ד"ר ג'קי סרוב לכלא

אילו אני קובע את המשכורות במדינה - המורים והרופאים היו זוכים לשכר הגבוה ביותר. המורים בגין תרומתם לחוסנה ולעוצמתה של החברה, והרופאים בגין קרבתם לאלוהים. אין עיסוק נאצל יותר מאשר להציל חיים, או להביא מזור לבני אדם מתפתלים. ולמרות זאת, מי שהרקורד שלו גדוש בהצלת חיים, לא פטור מהקפדה על החוק. זה כולל גם את דוקטור ג'קי סרוב. הסיפור בקצרה: ד"ר סרוב הואשם שלקח כסף אסור מהעבריין אסי אבוטבול, בתמורה להעדפתו על חולים אחרים. בית המשפט הרשיע אותו, וגזר עליו חמישה עשר חודשי מאסר. הרשעתו הקפיצה רבים ממטופליו ומעריציו, ואלה הביעו זעם וזעזוע כנגד גזר הדין. אחד מהם הוא אביו של אביב גפן, ההוגה "הדגול" יהונתן גפן. תחת הכותרת "כבוד השופט, הפחד איננו פשע", כתב גפן: "בשם מאות אנשים שטופלו והוצלו על-ידי ד"ר סרוב, אני פונה אל ליבם הרחב של השופטים להוציא את הרופא זכאי מכל אשמה. הפחד איננו פשע. ואם סרוב ייכנס למאסר, או יישלל רישיונו, שוב נעניש את הקורבנות במקום את הפושעים" (מעריב, 9.10.09). לכתוב סרה במציל חיים זה מאוד קשה, ובכל זאת, דעתי הפוכה. נקודת המוצא שלי עקרונית: מאחר שתשומת ליבו של הרופא מוגבלת, אני שולל שלילה מוחלטת קבלת כספים מחולה (או מבן משפחתו), רק כדי שהרופא "יוסיף" תשומת לב לחולה הנדון. ברור שהתוספת הזאת היא על חשבון חולה אחר. הפנייה הפומבית של יהונתן גפן תכליתה - חילוץ הרופא (שערער על העונש), מהרשעה ומגזר-דין שבעיני רבים נתפס כבלתי מידתי לחומרה. לעניות דעתי, נכון יעשה בית המשפט אם ידחה את הערעור, ולוקח השוחד ישא בתוצאות מעשיו. על-פי פסק הדין, ד"ר סרוב בתמורה להעדפת העבריין אסי אבוטבול, הסכים לקבל ממנו שוחד (הסכום לא חשוב) בשלוש הזדמנויות. הטענה לפיה הרופא לקח את הכסף רק משום שפחד, היא בוז לאינטליגנציה. אילו העביר את הכסף באופן מיידי להנהלת בית החולים, תוך שהוא מסביר למנהל את הסיבה - הייתי מאמין לו. אילו תרם את הכסף, והיה מציג הוכחה בבית המשפט - הייתי מאמין לו. הרופא קנה בכסף הנאה. מאחר שכך, הטענה על פחד נשמעה רק משום שנותן השוחד הוא עבריין. בניגוד לפסטיבלים תקשורתיים מיותרים (גלעד שליט ואסף רמון), הפסטיבל הזה סביב פרשת הרופא שייכנס לכלא, הוא חשוב. מדובר בקמפיין אותנטי שתוצאתו, "השתלת" נורה אדומה בתודעתו של כל רופא בישראל, וזו תהבהב כל אימת שהרופא ייקלע לסיטואציה דומה. הלחשנים מדווחים שמדובר בתופעה בהתפשטות. ובלי מילה טובה לשופטת שגזרה את דינו של ד"ר סרוב, אי-אפשר. מגיע יישר-כוח לכבוד השופטת דורית רייך-שפירא, שהתעלמה מהקמפיין התקשורתי למען ד"ר סרוב, והתמקדה בלקיחת השוחד ובאינטרס הציבורי.