ראובן שדה ואבי שדה, אב ובנו שהם בעלי גלריות בצפת, הפרו במכוון את זכויותיה של הציירת
דורית גור-מימון. השניים הורו לציירת אחרת, תושבת ארעית בישראל, להעתיק את ציוריה של גור-מימון - ואז ניסו להטיל עליה את האחריות. כאשר תבעה אותם גור-מימון, שיקרו שדה בבית המשפט ואף הביאו עדים מוזמנים, בפיהם שמו את עדויותיהם. גם העדים המומחים משני הצדדים מסרו עדויות מוטות, שלא ניתן לייחס להן משקל של ממש.
כך קובעת שופטת בית המשפט המחוזי בנצרת, רננה גלפז-מוקדי, בפסק דין יוצא דופן בחריפותו בתחום הפרת הזכויות. גלפז-מוקדי העניקה (28.10.19) לגור-מימון את הפיצוי המירבי הקבוע בחוק ללא הפרת נזק - 600,000 שקל על שש הפרות. היא גם חייבה את שדה בתשלום הוצאות בסך 160,000 שקל לגור-מימון, ובסך 40,000 שקל ל-אולסיה קלשקוב, האמנית ששכרו לצורך ההעתקה ואותה ביקשו לחייב במקומם.
אבי שדה הוא בעליה של גלריית עץ הזית, וראובן הוא הבעלים של גלריית אומנות ונשמה. השניים רכשו יצירות של גור-מימון, העוסקת באמנות יהודית בהשראת הקבלה, אך לאחר מכן החלו להעתיק אותן. בפיהם של השניים היו גרסאות סותרות: הרעיונות של גור-מימון היו שלהם, הם נתנו לה הנחיות מה לצייר, עבודותיה אינן מקוריות ואינן מהוות יצירת אמנות, היא מכרה להן את הזכויות בהן. גלפז-מוקדי מוסיפה, כי השניים גם התבטאו כלפי גור-מימון בזלזול, הכפישו אותה ומטרתם הייתה להשפיל אותם.
עדותה של גור-מימון הייתה ברורה ואמינה, והיא נתמכת בראיות ובעדותה של קלשקוב, ממשיכה גלפז-מוקדי. לעומת זאת, "עדויותיהם של ראובן ואבי, היו שזורות סתירות והותירו רושם רע ובלתי אמין. עדותו של ראובן הייתה מגמתית, מתחמקת ובוטה והרושם שנוצר הוא של אדם שאינו אמין. אבי ניסה, כך התרשמתי, לגבות את גרסת אביו, אולם ללא הצלחה". גלפז-מוקדי קובעת, כי בפיהם של השניים היו "שקרים וסתירות אשר הובילו למסקנה כי אין לתת אמון בגרסתם".
כאמור, גלפז-מוקדי מותחת ביקורת יוצאת דופן בחומרתה גם על רוב העדים. משה אפוטה טען, כי גור-מימון נתנה לשדה יצירות בלתי חתומות - אך גלפז-מוקדי אומרת, כי אינה מאמינה לו וכי הוא הגיע לבית המשפט כאשר בפיו מסרים ביקש/התבקש להעביר. עו"ד שי שלמה טען, כי ראובן נתן לגור-מימון כספים במסגרת מערכת יחסים אישית ביניהם (טענה אותה הכחישה גור-מימון) - אך לא הציג כל תימוכין לגרסתו, ואף התברר שלפי דבריו-שלו, הוא ביצע עבירה פלילית שכן ערך הסכם בין השניים כאשר היה מושעה מלשכת עורכי הדין. על שניהם אומרת גלפז-מוקדי, כי "מילים הושמו בפיהם".
גלפז-מוקדי דוחה גם את עדויות המומחים משני הצדדים - קלאודיו ונגרוביץ מצד גור-מימון ויורם ברייר מצד שדה - בנוגע לתמונות המועתקות. היא אומרת: "עסקינן בחוות דעת מגמתיות אשר בנקל, במהלך חקירה נגדית, קיבלו, כל אחת מהן, תפנית מסוימת 10 ובקיעים נתגלעו בחוות הדעת שתיהן".
עם זאת, כאמור, גלפז-מוקדי קבעה, כי אכן קלשקוב העתיקה לפחות שש יצירות של גור-מירון ועשתה זאת בהוראתם של שדה - כפי שהיא עצמה העידה. היא ניקתה מאחריות את קלשקוב, בקובעה שמדובר ב"מפר תמים": שדה אמר לה שהזכויות על היצירות בידיו, ולכן לא ידעה שמדובר בהעתקה בלתי חוקית. גלפז-מוקדי דחתה לפיכך את הודעת צד ג' ששלחו לה שדה.
בהסבירה את גובה הפיצוי, אומרת גלפז-מוקדי: "ראובן ואבי עשו ביצירות של דורית כבשלהם, תוך הפגנת זלזול בוטה בדורית וביצירותיה. מן הראיות עולה כי בסמוך לחשיפת העותקים המפרים ולתלונה במשטרה [שהגישה גור-מימון], ניסו ראובן ואבי להפציר ואפילו בנימה מתנצלת לשדל את דורית למחול על זכויותיה, אך משהבינו כי בכוונתה לעמוד על טענותיה ועל זכויותיה ביצירות, לא בחלו בהעלאת טענות מן הגורן ומן היקב, קשורות וגם שאינן קשורות לעניין, והכל במטרה לפגוע ולהשפיל את דורית.
"איומים הופנו מצידם כלפי דורית, אך לא רק כלפיה, אלא גם כלפי אולסיה [קלשקוב] וזאת באותה דורסנות והפגנת כוח ועליונות כפי שנהגו בדורית ואשר גם באה לידי ביטוי באופן שבו העידו והתנהלו בהליך זה וגם בפני בית המשפט. הם גם לא היססו למסור גרסאות סותרות, הן את גרסתם שלהם והן את גרסתו של האחר, וכן שקרים שונים והכל במטרה למלט עצמם מפני התביעה ולהכפיש את דורית. מעשים אלו ראוי לגנות ולמגר".