / 4.10.09). בהמשך הוא קובע - "נכשלנו", ו-(זאת הכותרת:) "על הכישלון משלמים".
כמה לשלם? "מוטב לא לשגות באשליות" מציע ברנע. ההערה הזאת מכוילת אל אלה המאמינים שניתן להוריד את "המחיר". "אני כותב את הדברים בצער", הוא מסביר, "קודם כל בגלל הסיכון הביטחוני בשחרורם של מחוללי טרור מהכלא, אבל לא פחות מזה, בגלל זריקת העידוד לחמאס וההזמנה לחטיפות נוספות".
שחרור טרוריסטים תמורת שליט
חתן פרס ישראל לעיתונות, מר ברנע, מעריך שאכן תהיה עסקה ("אין מנוס") שבה ישראל, בתמורה לשחרור שליט, תשחרר את הטרוריסטים המופיעים ברשימה שהגישו החוטפים. מהמקלדת של ברנע, "מוטב לא לשגות באשליות", נשמע כמו המלצה לשחרר את כל הרוצחים שהחמאס דורש.
"לקרוא לילד בשמו"
כנראה לא במקרה נזכרתי ברשימה ישנה של ברנע שבה נזף באלכס שפיגלמן (נציב קבילות הציבור ברשות-השידור), בגין מכתב ששלח לעורכים והכתבים שבו הוא דרש מהם לא להצמיד לימין את הכינוי "קיצוני". "כל מה שקיצוני בעיני האחד", הסביר אז שפיגלמן במכתבו, "מתון בעיני האחר".
המכתב הזה הרגיז את ברנע. תחת הכותרת "לקרוא לילד בשמו" שיגר ברנע דברי תוכחה: "את המשפט הזה, שנשמע, רק נשמע, נאור וליברלי, אימצו כל פחדני התקשורת העולמית, וכל מכבסי המילים" (ידיעות-אחרונות / 21.3.08).
אילו הקפיד ברנע על העיקרון אותו ניסה להפיץ ("לקרוא לילד בשמו"), הוא היה מגדיר את ההיענות לדרישות החמאס במילה "כניעה". זאת ההגדרה המדויקת. ככה רואים את זה החוטפים (של שליט, רגב, וגולדווסר), וככה הגדירו את זה בכירי הממשלה הקודמת כולל אולמרט, לבני, רמון, שטרית, בר-און, הרצוג וכו'.
אולמרט חשב שכניסה למו"מ עם החוטפים היא טעות כל-כך נוראה, שכדי לעקור ממוחם את תאוות החטיפה, מוצדק להכניס את צה"ל לעזה (למחרת חטיפת שליט), וללבנון, ביום חטיפת רגב וגולדווסר.
החזרת שליט תביא אסון יותר גדול "מהפקרתו"
ואם ההמלצה של ברנע על כניעה מעידה על רפיסותו, שימו לב להגיונו, כפי שניתן להסיק מ"המחיר". ברנע יודע ש- (ציטוט) "שחרור של מחוללי טרור יסכן את הביטחון, אבל לא פחות מזה - יעודד חטיפות נוספות", ולמרות זאת הוא ממליץ על העסקה שהרי (ציטוט): "על הכישלון משלמים". במילים פשוטות, ברנע יודע שהחזרתו של גלעד שליט, תביא עלינו אסון יותר גדול "מהפקרתו", ולמרות זאת הוא ממליץ לשלם. מה יגיד למשפחת החטוף העתידי? את זה הוא לא אומר. כשזה יקרה, אם יקרה, אנחנו נדרוש זאת ממנו.
