הימין מערער את הלגיטימציה לקיום ישראל

מה היה אם...

כולנו מצהירים שלום, ולא אנחנו אשמים שהם... והתנחלויות ועקירה, ושמאל וימין, ושמאל-ימין-שמאל, ואנחנו צועדים במקום ומכלים את נעלינו, ואת מרצנו, ואת בנינו, ויש דיבורים ואין שלום. חשבתי לרגע - מה היה אם... מה היה אם לא היו התנחלויות כיום, והשאלה הייתה עולה לדיון היום - להקים התנחלויות? את כל הנימוקים בעד ונגד שמענו וחזרנו ושמענו, אלא שאלה נאמרים כש-300,000 (או יותר?) תושבי ישראל מיושבים בהתנחלויות ביהודה ושומרון - יעד המדינה הפלשתינית. כיצד היה נראה הדיון אילו דובר בתוכנית התיישבות ולא במציאות הקיימת? האם ייתכן שאופי הדיון היה שונה? האם ייתכן שמאזן הדעות היה שונה? אם אומנם זה ייתכן - האם ייתכן שהמשקל המכריע את הדיון כיום הוא עצם הימצאותם של המתיישבים במקום כיום - כעובדה, ולא הנימוקים להימצאותם? העקירה הופכת לערך מכריע, לא הצידוק להתנחלות (בין אם תיקרא כיבוש או גאולה). מה אם נוציא מהדיון, לצורך הדיון בלבד, כמובן, את העקירה, ונתייחס לתוכנית התנחלות בהקשר של פתרון ארוך-טווח לסכסוך הישראלי- פלשתיני, לקיומה של מדינה יהודית עם רוב יהודי מוצק ולהפניית משאבים להעצמתה - בחינוך, בתרבות, בכלכלה (על חשבון משאבים הנצרכים על-ידי הסכסוך המתמשך)? מה אם נשאל מה תרומת ההתנחלויות לפתרון כזה? לחוזקה היהודי של המדינה? לכלכלתה? לבטחונה? ועודנ"אל - מה אם היו ההתנחלויות מיישבות את הנגב? ואת הגליל? שניהם "חלקי ארץ ישראל" לא פחות מיהודה ושומרון? מה היה מאזן התרומה להעצמת המדינה אז? ומכיוון שנסחפתי ב"מה אם" - ארשה לעצמי אחד נוסף: מה אם יסכים אבו מאזן לדרישות נתניהו - גם הצהרה של מדינה יהודית, גם פירוז, גם אי שיבת פליטים, גם ירושלים שלנו, ואז יגיעו לשרטוט גבולות ויגיע רגע החלטה לגבי הרבה התנחלויות - עקירה או אזרחות פלשתינית? מה אם תעלה אז דרישת המתנחלים - לקיים אוטונומיה בתחומי המדינה הפלשתינית (ומישהו מפקפק בכך שפתרון כזה יוצע?) ומה אם יגיב אז אבו מאזן - בדרישה לאוטונומיה של ערביי ישראל? מה אז?

דמוקרטיה, וחופש הדיבור

אל המנוחה לא הגענו. יש לנו עימות עם הפלשתינים, שבו מעורבים אינטרסים של מדינות רבות, ועלינו לתמרן בחכמה כדי להיטיב את עתידנו, מבלי לכלות כוחנו בדרך. הדעות חלוקות בתוכנו - גם באשר לקריאת המצב וגם באשר להגדרת היעד (מהו "עתיד טוב"). דיאלוג בונה צריך ללבן שאלות יסוד: מהו המצב לאשורו, ומהי התכלית, ולשאוף לפישור והסכמה, שהם תכלית המדינה. במקום דיאלוג הגיעו העמדות והביטויים להקצנה, ושאיפות מוסוות בטיעונים המציגים את בני הפלוגתא כחוטאים למטרה המשותפת. הבה נניח את הקלפים על השולחן:

יש דיבורים ואין שלום...

ציטוטי בר פלוגתא יוצרים תדמית, שניתן לחזק בעזרתה עמדה לוחמנית. דיאלוג, לעומת זאת, יוצר מציאות. ציטוטים על "גרוש היהודים לים" ועל "תפישת הסלאמי" של הפלשתינים - האם הם איום אסטרטגי? ומה עם "שתי גדות לירדן - זו שלנו זו גם כן"? האם היה מי בתנועת בית"ר מוכן לוותר על שתי הגדות, לפני קום המדינה? אז מה נלין על פתח, שאין לו מדינה ויש לו פנטזיות? היה לנו שיר, וגם להם. ומה אנחנו עושים ביו"ש? לא מבצעים "כיבוש סלאמי"? לא הגיע הזמן לנטוש הפחדות ולבחון דיאלוג תכליתי?

כיבוש הארץ וכיבוש יו"ש...

בלהט הויכוח מושווה כיבוש הארץ, בתקופת הטורקים והאנגלים, להתנחלות ביו"ש. האומנם יש מקום להשוות? התיישבות נוחה בחסות הכידון מול בנית מדינה בעלת ריבונות מוכרת? המהדרים בוויכוח משווים את העוול שנעשה לערבים בתפיסת נחלתם בישראל בעת הקמת המדינה, עם זה שבהתנחלויות ביו"ש - שאינה מפנה נחלות מיושביהן. אף אם היו מקרים - האם ערעור הלגיטימיות של המדינה (בכך שהקמתה לכאורה בחטא) הוא כלי לגיטימי בהצדקת התנחלויות? מישהו זר עוד עשוי להקשיב לטיעון זה... ועדיין לא ניתנה תשובה לשאלתי - מה תרומת ההתנחלויות לפתרון ארוך טווח לסכסוך ולקיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית עם רוב יהודי מוצק....כל הטוען בעד ונגד חייב תשובה על כך, כי זו השאלה האסטרטגית.

עקירה. מושג טעון ביותר, ובמכוון..

מבלי שבדקתי, אני מנחש כי למעלה ממחצית הקוראים העתיקו את מקום מגוריהם מאז ילדותם, פעם אחת או יותר. אדם אינו נעקר. הוא בוחר ו/ או מסתגל. מדוע, אם כך, העתקת מגורים בין יישובי יו"ש (ולכל גבעה גבוהה...), כפי שמתרחשת מדי יום - היא "צורך חיים", אך תנועה אל תחומי הקו הירוק היא עקירה והיא גירוש? האם מדינת ישראל היא גלות ויו"ש היא ציון?

לגיטימיות

"התיישבות ביו"ש היא לגיטימית כיוון שאושרה על-ידי ממשלות ישראל". נכון!! אבל - ממשלות אלה לא סיפחו את יו"ש ולא החילו את החוק הישראלי ביו"ש. ומדוע? האם זוכרים נימוק כי ההתיישבות היא "הפיקדון לעת שלום" ( כלומר, קלף במו"מ)? ריבונות המדינה היא הבסיס והתנאי לקיומנו כאן - האם יש מי שחולק על כך?

אוטונומיה

השיח של ערביי ישראל על אוטונומיה הוא שיח של מיעוט במדינה ריבונית, וניתן להכלה. לעומת זאת, כאשר יהפוך לתנאי במו"מ על ריבונות - במסגרת פתרון הסכסוך, הוא עשוי להיות מוקש אטומי, האם לא כן? עיבוי ההתיישבות היהודית (אם תרצו - התנחלות) בגליל ובנגב, גם הם "חלקי ארץ ישראל", מפזר ענן זה. האם יעד זה חשוב פחות מפריסת מאחזים ברחבי הגדה ( אשר עשויים להחזיר את האוטונומיה לדיון...)?