הדימיון בין התקופה הנוכחית לזו שבשנים 1938, 1939 ערב מלחמת העולם השנייה מדהים. משטר האייתולות, כמו המשטר הנאצי, מוביל מדיניות גזענית בה ישנם אלה הראויים להיחשב אנושיים, והם המוסלמים, וישנם אלה שהם תת-אדם או קופים והם הנוצרים והיהודים. ואם זה מעמדם של האחרונים יש להניח כי מעמדם של אלה שלא מאמינים בספר הספרים ובאל אחד גרוע עוד יותר. כמו המשטר הנאצי ההנהגה באירן מעצימה את כוחה הצבאי למימדים מדאיגים ביותר המצביעים על מגמת התפשטות כפי שהנאצים עשו בשנים 1939-1933.
השאלה היא מה יעשה העולם. לשם כך כדאי ללמוד מההיסטוריה של ערב מלחמת העולם השנייה. האם בכלל ניתן ללמוד מההיסטוריה? התשובה היא כן, משום שאופי האדם איננו משתנה. יש התמים, יש המהסס, יש הפחדן ויש האמיץ וההחלטי כמו צ'רצ'יל. אבל צ'רצ'יל היה קול קורא במדבר והתמנה לראש ממשלת בריטניה רק אחרי שצ'מברלין איפשר למצב להתדרדר אל עבר פי פחת. לצערנו רק מעטים דומים לצ'רציל. כך העלים העולם עין כאשר היטלר וחבורתו החלו לבנות צבא ענק בניגוד להסכמי הכניעה של גרמניה בסוף מלחמת העולם הראשונה. אחר-כך הכניסו הנאצים צבא גרמני לשטח מפורז. המעניין הוא שבסך-הכל נכנסו שני גדודים ומולם עמד צבא צרפתי בין 100 דביזיות שלא זז! בהמשך השתלטו הנאצים על-ידי חתרנות ורצח ראש ממשלה על אוסטריה, כבשו את צ'כיה ללא ירייה כאשר צ'מברלין, ראש ממשלת בריטניה, עוזר להיטלר תוך הפעלת לחצים ואיומים על צ'כיה. הצבא הצ'כי היה די גדול, מצוייד ומאומן יותר טוב מהגרמנים ומחופר היטב בשטח טופוגרפי בעל יתרונות. אבל מחשש שחיל האוויר הגרמני יפגע בעיר הבירה פראג ובגלל הלחץ הבריטי (והצרפתי), הצ'כים נכנעו. לאחר מכן השתלטו הגרמנים, שוב ללא יריה, על עיר הנמל מאמל בפרוסיה המזרחית וכל העולם עמד משתאה ורבים במדינות הדמוקרטיות במערב הביעו תמיכה גלויה בהיטלר! אילולי התעקשות הפולנים שלא להכנע לתכתיב גרמני היה העולם עומד מהצד וממשיך להתבונן במצעד הנצחונות ללא יריה של היטלר.
למען ההגינות נאמר שיתכן שגם אנו, לא היינו במקום אנגליה וצרפת, היינו גוררים רגלים אם לא היינו רואים סכנה מיידית לנו אלא לאחר. כל עוד חרב חדה לא מונחת על צווארו של אדם כנראה איננו פועל בצורה החלטית בדרך שהיא נכונה אבל מסוכנת וקשה. ראיה לטווח ארוך כמו לצ'רצ'יל יש, הרי, רק למעטים.
לקראת מלחמת העולם היה ניסיון נואש לפתות את היטלר עם הטבות כלכליות מתוך עיוורון והתעלמות מרצינות הכוונות שלו לכבוש את אירופה (לפחות) וכי הטבות כאלה או אחרות לא יסיטו אותו מדרכו. כך נכשלים ניסיונות דומים לפתות את אירן שהרי היא נחושה להמשיך בפיתוח הגרעין וקרוב לוודאי לעשות בו גם שימוש שיביא לה רווח גדול בהרבה בעתיד (למשל השתלטות על מדינות המפרץ הפרסי ועל הנפט שלהן). מאותה סיבה תיכשלנה שיחות ההבנה הנוכחיות שישמשו את האירנים רק לרווח זמן לצורך התקדמות בפרויקט הגרעין.
