X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
הפרקליטים - בלעדי

סיפור בזיגזג

כבר שנתיים מלווה העיתונאי יובל יועז את הדמויות המעורבות בפרשת הנשיא לשעבר משה קצב בספר שיראה אור בקרוב חושף יועז תמונה מדהימה ורבת תהפוכות לגבי התנהלות התביעה הכללית בישראל ההסתבכות עם סעיפי האישום, המשא-ומתן המתיש עם הסנגורים וההתלבטויות של משפחת קצב בפרק מתוך הספר, שעיקריו מתפרסמים כאן לראשונה, נחשפת הדרמה שהתחוללה מאחורי הקלעים מיוחד למגזין "הפרקליטים"
▪  ▪  ▪
משה קצב. "מה יזכרו מהנשיא השמיני?" [צילום: פלאש 90]
עו"ד פלדמן תוקף: מזוז הגיש אישום כנקמה
רותי אברהם
עוזר היועץ המשפטי רז נזרי אומר בעדות במשפט קצב כי בפרקליטות סברו שהתיק גבולי * הוא דחה טענות על הדלפות לתקשורת מהפרקליטות * הסניגור: האישום בא כתגובה נקמנית של מזוז
לרשימה המלאה

בית המשפט: פרוטוקולים ממשפט קצב לא יפורסמו
רותי אברהם
נדחתה בקשת ידיעות אחרונות לפרסום עדויות המתלוננות בסמוך למתן העדות * שופטי קצב: "צינזור" קטעים מהעדויות יותיר תמונה "חסרה וחוטאת לאמת"
לרשימה המלאה

"פעל בדפוס פיתוי וציד"
רותי אברהם
התביעה: ניצל את משרותיו הציבוריות ופעל בדפוס של פיתוי וציד * ההגנה: התביעה עושה דמוניזציה ונזקקת ל"קביים"
לרשימה המלאה

   רותי אברהם
קטעי ראיון עם א' שצונזרו יימסרו לקצב

   רותי אברהם
מתווה ל"פרסום מהיר" של עדויות המתלוננות

   רותי אברהם
"הרהורי" הפרקליט על א' מבית הנשיא לא ייחשפו

ביום רביעי, 27 ביוני 2007, בשעה 19:00 צלצל הטלפון הנייד של א1 (היא א' מבית הנשיא, המתלוננת הראשונה בפרשה). על הקו הייתה עורכת דין צעירה מפרקליטות מחוז ירושלים, שזימנה אותה לסור למשרדי הפרקליטות בהקדם האפשרי, עוד באותו ערב. א1 התעקשה להביא עמה את עורכת דינה, כנרת בראשי. כעבור שעה, בעוד השתיים עושות את דרכן לירושלים, שידר כתב ערוץ 10 ברוך קרא את הידיעה הראשונה על עסקת טיעון בין היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לבין משה קצב. קרא למד על דבר העסקה עוד באותו בוקר ואת דיווחו למהדורת החדשות הקליט כבר בשעות הצהריים.
ב-20:30 התייצבו א1 ובראשי במשרדי פרקליטות מחוז ירושלים. מולן ישבו פרקליט המחוז אלי אברבנאל והתובעת בתיק קצב, אירית באומהורן. אברבנאל הודיע להן כי בעקבות דיונים בפרקליטות הוחלט שלא להעמיד לדין את קצב בגין עבירות מין שביצע בה לטענתה, בשל היעדר ראיות מספיקות. בדרך לירושלים ביקשה בראשי מ-א1 "לעשות סצינה" בפגישה עם אנשי הפרקליטות. א1 הביעה זעזוע קולני מעסקת הטיעון, והטיחה ביקורת חריפה באברבנאל ובבאומהורן, אף שהיה ברור שהיא התנגדה לעסקה. "היית צריכה לקחת את הדברים שלך ולעזוב את הפרקליטות אחרי דבר כזה", אמרה בראשי לבאומהורן, "לא מספיק להביע התנגדות". לדברי בראשי, אברבנאל סיפר בגילוי לב מדוע הוא נוקט גישה כה ספקנית באשר לתיק עבירות המין של קצב. מי שנכווה ברותחין נזהר כנראה בצוננים, ואברבנאל כבר נכווה בעבר - בפרשת עבירות המין של השר לשעבר יצחק מרדכי, שהרשעתו החלקית במעשה מגונה נצרבה בתודעה ככישלון של התביעה.
זימונה של א1 לפגישה היה משונה במקצת: הפרקליטות מחויבת להעניק למתלוננות בעבירות מין זכות להשמיע את טענותיהן בדבר עסקת טיעון מתגבשת עם החשוד בתקיפתן, עוד בטרם חתימת העסקה. אלא ש-א1 כלל לא הייתה חלק מעסקת הטיעון, וההחלטה לסגור את התיק נגד קצב באישומים הנוגעים אליה הייתה פרי שיקול עצמאי ונפרד של היועץ המשפטי - כך שלא הייתה כל חובה לשמוע את עמדתה בעניין.
מי שהייתה חלק מרכזי מעסקת הטיעון היא א2 (היא א' ממשרד התיירות), שזומנה גם היא באותו ערב להיפגש עם אברבנאל ובאומהורן. בניסיון להתחמק מהצלמים והעיתונאים הועברה הפגישה מפרקליטות המחוז לבניין משרד המשפטים שבמזרח העיר, אלא שגם שם כבר המתינו צלמים, ו-א2 והפרקליטים הוגנבו פנימה מהשער האחורי. אברבנאל הודיע לה שהושגה עסקת טיעון עם קצב, אך לדבריה סירב למסור פרטים מדויקים וציין רק שקצב יואשם בביצוע מעשה מגונה ולא באונס. "הייתי בהלם", אמרה א2 מאוחר יותר, "אברבנאל אמר שהכל כבר סגור והדגיש שאין לי זכות וטו. חשבתי לעצמי, אם הכל כבר סגור למה בכלל זימנו אותי?" ועם זאת, א2 לא הודיעה מיד לפרקליטות כי היא מתנגדת לעסקה. רק למחרת התקשרה א2 לבאומהורן והודיעה על התנגדותה לעסקה. יתר המתלוננות עודכנו טלפונית בדבר עסקת הטיעון המתגבשת.
חשיפת עסקת הטיעון בתקשורת עוד לפני שנחתמה הכניסה את משרד המשפטים לטלטלה עזה. ההודעה על הפרסום הצפוי תפסה את בכירי הפרקליטות בדיון שמטרתו הייתה להחליט על האופן שבו עסקת הטיעון תדווח לציבור. באותו רגע הבינו מזוז ואנשיו כי איבדו שליטה על התהליך. העניינים נכנסו בן רגע להילוך מהיר: היה צורך לזרז את המגעים עם הסנגורים ולהקדים את החתימה למחרת בבוקר, ובמקביל הוחלט על מסיבת עיתונאים שבה יסביר היועץ בשידור חי, בלא תיווך, את ההיגיון מאחורי העסקה, שהיה ברור שתיתקל בביקורת קשה. מזוז נאלץ לשבת בלשכתו כל הלילה ולכתוב את הנאום שיישא למחרת.
בבוקר המחרת היה היועץ המשפטי לממשלה נתון בלחץ רב. במהלך הערב והלילה חששו בכירי המשרד שמא הפרסום יביא לפיצוץ העסקה וכך תיגרם להם מבוכה כפולה - גם הסכימו לעסקת טיעון וגם לא קיבלו את מבוקשם. עוזרו של מזוז, רז נזרי, התקשר באותו בוקר פעמים רבות לעורכי דינו של הנשיא, אביגדור פלדמן וציון אמיר, ולליאור קצב, ולחץ עליהם להביא את העניין לסיומו, להחתים את קצב ולשגר אליו את המסמך החתום. "הבטחתכם שהחתימה תגיע לכאן עד 11:00", הפציר נזרי. "שלחתי את ההודעה בפקס לבית הנשיא", השיב אמיר, "אנחנו ממתינים".

