חיות: לאמץ את דברי חז"ל לשיח המשפטי והציבורי

נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, קוראת לאמץ את דברי חז"ל בפרקי אבות כמדריך לשיח ציבורי בכלל ובבתי המשפט בפרט. חיות דיברה אמש (יום ג', 5.11.19) בכנס לזכרו של עו"ד יעקב וינרוט, שהתקיים בקריה האקדמית אונו. לדברי חיות, "מחלוקת היא כלי חשוב, שמאתגר ומפתח כל שיח בין בני אדם. לצד כוחה, היא טומנת בחובה סכנות לא מבוטלות אם אין מקפידים על תרבות הדיבור ועל שיח ענייני ומכבד". חיות ציטטה את המשנה בפרקי אבות, האומרת, כי שבעה דברים מבדילים בין החכם לבין הגולם, ואשר לדבריה מדריכים כיצד לנהל "שיח מכובד ומכבד, אשר ראוי שיתקיים בכל דיון - אפילו פוליטי". בין היתר עמדה חיות על הצורך בסבלנות והימנעות מכניסת לדברי בעל הדין האחר או בא-כוחו. "כניסה לדברי הזולת משמעותה לא רק קטיעת דבריו, אלא גם מאותתת על כך שעד כה לא הקשבתי לך משום שהייתי עסוק בהכנת דברי. לא אחת אני מגלה, שאם הצדדים היו מקשיבים זה לזה, הם היו מגלים שהמחלוקת ביניהם קטנה בהרבה מכפי שנדמה". על עצת חז"ל שלא למהר ולענות אמרה חיות, ש"היא חשובה מאוד לנו כשופטים: להקשיב ולהאזין לשני הצדדים". היא הזכירה אימרה נוספת בפרקי אבות - "הוו מתונים בדין" - ואמרה: "מתינות זו ראויה לכולנו כפני אדם - לא למהר לשפוט את הזולת בלי להכיר את העובדות". עוד קראה חיות לצדדים ולבאי-כוחם לקבוע סדרי עדיפות של טענותיהם. "כאשר שני הצדדים טוענים שכל טענה חשובה מאין כמותה וכל סעיף קריטי - קלוש הסיכוי להגיע לפתרון. לעומת זאת, כאשר כל צד מדרג את טענותיו וקובע מהם ציפורי הנפש והקווים האדומים שלו - יש סיכוי להידברות. דירוג של הטענות סולל לא אחת את הדרך לפתרונות יצירתיים". לבסוף התייחסה חיות לתכונת "מודה על האמת" שבה אפיינו חז"ל את החכם: "המודה על האמת הוא זה המסוגל להכיר בלגיטימיות של עמדת זולתו, גם אם אין הוא מסכים איתה". לדבריה, מידה זו גם מחייבת את עורך הדין להציג בפני בית המשפט אסמכתאות משפטיות שאינן עולות בקנה אחד עם עמדתו, כדי שיוכל להתמודד איתן. שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, אמר באותו אירוע, כי לווינרוט הייתה תפיסת עולם משפטית שונה משלו. אגב כך, חשף שטיין בצורה נדירה את הפילוסופיה המשפטית שלו: "אני מאמין שיש ציווי מותנה של הכלל המשפטי שנקבע בחקיקה ובפסיקה, ואתה לא נזקק לנימוקים חברתיים, מוסריים או כלכליים - כי הכלל המשפטי כבר מתייחס אליהם. זו הראייה הפוזיטיביסטית של המשפט, שאין בה מצבי אמצע". לדברי שטיין, גישתו של וינרוט הייתה הפוכה: "מבחינתו כללי משפט אינם מעשה עשוי, אלא פרויקט בהתהוות, בו הכללים מתגבשים תוך כדי תנועה. לדעתו, לא בושה לדבר באופן ישיר בבית המשפט על צדק, מוסר ושיקולים חברתיים וכלכליים, כי התאמת הכלל למקרה הספציפי מצריכה התחשבות בשיקולים אלה. הכלל לדעת וינרוט גם אינו דיכוטומי, אלא יש רצף של מצבים". שטיין, שהיה מיודד מאוד עם וינרוט, העיר, כי לא שאל אותו כיצד מתיישבת תפיסה זו עם היותו שומר מצוות - כאשר בהלכה יש כללים ברורים ומחייבים. לדעתו, התשובה היא, כי וינרוט ידע להבדיל בין עולמו הפרטי לבין דעתו המשפטית-מקצועית.