גם אם העולם יתעשת ויטיל סנקציות כלכליות על אירן הן תהיינה חסרות תועלת. גרמניה נלחמה שש שנים תוך בידוד כמעט מוחלט. משנת 1941 לאחר תקיפת רוסיה, גם הקשרים הכלכליים עם רוסיה נותקו. עם זאת גרמניה הצליחה להלחם תוך בידוד כלכלי הדוק, כאשר הכיבושים מביאים לה רק רווח מוגבל. היא הפסידה לא בגלל משבר כלכלי אלא משום שלא היה לה סיכוי מול הקואליציה הצבאית החזקה יותר שעמדה מולה. אירן איננה מסובכת במלחמה ואינה זקוקה לשש שנים עד להשגת המטרה, קרי יצור נשק גרעיני, לכן תעמוד בקלות בכל משטר סנקציות, חמור ככל שיהיה.
נשארת האופציה הצבאית. כאן חשוב מאד לבחון את מטרות התקיפה. צודק שר ההגנה האמריקני, גייטס, שתקיפה על מתקני הגרעין תביא לכל היותר לדחייה (של שנתיים) בפיתוח הגרעין האירני. לזה יש להוסיף כי תקיפה כזו תסבך את המזרח התיכון במלחמה מתמשכת. השאלה היא האם תקיפת מתקני הגרעין היא הדרך הנכונה? לו היינו צריכים לחזור ולבחון את המצב ערב מלחמת העולם השנייה, היה מקום לשאול: האם תקיפת המספנות בגרמניה שבנו צוללות או המפעלים שבנו מטוסים הייתה פותרת את בעיית הנאצים והנאציזם והייתה מונעת מלחמה בשלב זה או אחר? הבעייה הרי איננה במבנה של מספנה אלא באנשים שהחליטו להפעילה לייצור צוללות לתקיפת אוניות סוחר במקום לייצר בהן אוניות סוחר. אם כן הדבר הנכון היה לתקוף את השלטון הנאצי. השלטון מורכב משכבה שלטת ומזרועות השלטון, שבמדינה דיקטטורית החשובה שבהן היא המשטרה החשאית. בגרמניה היא נקראה אס.אס, אס.אי, אס.דה ובאירן היא מאד דומה רק נקראת אחרת. כדי להוריד את השלטון יש לחשוב כמי שרוצה לבצע הפיכה צבאית ולא כצבא כובש.
נניח שהשתכנענו שאומנם הבעיה היא השלטון וכי הדבר הראוי הוא להפיל אותו השאלה כיצד עושים זאת ועוד בטווח הזמן הקצר שנותר (שנה, ככל הנראה) עד שתהיה להם פצצת אטום? תמיכה באופוזיציה לא תפתור את הבעיה. הדרך היחידה היא לתקוף את השלטון על זרועותיו השונות. האם זה בכלל אפשרי? התשובה כן אבל לא כל אחד יכול לבצע זאת. לארה"ב ולרוסיה וקרוב לוודאי גם לסין, יש את היכולת לתקוף בבת אחת למעלה מאלף מטרות (עם נשק קונוונציונלי). (תקיפה כזו תהיה בהכרח מבוססת על ירי של הרבה טילים ופחות תקיפה עם מטוסים). פירוש הדבר שתוך מספר דקות ועד שעות הן יכולות להביא לשיתוק הממשל הקיים. יש לצפות כי, מבין הגורמים שכבר קיימים ונמצאים בעמדת כוח סביר אבל לא מזדהים לגמרי עם השלטון הקיים שאינו אהוד ביותר, תקום הנהגה חדשה שתתפוס את השילטון. מי שלא יהיה השלטון החדש, גרוע יותר לא יהיה והוא ידע מה סופו אם יחזור על השגיאות של קודמיו. ליתר ביטחון ניתן לתקוף לבסוף גם את המתקנים הגרעיניים ואת בסיסי הנשק האסטרטגי ארוך הטווח. אלא שארה"ב, רוסיה וסין קרוב לוודאי לא יעשו זאת כל עוד אירן לא תוקפת אותן.