"מני, תפוצץ!"
ערן שנדר [צילום: פלאש 90]

מזוז, אולי טירון בניהול מגעים להסדרי טיעון, חשש שאם יפוצץ את השיחות, הסדר הטיעון אכן יירד מהפרק. "מני חשש מכך שהוא יורה בלי מחסנית, כי אין לו מי שיופיע בתיק", אומר שנדר

תוצאה נלווית להסדר, שהוצגה בהמשך כאחד מהישגיו של מזוז, הייתה שעם חתימת ההסדר יתפטר קצב מתפקידו, כך שלא יתאפשר לו לסיים את מלוא תקופת כהונתו. אלא שהייתה זו אחיזת עיניים ולא הישג של ממש, מאחר שקצב התחייב בפני בג"צ להתפטר מיד עם קבלת ההחלטה הסופית להגיש נגדו כתב אישום.
היועץ דחה את הטענה ששילם מחיר במשא-ומתן תמורת ההישג המדומה. לדעת מזוז, אם ההליך היה נמשך בלא הסדר טיעון, סביר להניח שהפרקליטות לא הייתה מספיקה להגיש כתב אישום לפני סיום כהונתו של קצב. מזוז חשוב שיהיה זה נכון ברמה הציבורית והסמלית שיירשם בדברי ימי נשיאי ישראל שאדון קצב נאלץ להתפטר בעקבות הגשת כתב אישום נגדו והרשעתו בעבירות מין.
כשהתגלעו מחלוקות בין הסנגורים לצוות הפרקליטות, היו הצדדים נפגשים אצל מזוז, כדי לנסות להוציא את העגלה מהבוץ. הסנגורים הצליחו למקסם את היתרון שהיה גלום בדינמיקה כזו, והשתמשו ביועץ המשפטי כמעין חולץ פקקים, בכל פעם שנתקלו בחומת סירוב גבוהה מדי אצל פרקליטיו. עורכי דינו של קצב היו ממולחים מעמיתיהם. את זרעי הספקות שנטעו באנשי הפרקליטות בשימוע הם קצרו כעת. שוב ושוב ביקשו, דרשו, הפצירו במזוז לוותר על עוד מילה, עוד סעיף, עוד משפט. לא בכל המקרים זה עבד. למשל, היועץ דחה את בקשותיהם החוזרות ונשנות להשמיט את סעיף האישום השני בכתב האישום, העוסק ב-ל' מבית הנשיא. מזוז עמד על כך שיהיה בכתב האישום ייצוג לאופי הסדרתי של עבירות המין.
קצב, מאידך, דחק בסנגוריו להתעקש על מחיקת האישום. "למה אני צריך להודות בדבר שלא עשיתי ושגם היא אומרת שלא עשיתי?", הוא חזר ושאל. מזוז גם סירב לדרישת הסנגורים לכלול בהסדר סיכום שקצב עצמו יהיה פטור מלהופיע בבית המשפט ביום אישור העסקה, אך הלך כברת דרך ארוכה לקראתם בניסוח עובדות כתב האישום, שהיה כעת רך ומקל במיוחד. מזוז עצמו סיפר בהמשך שאמר לסנגורי קצב, בתגובה להתעקשותם על עוד ועוד הקלות: "רבותיי, אתם יודעים לא פחות טוב ממני שאני אחטוף ביקורת ציבורית קשה, כי הציבור מצפה לתלייה בכיכר העיר".
ביקורת הייתה כלפי מזוז לא רק מחוץ, אלא גם מבית. פרקליט המדינה, ערן שנדר, חשב שמזוז לא הפגין כישורי מסחר טובים דיים בניהול המגעים. "כבר אז חשבתי שניתן היה להגיע להסדר טוב יותר", הוא אומר בראיון עמי, "למני לא היה ניסיון בהסדרי טיעון. זה שטח פרקליטותי טהור, ופרקליטות מחוז ירושלים הייתה צריכה לנהל את המגעים, עם הרשאה טקטית לפוצץ אותם אם צריך, כחלק מהמשא-ומתן".
לראשונה נחשף כאן, כי שנדר אף ניסה ליישם זאת - באחת הישיבות, שבה ניסה להתעקש שניסוח כתב האישום יכלול נגיעה של קצב בחזהּ של א2, הוא העביר פתק למזוז, ובו כתב מילה אחת: "תפוצץ". היועץ המשפטי חשש. "אם הנגיעה בחזה הייתה נכנסת להסדר", אומר שנדר, "זה היה חוסך הרבה צרות, כי אי-אפשר היה לטעון נגד ההסדר שהוא לא מיני. היינו צריכים לפוצץ את המשא-ומתן כדי להגיע להסדר טוב יותר, וזה היה אפשרי".
מזוז, אולי טירון בניהול מגעים להסדרי טיעון, חשש שאם יפוצץ את השיחות, הסדר הטיעון אכן יירד מהפרק. "מני חשש מכך שהוא יורה בלי מחסנית, כי אין לו מי שיופיע בתיק", אומר שנדר. ללא א1 בכתב האישום, כזכור, באומהורן לא הייתה מוכנה להופיע בתיק.
בשלב מסוים של השיחות, לאחר כרסום הולך ונמשך בחומרתו של כתב האישום המתגבש, כתוצאה מוויתורים חוזרים ונשנים מצד היועץ וצוותו, השתנתה לפתע המגמה. מזוז החל להתעקש על סעיפים חמורים יותר, הקשיח את עמדותיו והכניס דרישות חדשות. פלדמן הופתע, ודיווח על כך לקצב. הנשיא הורה לו להפסיק את המגעים לעסקה ולהמתין להחלטתו העצמאית של מזוז בדבר כתב האישום, מפני שסבר שמזוז מנסה להשיג באמצעות המשא-ומתן אישומים שלעולם לא היה כולל אותם בכתב האישום לו היה נדרש להוכיחם בבית המשפט. "במהלך המשא-ומתן הגענו לנוסחים מקלים עוד יותר, ואז באיזשהו שלב הם תפסו את עצמם וביקשו להוסיף עוד נקודה כזו או אחרת", אומר פלדמן בראיון.
קצב דרש מסנגוריו להקפיד שאת הנוסח העובדתי המתגבש יהיה אפשר לפרש גם כמעשים לא-מיניים. "היה לנו חשוב לעקר הרבה מהתוכן המיני של הדבר", אומר פלדמן.
בשלב מסוים, התוכן היה כה מעוקר מבחינה מינית, עד שאנשי הפרקליטות החלו לחשוש שבית המשפט יורה על זיכוי הנאשם בנימוק שעובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה. גם סנגוריו של קצב השתעשעו ברעיון לטעון בבית המשפט, אחרי חתימת הסדר הטיעון, כי העובדות אינן מגלות עבירה ולכן יש לזכות את קצב מכל אשמה. הרעיון עבר משלב השעשוע לשלב אופרטיבי יותר, והסנגורים אף החלו לבדוק אם קיימים תקדימים בפסיקה למקרים שבהם נאשם טוען שכתב האישום איננו מגלה עבירה, בשעה שהוא חתום על הסדר טיעון שבמסגרתו התחייב להודות בעבירות שבכתב האישום. הרעיון הזה ירד מהפרק מאחר שלדעת פלדמן הוא היה בלתי הגון. לדעת אנשי הפרקליטות, הנוסח הסופי של ההסדר כלל עובדות המתארות מעשים מיניים מובהקים, אף שהוא איננו כולל נגיעה באברים אינטימיים.

