למשורר חיים נחמן ביאליק מיוחסת האימרה שהיישוב היהודי בארץ ישראל לא יהיה לעם נורמלי, כל עוד לא יהיו במקומותינו אי-אלו זונות, גנבים ופורצים. מאז אותה אימרה, הקמנו מדינה עם מוסדות שלטון, מערכת משפט, תעשיה וחקלאות ברמה מתקדמת, אוניברסיטות ומוסדות מחקר מפוארים, ועוד כהנה וכהנה. ובאשר למשאלתו האמורה של משוררנו הלאומי, הרי שזו נתמלאה מעל ומעבר למצופה ולנסבל, וארצנו מלאה אנשי פשע מתועבים מכל הסוגים. יום-יום אנו נתקלים בסוחרי נשים, בזונות רחוב, בבתי זונות, בעברייני תנועה פראיים לרבות נהגים שיכורים, באנסים, בפדופילים, בשודדים, במבריחי סמים, ברוצחים ובעוד מיני פושעים אלימים ומתועבים. הפושעים למיניהם פועלים ברחבי המדינה כיחידים, בקבוצות קטנות ובמסגרות גדולות יותר, לרבות כאלה המכונות ארגוני פשע.
העבריינות והפשע, ההולכים ומתעצמים, מהווים סכנה אסטרטגית למדינת ישראל, ויש בהם כדי איום של ממש על קיומנו כחברה דמוקרטית, הומניסטית וליברלית. גם אם עניינים פליליים היו בעייתנו היחידה בתחום השלטת חוק וסדר, גם אז היו ידיה של משטרת ישראל מלאות עבודה. דא עקא, שלפלילים מתווספות בעיות של אלימות קשה בתחום הפוליטי.
אלימות ממניעים פוליטיים
אחת מאלה נגזרת מקיומם של ארגוני דת פונדמנטליסטים יהודיים, המתעבים את המדינה ושוללים את עצם קיומה. תגובתם של אלה לניסיונות להחיל עליהם את מרותם של בתי המשפט, ולדברים רבים אחרים שאינם לרוחם, הוא פרץ אלימות אינטנסיבי ואקסטנסיבי. התפרצויות תכופות אלה כוללות יידוי אבנים והצתות עד כדי סכנה ממשית לסביבה, ועימותים פיזיים עם כל מי שמצוי בקרבת מקום והוא אינו משלהם.
סוג נוסף של ארגוני דת פונדמנטליסטים יהודיים, שונה קוטבית בהתייחסותו למדינה מאלה הקודמים, הם קנאי ההתנחלות היהודית באזורי יהודה ושומרון. הגם שאלה מכירים במדינת ישראל, ולטענתם אף אוהבים אותה, הם אינם נלהבים לקיים את חוקיה, וגם כאן מצוי פתח לאלימות קשה המתחדשת לבקרים.
מקור נוסף של אלימות ממניעים פוליטיים הם אזרחי ישראל הערביים. בקרב אזרחים אלה קיימות תחושות של קיפוח, שלטענתם נובע מעצם העובדה שהם בני העדה הערבית. תחושות אלה גורמות אצלם לתסיסה, ומדי פעם גם לפרצי אלימות קשים. ובנוסף, קיימות אצל ערביי ישראל מעת לעת התפרצויות אלימות, שהן תוצאה של הסתות דתיות. בהקשר זה, יש להזכיר גם את פרצי האלימות הקבועים של פלשתינים תושבי יהודה ושומרון, המתגוררים בסמיכות לגדר ההפרדה.
כל סוגי האלימות הפוליטית האמורים מהווים איום של ממש על הבטיחות האזרחית, הסדר הציבורי והביטחון הלאומי, ועלולים להתפתח לכלל סכנה לעצם קיומה של מדינת ישראל.
לא במשטרה האשמה לפשע
חרף מגוון זה של פשיעה ואלימות, איכות החיים בישראל היא לפי שעה לגמרי לא רעה וחיי היומיום האזרחיים, כלומר, החיים בנטרול המלחמות והטרור מבחוץ, הם ברמה סבירה. הגורם הדומיננטי, שהודות לו ניתנת לנו האפשרות לחיות חיים נורמטיביים באיכות סבירה, הוא המשטרה, אשר לצורך העניין כוללת גם את שירות הביטחון הכללי. זוהי משטרה בעלת יכולות טכנולוגיות ומדעיות מרשימות, אשר אנשיה, מכל הדרגים, מתייצבים באומץ ותוך סיכון עצמי לא מבוטל אל מול הפורעים למיניהם, והם עומדים כחומה בצורה בינם לבינינו. למשטרה זו אנו כולנו חייבים תודה והערכה.
אך לא לעולם חוסן. למרבית הצער, זוהי גם משטרה שכוח האדם שלה דל נוכח מגוון משימותיה, שמשכורות שוטריה-מהשורה מגוחכות ומעליבות, ואשר בשל מגבלות תקציב פיתוח, יכולותיה הטכנולוגיות מפגרות אחרי ההתקדמות הרבה והמתמשכת של תחכום עולם הפשע. וזוהי גם משטרה, שבשל המגבלות המנויות כאן, היא אינה מצליחה להתמקד בכל משימותיה, ובשל סדר עדיפויות הכפוי עליה, היא אינה מצליחה להתמקד די הצורך בכמה מהדברים הבסיסיים שמשטרה אמורה לטפל בהם, כגון שיטור חוצות, מלחמה יעילה בעבירות רכוש וטיפול נאות בתופעות אלימות בתוך המשפחה.
הזנחה מסוימת בתחומים אלה אינה באה מחוסר מיומנות, אלא נכפית על המשטרה. לכן, במקום לקטרג ולהשמיץ, יש להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות, להגדיל משמעותית את תקציב המשטרה, כך שניתן יהיה להכפיל את כוח-האדם שלה, לשלם לכל הדרגים משכורות המתקבלות על הדעת, ולאפשר למשטרה להצטייד באופן שוטף בכל האמצעים המדעיים והטכנולוגיים הדרושים למלחמה בפשע.
ושוב, ת-ו-ד-ה ל-מ-ש-ט-ר-ה.