האם ישראל יכולה לעשות זאת? נראה שזה רחוק מיכולתנו בעיקר משום שלא קראנו בעיתונים "ממקורות חוץ" שישראל פיתחה ארסנל משמעותי של טילים לטווח ארוך. (גם על ארסנל משמעותי של טילים לטווח קצר עד סוריה ולבנון לא קראנו...).
האפשרות הצבאית האחרת היא שימוש בנשק לא קונוונציונלי ובעיקר בנשק גרעיני, בהנחה שהפירסומים שלישראל נשק כזה, אכן נכונים. אולם שימוש בנשק לא קונוונציונלי ועוד בהתקפת מנע, נוגד את האינטרס שלנו משום שעלינו להמשיך ולחיות במזרח התיכון ואיננו יכולים לפתוח חשבון דמים עם השכנים אפילו הם קצת רחוקים. עלינו גם לזכור שאנו איננו ארה"ב שיכולה להרשות זאת לעצמה ושהמוסלמים אינם יפנים שמוכנים להודות כי הם אשמים כי כפו מלחמה על ארה"ב. יוצא שאם יש לנו נשק גרעיני עלינו לשמור אותו למקרה הקיצוני בו יתקוף האויב אותנו בנשק השמדה המוני מכל סוג.
אם לא תיעצר תוכנית הגרעין אזי נצטרך להתכונן למאזן אימה בינינו לבין האירנים. אלא שמאזן אימה זה ילך ויטה לרעתנו ככל שאירן תגדיל את מאגר הנשק הגרעיני שלה, שהרי היא לא תסתפק בפצצה אחת. יתר על כן, אירן חזקה גרעינית לא תרתע ממלחמה גרעינית כי היא יכולה לשרת את המטרה של השלטת האיסלאם (השיעי) על העולם. האידיאולוגיה הקיצונית של האירנים מניחה מלחמת עולם כשלב לבוא האימם החדש ולכן הם מוכנים לשלם את מחיר הקורבנות גם מצידם.
מה המסקנה מכל זה? ראשית, שאין לקנא בעוסקים בביטחון ישראל החל מראש ממשלה נתניהו, דרך שר הביטחון ברק, שר החוץ ליברמן והשרים יעלון, מרידור, בגין ולמעשה כל השרים שביום פקודה יצטרכו להכריע על דרך הפעולה או ההימנעות של ישראל. שנית נבחן מה צריכה ישראל לעשות? לא לאפשר את פיתוח הנשק הגרעיני ולא להרשות היווצרות של מאזן אימה שילך ויתדרדר לרעתנו. לשנות את היעד המועדף בטיפול באיום הגרעיני האירני מתקיפה של מתקני הגרעין להפלת המשטר. להיות מוכנים לבצע זאת בכוח. להבין כי העולם לא יעשה דבר לכל היותר יטיל סנקציות שממילא לא יועילו. להכין את הרקע הפוליטי והמשפטי כדי לאפשר תקיפת משטר המאיים להשמיד מדינה אחרת. להשיג את ההבנה של מדינות העולם ובעיקר מעצמות המערב, רוסיה ואם אפשר גם סין. לשנות כיוון ולשפר את היכולת הצבאית לביצוע המשימה הנ"ל. לשפר את מערך ההגנה האזרחית שלנו. לנסות למצוא שותפים להפעלת כוח שבוא תבוא במוקדם או במאוחר.
חשוב גם שאם התהליך לא יגמר במכה כואבת אחת שתונחת על אירן אלא נסתבך במלחמה מתמשכת ונותקף על-ידי הקואליציה של אירן, סוריה, לבנון (חיזבאללה) וחמסאטן, נשכיל לטפל בתוקפים בסדר חשיבות יורד, מהכבד אל הקל, אירן תחילה, אחר-כך סוריה אחר-כך לבנון ולבסוף חמאסטאן. חשוב גם שאם תכפה עלינו מלחמה, שבוודאי תהיה מלחמה קשה, נקבע לנו כמטרה לא רק את השמדת כוחות האוייב אלא גם השגת יעדים אסטרטגיים.
- וילאם ל. שירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, הוצאת שוקן, עמ' 499-229.