דף המסרים
א' מבית הנשיא

אם יישאלו כיצד הנשיא מסכים להודות במעשה מגונה לאחר שהודיע שייאבק על חפותו, התבקשו עורכי הדין להשיב: "בואו נשים את הדברים בפרופורציות. העסקה מדברת על הודאה בניסיון לנשיקה. אחרי הסבל הקשה שעבר הנשיא, הוא צריך להחליט בין משפט מתיש וקשה שיהפוך את חייו לבלתי נסבלים, לבין הודאה בניסיון לנשיקה"

היועץ המשפטי מזוז הודיע במסיבת העיתונאים, כי ההצעה לסיים את הפרשה בהסדר טיעון הגיעה מטעם הנשיא, במהלך התקופה שבה בחנו בפרקליטות את טענות הסנגורים בשימוע. על-פי ההסדר, קצב יתפטר מכהונתו באופן מיידי; יוגש נגדו כתב אישום בעבירה של מעשים מגונים שלא בהסכמה תוך הפעלת אמצעי לחץ במתלוננת אחת, ובעניינה של מתלוננת אחרת בעבירות של הטרדה מינית והטרדת עד; קצב יודה בעובדות כתב האישום; ההגנה והתביעה יבקשו במשותף מבית המשפט להטיל עליו עונש של מאסר על תנאי, וכן פיצוי - 35 אלף שקל ל-א2, ו-15 אלף שקל ל-ל' מבית הנשיא; האישום הנוגע ל-ה' מבית הנשיא ייסגר מחוסר עניין לציבור; בפרשת הגביעים הוחלט לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור תמורת תשלום כופר לקופת המדינה בסך 15 אלף שקל.
"בטיעוניהם לעונש לא יחרגו הצדדים מהעובדות שבכתב האישום, לא יסתרו אותן ולא יוסיפו עליהן", סוכם במסמך ההסדר. הפרקליטות ציינה בהודעה לבית המשפט שהחליטה לסגור את התיק בעניינה של א1 ללא קשר להסדר הטיעון.
בהתאם לעסקת הטיעון, למחרת החתימה שיגר קצב מכתב התפטרות קצר ליושבת-ראש הכנסת, דליה איציק. המכתב לא מזכיר ולו ברמז את החשדות והאישומים נגדו, את עסקת הטיעון או את העובדה שהתפטרותו נעשית בהתאם לה. "תקופת כהונתי מסתיימת על-פי הקבוע בחוק בכ"ח בתמוז התשס"ז, 14 ביולי 2007", הוא כתב, "אולם אני מבקש להקדים את סיום כהונתי בשבועיים ומודיע על התפטרותי. בכבוד רב, משה קצב".
במקביל, ניצחו יועצי התקשורת של קצב, מוטי מורל ורונן צור, על מסע תקשורתי עיקש, שתכליתו לשכנע את הציבור שקצב הודה באישומים של מה בכך, ושהיועץ המשפטי הוא זה שנאלץ להתקפל. סנגוריו של קצב התראיינו רבות ובכל הראיונות חזרו על הנקודות העיקריות שקיבלו ב"דף מסרים לראיונות הבוקר", ששוגר אליהם ממשרדם של מורל וצור.
"הקו המוביל", כתב צור בדף המסרים הנחשף כאן לראשונה, "הוא שהנשיא ומשפחתו עברו שנה איומה וסבל עמוק כתוצאה ממסע האשמות אכזרי ולא מבוסס". לשאלה הצפויה האם הם מרוצים מהעסקה, התשובה שנוסחה מראש היתה: "הדבר החשוב ביותר הוא לשים קץ למסע הסבל הקשה שעברו הנשיא ומשפחתו בשנה האחרונה. מדובר במסע חסר תקדים שהפך את חיי המשפחה לבלתי נסבלים. אנחנו ידענו את האמת כל הזמן, ואנחנו שמחים שהאמת יוצאת לאור".
לשאלה מי אשם בפער בין ההאשמות המקוריות נגד הנשיא לבין התוצאה הסופית, הוכתבה התשובה: "לא ניכנס למסע האשמות נגדי. מבחינתנו יש אינטרס לאפשר לנשיא ולמשפחתו לשקם את חייו אחרי המסע האכזרי שנוהל נגדם בשנה האחרונה".
ואם יישאלו כיצד הנשיא מסכים להודות במעשה מגונה לאחר שהודיע שייאבק על חפותו, התבקשו עורכי הדין להשיב: "בואו נשים את הדברים בפרופורציות. העסקה מדברת על הודאה בניסיון לנשיקה. אחרי הסבל הקשה שעבר הנשיא, הוא צריך להחליט בין משפט מתיש וקשה שיהפוך את חייו לבלתי נסבלים, לבין הודאה בניסיון לנשיקה".
צור אף הוסיף בכתב ידו בדף המסרים: "אנא הוסיפו גם שלעורכי הדין היה קשה לשכנע את הנשיא להסכים לעסקה".

ההתלבטות של קצב
התלבט. קצב [צילום: פלאש 90]

בשיחותיו עם עורכי דינו נתן קצב ביטוי להתלבטויותיו. מצד אחד, אמונתו המלאה בחפותו והדחף להילחם עד הסוף, עד לזיכוי מלא. מצד שני, הלחצים שמופעלים עליו לוותר על המאבק המשפטי המתיש, שמי יודע מתי וכיצד יסתיים, ומה המחיר שיגבה ממנו וממשפחתו. "המשפחה לוחצת עלי לחתום", הוא אמר להם, "אבל אני לא רוצה"

הנשיא משה קצב היה מעורה בכל ניואנס של המגעים. הוא רצה לדעת הכל, מה דורשים בפרקליטות, למה מסכימים עורכי דינו, וכיצד מתגבש תיאור עבירות המין שבהן הוא עתיד להודות - משפטית, ציבורית, פומבית ומשפחתית. המעורבות האינטנסיבית שלו בתהליך, חוסר רצונו להתפשר ומרחב התמרון המצומצם שאפשר לשלוחיו היוו תמריץ עבורם להילחם כאריות על כל סעיף וכל מילה; להשמיט מה שניתן, למתן עד כמה שאפשר. לא היה פתח אחד להתגמשות תביעתית שלא נוסה.
"נלחמנו על כל מילה ומילה עד זוב דם", מספר עו"ד אברהם לביא בראיון עמי. הסנגורים ידעו שרק הנוסח המתון ביותר, שיציג את עבירות המין באופן התמים ביותר האפשרי, יזכה לאישורו של קצב. "כשהצגנו ללקוחנו את המתווה הצפוי של הסדר הטיעון", הסבירו הסנגורים לבג"צ, "נתקלנו בכעס, אכזבה וסירוב מוחלט. רק לאחר ניסיונות שידול מצדנו ומצד אחרים, התיר הנשיא להמשיך במשא-ומתן, בקושי רב ותוך הטלת מגבלות נוספות".
שישה ימים לפני חתימת עסקת הטיעון נפגשו שלושת הסנגורים עם למברגר ובאומהורן, לפגישה שמטרתה ניסוח החלק העובדתי של כתב האישום. זו הייתה פגישה קשה, שלוותה במחלוקות רבות, הפסקות בדיון ואיומים בפיצוץ המשא-ומתן והעסקה כולה. "בשלב מסוים ביקשנו להפסיק את הפגישה", סיפרו הסנגורים לבג"צ, "עקב התעקשות פרקליטיו של מזוז על נוסחים מבזים בעובדות כתב האישום, נוסחים שבהם בשום פנים ואופן לא היה מוכן קצב להודות". לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להבנות, סוכם, "כמוצא של פשרה", להביא את נקודות המחלוקת לדיון מסכם אצל היועץ המשפטי עצמו. הדיון הזה התקיים ביום שני, שלושה ימים לפני חתימת העסקה, ובו הושלמה עבודת הניסוח.
הפרקליטות התכוונה לפעול במהירות והגישה את כתב האישום לבית משפט השלום בירושלים ביום ראשון, שלושה ימים אחרי החתימה על ההסדר ולאחר שהתפטרותו של קצב נכנסה לתוקף, אבל הסערה הציבורית והתקשורתית, שהולידה עתירות לבג"צ, הייתה מהירה יותר. בבוקר יום ראשון הוגשו לבג"צ העתירות הראשונות נגד עסקת הטיעון, ובצהריים פרסם השופט סלים ג'ובראן החלטה מקדמית שכמוה כצו-ביניים: הוא קבע כי העתירות יועברו לדיון דחוף בפני הרכב שופטים והעניק לפרקליטות 24 שעות בלבד להשיב להן.
"ניתן להניח", הוסיף בלשונו המתונה, "שעד לדיון בפני ההרכב לא יוגש כתב האישום על-ידי היועץ המשפטי לממשלה לבית משפט השלום בירושלים". לפרקליטות לא נותרה ברירה: היא הודיעה שעד לתום הדיון בבג"צ, ההליכים הפליליים מושהים.
משה קצב מעולם לא היה שלם עם ההחלטה לחתום על הסדר טיעון. באופן עקבי הוא טען כי הוא חף מכל עבירה, באופן מלא ומוחלט. שאלת הסדר הטיעון מעולם לא עלתה בשיחותיו עם עו"ד דוד ליבאי וציון אמיר, גם לא כשליבאי התפטר מהתיק ובמקומו נכנסו פלדמן ולביא. גם בהכנה לשימועים ובמהלכם לא עלה על הפרק עניין הסדר הטיעון. לכולם היה ברור שהולכים למשפט. רק בהמשך החל הרעיון להישקל ברצינות על ידו. בתחילה כאפשרות של סגירת תיק מלאה תמורת הצהרה פומבית ופרישה מהנשיאות, ובהמשך כחלק מעסקה הכוללת צמצום בסעיפי האישום אך לא גניזה מוחלטת של הפרשה.
בשלב הזה הופעלו על קצב לחצים כבדים מכל הסוגים, כולל מבני משפחתו. ילדיו, אשתו, יועציו, עורכי דינו וחבריו, כולם לחצו עליו להסכים להסדר, לוותר על המאבק ולסיים את התיק. "תראה מה הם כבר עשו לך", אמרה לו רעייתו גילה, "כבר שנה שאתה נשחט ונרמס, תגמור עם זה. זה בסך-הכל יהיה מאסר על תנאי".
בשיחותיו עם עורכי דינו נתן קצב ביטוי להתלבטויותיו. מצד אחד, אמונתו המלאה בחפותו והדחף להילחם עד הסוף, עד לזיכוי מלא. מצד שני, הלחצים שמופעלים עליו לוותר על המאבק המשפטי המתיש, שמי יודע מתי וכיצד יסתיים, ומה המחיר שיגבה ממנו וממשפחתו. "המשפחה לוחצת עלי לחתום", הוא אמר להם, "אבל אני לא רוצה".
עורכי הדין לחצו עליו גם הם לוותר על המאבק ולחתום. לא היה פשוט לשכנע אותו: עד לאותו שלב אמרו לו פעמים רבות כי התיק הזה הוא חלומו של כל סנגור, מאחר שהוא כל כך רעוע ומלא חורים מבחינה ראייתית, שסיכוי רב שהוא יקרוס בבית המשפט ויוביל לזיכוי. "זה היה ההסדר הכי טוב שאפשר היה לצפות לו", אמר לי אביגדור פלדמן, "אני לא יודע אם זה ההישג המקצועי הכי גדול שלי, אבל זה הישג שהתבסס כולו על ניתוח החומר, וזה הישג משמעותי ביותר. בעקבות השימוע, כתב האישום הצטמק לאיזשהו צנים קטן ויבש. ברור שכתב האישום שהושג בעסקה הוא בושה וחרפה לעומת כתב האישום הראשון. בדרך כלל יש דמיון בין כתב האישום המקורי להסדר הטיעון. מגישים כתב אישום על רצח ועושים הסדר על הריגה. אבל פה אלה שני עולמות כל כך נפרדים. שני אונסים הפכתם לנגיעה ברגל? היתרונות של הסדר הטיעון מבחינת התביעה הם אפסיים. קצב לא לקח אחריות על משהו. מבחינת מזוז, הסדר הטיעון הוא כמו שאתה נכנס לקזינו, ויש לך שתי אפשרויות - לזכות במיליון שקל בהסתברות של 50 אחוז, או להרוויח מאה שקל בוודאות. מזוז ויתר על האפשרות להרוויח מיליון, והלך על המאה שקל".
בין עורכי הדין היו שהעריכו את סיכויי ההצלחה בבית המשפט, כסיכוי של 50 אחוז לכל היותר. בקצב עצמו ניטע הרושם שלהערכת סנגוריו מדובר בתיק שמצדיק להילחם עליו. מסקנתו הייתה שאם התיק כל כך רעוע, אין סיבה שיתפשר. למרות זאת, שלושת הסנגורים דיברו על לבו של קצב, כדי לסייע לו לעבור את התהליך הנפשי עד להסכמה לחתום על ההסדר. ההנמקות שהשמיעו באוזניו בשיחות הללו לא היו משפטיות. בשיחות האלה הם היו פסיכולוגים, חברים, יועצים. לא משפטנים. הם הסבירו לו עד כמה חשוב שלא להילחם עד טיפת הדם האחרונה. עד כמה מאבק כזה יפגע בו ובמשפחתו, נפשית, כלכלית. הסבירו לו שגם אם ה'קייס' שלהם מצוין, משפט פלילי הוא לעולם הימור, ובמקרה הזה - הימור מסוכן. אי-אפשר לדעת כיצד תתגלגל הפרשה ומה תהיה התוצאה הסופית.
"ראית את סרטי 'הסנדק'?" שאל אותו ציון אמיר, "מה שקורה עכשיו זה כמו בסרטי מאפיה. מונחת עכשיו על השולחן הצעה שאי-אפשר לסרב לה. זה או לקחת את העסקה הזו, שקרובה מאוד לאפס, או לנהל משפט שיימשך שלוש-ארבע שנים, שבו אתה תישחק עד דק, או שתמות במהלך המשפט מחולי או מצער, או שתתאבד. תעשה את החשבון שלך. במקום להתחיל לבקר במוזיאונים בעולם עם גילה והנכדים אתה תתחיל לסרוק עכשיו כל יום עמודי ראיות, שמתארים איך הנאשם הניח את ידו בין ברכיה".
"אם היית צעיר, עשיר ולא מפורסם", אמר לו פלדמן, "הייתי מייעץ לך לא להסכים לעסקה, כי אז היה לך כוח להילחם, כסף להילחם ולא היית צריך להתמודד עם התקשורת. אבל אתה לא צעיר, לא עשיר וכן מפורסם. לכן אתה צריך ללכת על העסקה".
קצב היה במצוקה. בשיחות אישיות עם אמיר ולביא הוא נתן ביטוי לחששותיו מהדימוי שייווצר לו עם הודאתו בעבירות שבהסדר, תהה בקול רם כיצד יסביר את הודאתו, לאחר שהודיע קבל עם ועולם שהוא חף מכל פשע ושלעולם לא יפסיק להיאבק על חפותו. הוא גם טרח ובחן, פעם אחר פעם, את הדקויות ופרטי הפרטים של ההסכם המתגבש, את הניואנסים הדקים ביותר של הניסוח שעליו עמלו הצדדים.
עורכי הדין התרשמו מיכולתו של קצב, שאיננו בעל השכלה משפטית, להבין את כל הבעיות בעסקה הנרקמת. לאחר פגישתם האחרונה של הסנגורים עם מזוז, הם נאלצו להביא בפני קצב את עמדתו העדכנית של היועץ, שלדבריהם הייתה מחמירה יותר מהסכמותיו הקודמות. "שוב חזרה אותה כרוניקה", תיארו הסנגורים בהודעתם לבג"צ, "שבה מובאים הדברים בפני הנשיא, חוזרים בפניות חוזרות אל היועץ ונענים בסירוב, ורק לאחר מסעות שכנוע רבים, הפעם בעיקר מצד בני משפחתו, הסכים קצב גם להחרפה נוספת זו. הנשיא הטיח בנו דברים קשים, ובמידה של צדק מבחינתו. לא הצלחנו להצדיק משפטית את הוספתה של מתלוננת שנייה לכתב האישום. אך זהו חלק בלתי נפרד מטבעו של משא-ומתן, שבו הצלחנו רק באופן חלקי".
יום לפני החתימה על עסקת הטיעון ביקר קצב אצל בתו דגנית בגבעת שמואל. קצב קרא לכל ילדיו אל הבית, כדי לקיים התייעצות משפחתית אחרונה. בנו אריאל הביע התנגדות עזה לעסקה. הוא דיבר במונחים שנגעו בנימי נפשם של הנוכחים. "מה יכתבו עליך אחרי שתמות?", שאל את אביו, "מה יכתבו על המצבה שלך? איך יזכרו אותך?". אליו הצטרפו אחיו נעם ובועז. גילה צידדה בחתימה על ההסדר, בלא חמדה. "תגמור עם זה וזהו", אמרה. הילדים דגנית וישראל והאח ליאור, משפטנים בהשכלתם, תמכו בהסדר. ליאור, שדיבר בשמם, ניסה לשכנע את קצב, תוך שהוא מסתמך על הדברים שאמר לו מזוז במהלך המשא-ומתן.
הלחצים על קצב עשו את שלהם. כשנכנע בסופו של דבר והסכים לחתום על הסדר הטיעון, זה היה בלב כבד, חצוי. הוא השתכנע שכדאי להימנע מההימור הכרוך בהליכה לבית משפט, ומההוצאה הכספית הכבדה הצפויה במאבק משפטי. הוא השתכנע גם שחלק התיאור העובדתי בכתב האישום הוא מינורי, "אנורקטי" כהגדרת סנגוריו, ואיננו כולל נגיעות באברים אינטימיים.
לפי הבנתו, התיאור העובדתי בכתב האישום כלל איננו כולל עבירות מין. ובאופן פורמלי, בעסקת טיעון הנאשם מודה בעובדות כתב האישום, לא בסעיפי האשמה. "מבחינתי", אמר קצב בנאומו בקריית מלאכי במארס 2009, אחרי שהוגש נגדו כתב האישום, "עסקת הטיעון היא הוכחה לחפותי, לא לאשמתי".
קצב גם התכונן לאפשרות שיישאל כיצד החליט להודות בעבירות מין במסגרת עסקת הטיעון, לאחר שהצהיר שייאבק על חפותו "עד כלות נשמתו". "ההצהרה הזו התייחסה לעבירות של אינוס או בעילה", הסביר בשמו פלדמן, "כלומר למעשים מיניים מובהקים, ולא לחיבוק או לנשיקה".
"מתוך דאגה לחיי משפחתי אמרתי די, לעזאזל הכל, נחתום ונגמור עם זה", הסביר לי קצב, "הסכמתי לחתום על עבירה שלא עשיתי. המעשים הם כלום. מי היום לא נוגע ברגל, לא היו שם כוונות מיניות, לא הייתה שום משמעות מינית. ההודאה הייתה הודאה במעשים חסרי משמעות פלילית, אין להם שום תוקף פלילי. אפילו בסעודיה לא מעמידים אדם לדין על עבירות כאלה". בהזדמנות אחרת הוסיף: "מטעים את הציבור שכאילו הודיתי. תקראו את המעשים שכלולים בעסקת הטיעון. אין שם שום נגיעה פסולה. אין שם שום אמירה אסורה. אין שום נגיעה במקום אסור".
ימים אחדים אחרי חתימת עסקת הטיעון העניקו קצב ורעייתו ראיון לערוץ 2 - דווקא לערוץ שחשף את הפרשה, ושעמו בחר קצב להתעמת בנאומו בינואר 2007. בראיון התחייב קצב "לכבד את ההתחייבויות שנטלנו על עצמנו".
בוקסה
כתבה זו מתבססת על תחקיר מקיף, שנעשה לצורך כתיבת ספר אודות פרשת הנשיא לשעבר משה קצב. התחקיר נעשה לאורך כשנה וחצי, וכלל פגישות, ראיונות ושיחות רקע עם עשרות עדים ומעורבים בפרשה. במהלך התחקיר נאספו פרטים חדשים רבים שטרם התגלו, השופכים אור חדש על גלגוליה הרבים של פרשת קצב. ספרו של העיתונאי יובל יועז, הכולל במסגרתו גם את הפרטים והעובדות המופיעים במאמר זה, עתיד לראות אור בחודשים הקרובים בהוצאת "הקיבוץ המאוחד".

המשא-ומתן
עוה"ד פלדמן ואמיר [צילום: פלאש 90]

פלדמן, שהצהיר על עצמו כמי שאיננו מצטיין בניהול משאים ומתנים מסוג זה, נטל בו אומנם חלק פעיל, אבל הותיר בידי אמיר את שרביט ניהולו

משה קצב טען שוב ושוב כי לא הוא יזם את עסקת הטיעון, אולם כפי שנחשף כאן לראשונה, המגעים להסדר החלו בשיחת טלפון של עו"ד ציון אמיר לרז נזרי ב-30 במאי 2007, כשבוע לאחר ישיבת השימוע השנייה. אמיר ביקש לשוחח עם מזוז, בניסיון להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט, על בסיס מה שמזוז מכנה "מודל עזר ויצמן" - התפטרות תמורת סגירת התיק. למחרת היום שוחחו אמיר ומזוז טלפונית. היועץ פתח ואמר כי בכל מקרה אי-אפשר יהיה לגבש עמדה בנוגע להסדר טיעון, לפני שהתביעה תלמד את הטענות שהשמיעו הסנגורים בשימוע, אך הבהיר כי מודל ויצמן איננו בא בחשבון.
"אנחנו לא שוללים הסדר שיכול לייתר את ניהול התיק", אמר מזוז לאמיר, "אך כמובן שזה חייב להיות הסדר סביר והולם. ההצעה שהעלית באוזני רז נזרי אמש, של התפטרות ללא כתב אישום, איננה רצינית. זו הצעה שלא נותנת כלום, והיא איננה פרופורציונלית לחומרת העבירות בתיק". מעבר לכך, הדגיש מזוז, כל התייחסות נוספת תחייב פנייה פורמלית מצד הסנגורים לפתוח במשא-ומתן להסדר טיעון, דהיינו הצהרה מצד הסנגורים שפניותיהם נעשות על דעתו וטעמו של קצב, ואינן בגדר שיחות גישוש.
"אני מעוניין להמשיך בדיאלוג", השיב אמיר, "אבל אני מבקש דיסקרטיות מוחלטת". השניים סיכמו כי גם אם הדיאלוג לא יימשך מסיבה כלשהי, בכל מקרה תאפשר הפרקליטות לסנגורים להציע הצעה קונקרטית לפני שתפורסם החלטתו הסופית של היועץ.
"אחרי שסיימנו את השימוע, האפשרות שקצב יעשה פתאום פנייה להסדר טיעון לא עלתה בדעתי", אמר עו"ד פלדמן בראיון עמי, "אבל מהרגע שהתחלנו לדבר על זה, אמרנו שזה יכול להיות פתרון. ואז קיבלנו איתות שאנחנו יכולים לבוא ליועץ המשפטי לדבר על הסדר, שאם נבוא לא יעיפו עלינו מיד את המגשים והמאפרות".
עם כניסתם של פלדמן, אמיר ולביא לתמונת עסקת הטיעון, הם נטלו לידיהם את מושכות ניהול המשא-ומתן. פגישתם הראשונה עם מזוז וצוות הפרקליטות ב-12 ביוני 2007 הוקדשה להתוויית מסגרת כללית להסדר המתגבש.
פלדמן, שהצהיר על עצמו כמי שאיננו מצטיין בניהול משאים ומתנים מסוג זה, נטל בו אומנם חלק פעיל, אבל הותיר בידי אמיר את שרביט ניהולו. מזוז הבהיר את הקווים האדומים שלו: לא יהיה "מודל ויצמן", כלומר סגירת תיק ללא כתב אישום; יוגש כתב אישום בעבירות מין; כתב האישום יכלול לפחות שתי נשים כדי שיהיה ברור שלא מדובר באירוע חד-פעמי, וכך יומחש מרכיב הסדרתיות, אם גם באופן מינורי; וההסדר יכלול התפטרות של קצב מכהונתו, כאקט של לקיחת אחריות. סנגורי קצב לא אהבו את התנאי הזה וניסו להיאבק בו, אך מזוז התעקש.
במשרד המשפטים זוכרים שעורכי הדין עשו פרצופים כששמעו את הקווים האדומים של מזוז, אבל חזרו והציעו לנהל משא-ומתן על בסיסם. באותה ישיבה הציגו גם הסנגורים את הקווים האדומים שלהם: מחיקת עבירת האונס מכתב האישום; סיכום מפורש שהתביעה לא תבקש הטלת מאסר בפועל על קצב, אלא מאסר על תנאי בלבד; וכתב האישום לא יכלול מתלוננות מבית הנשיא, גם לא את א1. "רצינו כאילו לנקות את תקופת הנשיאות", אומר פלדמן, "זה היה חשוב מאוד לקצב".
בשלב הזה הודיע מזוז לסנגורים כי התיק הנוגע לעבירות המין שנעשו לכאורה ב-א1 ייסגר - ואולם פלדמן ואמיר לא הבינו בבירור אם מזוז נענה לדרישה שהציגו זה עתה, או שהחליט על כך מראש. היועץ המשפטי גם הסכים בלא ויכוח למחיקת סעיף האונס מכתב האישום, מאחר שהיה ברור שזהו האינטרס המרכזי של קצב לעסקה כולה, שבלעדיו לא תהיה עסקה. על יתר התנאים אמר כי "יש על מה לדבר".
כשיצאו ממשרדו של מזוז בתום הישיבה היו פלדמן ואמיר המומים. הם הניחו שייתקלו בהתנגדות קשוחה מצד היועץ והפרקליטות, שהקווים האדומים שהציגו ייראו כעמדות פתיחה לצורכי מיקוח, אך במקום זאת הם קיבלו תשובה חיובית לכל דרישותיהם. "חשבנו שאנחנו הולכים לנהל משא-ומתן על שנתיים מאסר, אולי שנת מאסר, ושיתנהל ויכוח אם להוריד את עבירת האונס", אמר פלדמן בראיון עמי. "אם הם היו אומרים את זה, היינו חוזרים ללקוח. אנחנו די ותיקים בנושא של הסדרי טיעון ויודעים שמתחילים מגבוה. אבל כאן המשא-ומתן התחיל כמעט ברמה שאנחנו הצענו, אפילו קצת יותר נמוך ובהמשך הם התחילו לעלות. ברגע שאומרים שיש על מה לדבר, ברור שהתשובה חיובית. מישהו מהפרקליטות ניסה לומר 'אולי נדרוש עבודות שירות'. אמרתי שזה מגוחך שהנשיא יילך לעשות עבודות שירות, וזה ירד מיד. הם ניהלו את המשא-ומתן באופן שאפשר להגדירו ישר, או חובבני".

מחיקות בדואר האלקטרוני
קצב בימים נוראים [צילום: פלאש 90]

בין התיאורים שהופיעו בטיוטת כתב האישום המקורית ושנעלמו בנוסח החדש: "הנאשם דחף אותה, פשט את מכנסייה ותחתוניה, והחדיר בכוח את אבר מינו לתוך אבר מינה. א2 ניסתה בכוח ידיה להדוף אותו, והמשיכה לנסות ולהדפו"

לאחר ששני הצדדים הסכימו על כללי המסגרת, הייתה הדרך סלולה באופן יחסי. מה שנותר לסכם היה כמה אישומים יופיעו בכתב האישום, מה יהיו סעיפי העבירות, מה יעלה בגורל הפרשיות שאינן עבירות מין, ומה תהיה מידת החומרה של ניסוח כתב האישום. בין הצדדים התקיימו בסך-הכל חמש פגישות, שלוש מתוכן בהשתתפות מזוז עצמו, והיתר עם הצוות המצומצם שמינה היועץ לצורך המגעים, שכלל את למברגר ואירית באומהורן.
בפגישה השנייה, שהתקיימה כעבור חמישה ימים, דרש מזוז להוסיף את תשלום הכופר בפרשת הגביעים, וכן תשלום פיצויים למתלוננות. "בדיון זה אמר היועץ המשפטי כי הוא עומד על כך שחרף בעייתיות גרסתה של א2", כתבו סנגורי קצב לבג"צ, "יורשע בעניינה הנשיא בעבירת מעשה מגונה מדרגת פשע, שתעקוף את מחסום ההתיישנות, ויחד עם זאת שתהלום ככל הניתן את הנוסח העובדתי שייוותר".
המגעים סביב ניסוח כתב האישום לוו בהתכתבות נמרצת בדוא"ל. אנשי הפרקליטות והסנגורים העבירו אלה לאלה טיוטות של נוסח כתב האישום, כאשר כל צד משנה את המסמך, מוסיף ומוחק מילים ומעיר את הערותיו. התכתובות הללו, הנחשפות כאן לראשונה, ממחישות את היקף השינויים שהרשו לעצמם סנגורי קצב לעשות במסמך, שרובם התקבלו על דעתם של אנשי הפרקליטות.
הנה כמה דוגמאות לצמצום התיאור והניסוח, בין טיוטת כתב האישום מינואר 2007 ועד לגרסה הסופית שסוכמה בהסדר הטיעון: המשפט "במהלך כהונתו כשר התיירות ניצל הנאשם את סמכותו ומרותו כדי לבצע את המעשים המפורטים להלן, באופן שמנע מ-א2 את היכולת להתנגד", הפך ל"במהלך כהונתו כשר התיירות ניצל הנאשם את סמכותו ומרותו כדי לבצע בה את המעשים המפורטים להלן, שלא בהסכמתה, עקב הפעלת אמצעי לחץ"; מהמשפט "החל מהימים הראשונים לעבודתה נהג הנאשם להחמיא ל-א2 לעתים תכופות הן על כישורי עבודתה והן על מראה החיצוני ובגדיה", נמחקו המילים "ואמר לה בין היתר כי היא 'חתיכה', 'יפה' ו'סקסית'"; מהמשפט "כאשר הייתה א2 נכנסת ללשכה לצורך פגישות עבודה, נהג הנאשם לבקש ממנה לעמוד לידו ונהג ללטפה ולחבקה סביב מותניה", נמחקו המילים "באופן שלא יכלה לסרב לו"; המשפט "במספר הזדמנויות ביצע את האמור כשהנאשם נהג לבקש מ-א2 לעמוד לצדו, סמוך לספרייה שבמשרדו, כך שאם ייתפס בקלקלתו יוכל להעמיד פנים שהוא מחפש ספר בספרייה", הפך ל"כך שייראה שהוא מחפש ספר בספרייה".
מהתכתבות הדוא"ל, המהווה צילום מצב של שלב ביניים במשא-ומתן לעסקת טיעון, עולה גם שבשלב מסוים ביקש מזוז להפוך את אחד האירועים שבהם תיארה א2 מעשה אונס, לעבירה של מעשה מגונה בלבד, תוך השמטת אקט החדירה עצמו מתיאור ההתרחשויות - ואנשיו של קצב הסכימו לכך.
בהסדר הטיעון בנוסחו הסופי הושמטו לגמרי תיאורי שתי האפיזודות שבהן אירע אונס לטענת א2. לפי הנוסח שהלך והתגבש, "במהלך שעות אחר-הצהריים של אחד מימי העבודה במשרד, שהה הנאשם לצורך מנוחה בחדר שהוזמן עבורו בבית מלון פלאזה בירושלים. הנאשם ביקש מ-א2 להגיע ללובי במלון כדי לעבוד עמו. כשהגיעה א2 ללובי ושוחחה עמו בטלפון, התבקשה על ידו להגיע לחדרו, מכיוון שעדיין לא סיים להתארגן. א2 עלתה לחדר וכשנכנסה התיישבה על קצה המיטה. הנאשם התקרב ל-א2, השכיב אותה על המיטה ונשכב מעליה. כל אותה העת ביקשה א2 מהנאשם לחדול ממעשיו. הנאשם ניסה להרגיע את א2 באומרו 'תירגעי, את תיהני' עד שלאחר זמן קצר חדל הנאשם ממעשיו".
זהו תיאור רזה וחסר של מעשה האונס שתיארה א2 באשר לאותו מעמד. בין התיאורים שהופיעו בטיוטת כתב האישום המקורית ושנעלמו בנוסח החדש: "הנאשם דחף אותה, פשט את מכנסייה ותחתוניה, והחדיר בכוח את אבר מינו לתוך אבר מינה. א2 ניסתה בכוח ידיה להדוף אותו, והמשיכה לנסות ולהדפו". אנשיו של מזוז ביקשו להכניס את המילים "תוך שהנאשם מנצל את מוראה של א2 ממנו", "הנאשם התחכך בה", ואחרי התיאור שלפיו אמר לה להירגע ושהיא תיהנה, גם את המילים "תוך שהוא ממשיך לכפות עצמו על א2". אך סנגוריו של קצב מחקו את המילים הללו והדפו את ניסיונה של הפרקליטות לשוות לתיאור העובדות ממד של חומרה.

מסיבת העיתונאים
עמד תחת לחץ עצום. מזוז [פלאש 90]

"התלבטתי עד הרגע האחרון", הסביר לי קצב מאוחר יותר, "פלדמן ואמיר התקשרו ואמרו שכולם מחכים, וממש לא נעים. אמרתי להם, 'רבותיי, אני לא יכול לחתום. אני לא יכול להודות שנגיעה בברך זו עבירה'"

בתדרוך לעיתונאים הדגיש מני מזוז את הצורך שעמד בפניו לקבל החלטה קשה בפרשה. "הרבה יותר קל היה להגיש כתב אישום", אמר, "אבל מי שנמצא בתפקיד שלי צריך גם לדעת לקבל החלטות לא פשוטות. תפקידי הוא לא לרצות קהל כזה או אחר, אלא לקבל החלטות נכונות גם אם הן יעוררו ביקורת. בכתב האישום אומנם יש מיתון של סוג העבירות ומספרן, אבל הוא מייצג נאמנה את הפרשה. אתם אומרים שההר הוליד עכבר, אבל תשאלו את עצמכם איפה היה משה קצב לפני שנה, איפה הוא היום ואיפה הוא יהיה מחר. ממעמד של האזרח מספר אחת, עם תוכניות כאלה ואחרות לעתיד, הפך למורשע בעבירות מין. אם זה עכבר, אני לא יודע מה זה פיל".
כבר בסינון המשפטי הראשוני, סיפר היועץ, התברר שעל רוב התלונות חלה התיישנות. גם פרשת האונס של א2 התרחשה לפני תשע שנים, ובהיעדר ראיות אובייקטיביות מלבד זיכרונה של המתלוננת, ניהול משפט הוא עניין סבוך. עם זאת, הודה מזוז כי "אלמלא הסדר הטיעון, היה מוגש כתב אישום חמור יותר, בעבירת אונס. זה ברור לגמרי וזה נאמר במשא-ומתן, כי אלמלא כן הנשיא לא היה מגיע להסדר טיעון".
קשה להפריז בחשיבותם של דברים אלה, ובחומרה הנובעת מהם באשר להתנהלות התביעה: משמעות דבריו היא שבידי הפרקליטות היו ראיות המספיקות להגשת כתב אישום נגד נשיא המדינה באשמת אונס, ובכל זאת היא לא עשתה כן. מזוז בחר להדגיש שהראיות אומנם עברו את הרף הקובע, וסיפקו סיכוי סביר להרשעה, אך באופן גבולי. "חשבנו שיש בסיס להגיש כתב אישום על עבירות אונס", הסביר, "בלי זה לא היה הסדר טיעון. זה היה מנוף לצורך הסדר הטיעון". הוא גם ציין, כי בין שלל ההכחשות והגרסאות המתנגשות בחקירה, "היה דבר אחד ודאי לגמרי, וזו העובדה שהנשיא שיקר בחקירה כשאמר שלא היו לו מערכות יחסים עם אף אחד מהמתלוננות. יחסים מיניים, לא התכתבויות בענייני ספרות". אבל גם עובדה זו לא מנעה ממזוז ללכת לקראת קצב בעסקת הטיעון.
לאחר התדרוך עבר מזוז לאולם הסמוך, למסיבת עיתונאים פומבית שהועברה בשידור חי בכל הערוצים. שפת הגוף שלו הסגירה לחץ עצום. הוא ביקש לעכב את תחילת מסיבת העיתונאים עד לאחר שיקבל את המסמך החתום על-ידי קצב. אך קצב המשיך להתלבט, והמסמך החתום בושש להגיע.
כל אותו זמן ישב קצב בלשכתו בבית הנשיא, ביחד עם אחיו ליאור ובנו ישראל. אף שכבר מחודש ינואר 2007, חמישה חודשים לפני כן, היה אמור להדיר את רגליו ממשכן הנשיא, המשיך קצב להופיע בלשכתו מדי פעם. לפניו, על השולחן, נח מסמך הסדר הטיעון, ועליו מתנוססות ארבע חתימות - של עורכי הדין פלדמן, אמיר ואברהם לביא, ושל מזוז עצמו. חתימה אחת הייתה עדיין חסרה - שלו עצמו.
נזרי המשיך להתקשר לפלדמן, וזה טלפן פעם אחר פעם לליאור כדי לדחוק בקצב לחתום, אך קצב עדיין נרתע מלחתום. ליאור וישראל הפעילו עליו מכבש לחצים. "איך אני יכול לחתום על מה שלא עשיתי?", שאל קצב שוב ושוב, "מה יכתבו עלי בספרי ההיסטוריה? מה יגידו על הנשיא השמיני?".
"התלבטתי עד הרגע האחרון", הסביר לי קצב מאוחר יותר, "פלדמן ואמיר התקשרו ואמרו שכולם מחכים, וממש לא נעים. אמרתי להם, 'רבותיי, אני לא יכול לחתום. אני לא יכול להודות שנגיעה בברך זו עבירה'". בסופו של דבר התרצה וחתם, וליאור מסר את הנייר למזכירה שהמתינה ליד מכשיר הפקס.
בעודו נואם מול סוללת המצלמות והמיקרופונים, החליט מזוז לסטות מהטקסט המקורי שכתב לעצמו, ולנסות להסביר בצורה משכנעת יותר את הנימוקים להחלטתו. "אני רוצה לעמוד על השאלה שמטרידה רבים, והיא האם יש פרופורציה בין חומרת החשדות שיוחסו לנשיא לבין תוצאת החקירה", אמר מזוז. "אני מזמין אתכם להסתכל על הדברים בפרספקטיבה רחבה, מה באמת משמעותה של הרשעה על-פי הסדר הטיעון. נשיא מדינה שמורשע על-פי הודאתו בעבירות מין לא קלות, בסדרה של מעשים מגונים בנוגע ליותר מאשה אחת, ועבירה חמורה נוספת שאיננה עבירת מין, זה לא דבר קל. אני מזכיר את הנאום המפורסם של קצב שהשורה התחתונה שלו הייתה שמדובר עלילת שווא. הודאה בסדרה של עבירות מין, לעמוד בפני בית המשפט ולומר אני מודה, רחוקה מטענת העלילה לאורך כל השנה".

פורסם לראשונה במגזין "הפרקליטים". באדיבות חברת קום אנד סנס - www.ces.co.il
תאריך:  21/10/2009   |   עודכן:  21/10/2009
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
סיפור בזיגזג
תגובות  [ 15 ] מוצגות  [ 15 ]  כתוב תגובה 
1
בסוף מגיע לקצב פרס ישראל. ל"ת
ליכודניק  |  21/10/09 16:54
2
מני מזוז סותר את עצמו. פעם
נגד אונס, פעם בעד  |  21/10/09 17:02
 
- לא תחושת נקם=14נשים נתנו עדות
שאסור היה להתעלם  |  21/10/09 18:29
 
- קצב בגד בשליחות הציבורית כנציג
המגזרים המקופחים  |  21/10/09 18:52
 
- עובדה שבג"ץ בחן את כל העדויות
ופסל אותן  |  21/10/09 19:11
 
- 14 נשים ברווז של הפרקליטות
נחום שחף  |  22/10/09 23:53
 
- איך קצב לא חס תקף נאף בעל ואנס
איך? איך? איך?  |  25/12/09 18:53
3
האם הצדק ינצח במשפט קצב...?!
הרשלה  |  21/10/09 19:17
 
- הצדק יפסיד במשפט קצב
מטה הרי  |  21/10/09 20:10
 
- היזהרו ממטה הארי - טיפוס מסוכן
הרשלה  |  21/10/09 21:19
 
- הרשלה הפליל את עצמו במו ידו
.  |  22/10/09 15:05
4
כתבה ארוכה ומייגעת
לילית   |  21/10/09 19:28
 
- ארוכה ומשמימה ומבריחה את הקורא ל"ת
ב.ק.  |  22/10/09 16:20
5
עוד הערה לנפחת שמפיץ מטה הארי!
הרשלה  |  21/10/09 22:55
6
למטה הרי-לפי העדויות מעשי קצב
כשל בני סלע......  |  23/10/09 09:02
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ד"ר הדר ירדני
אחת העונות היפות בשנה היא עונת החורף המגיעה עם ריח הגשם, הפריחה והצמיחה, שמיכת הפוך, התה והמרק החם, אך גם עם השפעת    מהי שפעת? כיצד ניתן למנוע אותה? ומדוע כדאי להתחסן השנה?
אליקים העצני
כל המבקשים "להחזיר את ישראל לגודלה הטבעי", שלא תהיה מדינה חזקה, גאה ומנצחת, ובמיוחד לא בארץ הבחירה, בגיא החיזיון של עברה המפואר - כולם רואים באובמה את הצ'מפיון שלהם, האחד והיחיד המסוגל להוריד את היהודים הישראלים על ברכיהם
יניב אקרמן
בעוד 6-5 שנים יוכל המחבל לסעוד עם משפחתו, להתחתן, להוליד ילדים (בהנחה כי ינוכה לו שליש על התנהגות טובה אם יתאפק ולא יעשה פעילות עוינת בכלא), ואילו להורי הילדה תישאר רק תמונה ומצבה    מסר לפרקליטות: מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים
ד"ר אברהם בן-עזרא
מסמכים הנלווים לחוזה המכר עשויים להשפיע על תנאי ההתקשרות    יתירה מכך, גם מה שמרומז בתוכניות הנספחות לחוזה מכר דירה, אף שלא נאמר במפורש, עשוי להוות בסיס לזכויות הדיירים, כגון - תוכנית הכוללת חדר גנרטור מרמזת על התחייבות הקבלן לספק גם את הגנרטור
חיים שיבי
כאשר עיתונאי מתבונן בסיפור עיתונאי הוא מחפש בו את המניע ומחפש את מארג האינטרסים שמאחורי הידיעות    מי סומן כמטרה נעה, מדוע הוא סומן כמטרה כזאת והאם יש בסימון סגירת חשבון
רשימות נוספות
"היועמ"ש מכריע ציביון הממשלה"  /  רותי אברהם
"לא נהיה מדינת כל אזרחיה"  /  עו"ד מוטי דנוס, עו"ד יובל יועז
מדינה מתחת לשולחן, מכות מתחת לשולחן  /  עו"ד שמחה ניר
סוף סוף נלחמים בהצפת המקצוע  /  עו"ד משה גולדבלט
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il