מצב הרוח הלאומי

מדד ערפאת אחרי שאשף הטרור, יאסר ערפאת - שאחראי למותם של מאות אזרחים תמימים ולפציעתם של אלפים - קיבל פרס נובל לשלום, מה לנו כי נלין על ברק אובמה, הוירטואוז הלשוני הפרו-ערבי, שקיבל את הפרס בזכות המלל העָקר שלו, בלי קבלות בשטח המדיני למען השלום. ערפאת, שקבע את המכנה המשותף הנמוך ביותר לפרס, הפך את השלום לפארסה, שממנו אפשר רק לעלות, וכך את תדמית הפרס. מתברר שהכל פוליטיקה, גם השלום בעל האוריינטציה השמאלנית פלשתינית. מדד יונת? פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה, הפתיעה את הציבור (ואפילו את השמאלנים שבו) בדברי ההבל שהשמיעה על שחרור מחבלים ללא הגבלה. היא הוֹכחה לכך, עד כמה מומחיוּת בתחום המדע או האמנות אינה ערובה למומחיות מדינית-ביטחונית. יש לזכור שאת התקדים לכך קבעו כל אותם סופרים, שחקנים והוגי רוח שמאלנים, הסבורים משום מה שמומחיותם האמנותית נותנת להם זכות יתר, כמו גם את הידע וההבנה, להתבטא בנושאים פוליטיים, מדיניים וביטחוניים - יותר מאשר לכל אזרח ממוצע. כבר נלאינו לשמוע את דעותיהם הפוליטיות הלעוסות והמשמימות, החסרות כל בסיס מקצועי. ועל כך כבר אמרו חז"ל "יפה שתיקה לחכמים". מחיר המחבלים השחקן יהושוע סובול מתח ביקורת בכלי התקשורת נגד ההתנגדות לביצוע עסקת שליט בכל מחיר. לטענתו, מדובר בסך-הכל בשחרור כמה מאות מחבלים, עם או בלי דם על הידיים, תמורת שליט וכי זה איננו מחיר כבד כלל (שמעתם נכון!). בקטגוריה של מחיר כבד הייתה נחשבת אולי הדרישה לפינוי ירושלים או החזרת הפליטים הפלשתינים בתמורה לשחרור החייל השבוי. שמתם לב? עם כל הכבוד לשחקן הנודע דומני כי דבריו, המאופיינים בשטחיות רבה, אומרים דרשני. האם הוא אינו מודע לכך, כי החמאס חכם דיו כדי לדרוש דרישות ריאליות, על-מנת להרוויח שחרור מחבלים מקסימלי מבחינתו? - חמאס מעמיד סף דרישות, שישראל על-פי עסקות תקדימיות נענתה להן. הארגון מבין היטב ששחרור ירושלים, כמו גם זכות השיבה לפליטים - שהם אגוזים קשים לפיצוח אפילו למשא-ומתן מדיני - אינם באים כלל בחשבון לדיון בעסקת שליט. מעניין שסובול יודע לשלוף מסל המיחזור ההיסטורי את תלייתם של הסרג'נטים הבריטיים על-ידי האצ"ל, אך מתעלם משום-מה מתוצאותיהם הרות-האסון של שחרור המחבלים בעסקת ג'יבריל. והוא עוד מדבר על ערך חיי אדם, ועל שחרור טרוריסטים כאילו מדובר בשקילה במאזניים של חנוונים. הצתה מאוחרת? חשיפת מכתבה של לאה רבין ז"ל בגנות נתניהו, לאחר 14 שנה, אינה מפתיעה. בניגוד לשנים קודמות, שהתאפיינו בהתלהטות הרוחות, לקראת יום הזיכרון של ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין - ובמיוחד בחידוש פסטיבל יגאל עמיר - השנה לראשונה מסתמן שינוי באווירה הציבורית. מישהו מצא אפוא לנכון להדליק את הזרם ולהלהיט מחדש את הרוחות הפוליטיות. יש להניח כי מדובר בגורם ממפלגת העבודה, שלא השלים עם השפל חסר התקדים של המפלגה, לעומת הסקרים המחמיאים לנתניהו, והחליט לנער את האבק מעל המכתב הישן ולפרסם אותו. גימיק כבר אמרנו? לא תעודת ביטוח אם מעדתם, ואתם רוצים הקלה בפסק הדין, כדאי לכם להיות אמנים. כך לפחות נראה על-פי העונש המגוחך שקיבל אסי דיין, שהורשע בהתנהגות אלימה כלפי בת זוגו. ואומנם בפסק הדין ציין השופט את עברו האמנותי המפואר של דיין. האם יש לאמנים תעודת חסינות מפני החוק? - דומני כי לא רק שאין להקל עם אמנים שמעדו, אלא שיש להחמיר עימם. הרקורד האמנותי העשיר הוא חובה באותה מידה שהוא זכות, ואינו מהווה ביטוח מפני עונשים על עבירות. נהפוך הוא. אמנים, בגלל הדימוי שלהם ככוכבים, מהווים מודל חיקוי לציבור הרחב, ובמיוחד לבני נוער. גם משום כך יש להחמיר בעונשם שיהווה אלמנט הרתעה לאחרים מפני עבירות אלימות, סמים וכדומה. יתר על כן, השופט ציין כי לדיין יש שתי ישויות, הבאות לידי ביטוי בהתנהגותו הכפולה. עם כל הכבוד לשופט, ממתי הוא חובש גם את כובע הפסיכיאטר שהוא מנתח את אופיו של הנאשם? ניתוח מסוג זה - כמו גם העונש הקל - עלולים לתת לגיטימציה לתוקפנותו של האיש ולאלימות בכלל. רוצחי נפש1 ומי עוד נהנים מחסינות מפני בתי המשפט? חולי הנפש כמובן, הזוכים לפטוֹר מלא. לאחרונה התבשרנו על שני רוצחים שאינם כשירים לעמוד לדין. האחד הוא אבי דר שרצח את בעלת הבית צפורה נחמני, והשני הוא יובב אלגואטי שרצח באכזריות את אמו. האומנם יש היגיון בשיגעון? לא ייתכן שרוצחים בעלי רקע פסיכיאטרי ישוחררו לחופשי בגמר אישפוזם, כפי שקרה לאירנה דוידוביץ', שהטביעה את שתי בנותיה. ראוי שהם יהיו במאסר לאחר שחרורם מבית החולים, כדין כל רוצח. גם את המשך הטיפול הנפשי עליהם לקבל בכלא כדין כל טיפול רפואי אחר. לאור ריבוי מקרי הרצח בזמן האחרון, כשההגנה הרווחת על הרוצחים מתמקדת ברקעם הנפשי, יש צורך להחמיר ביותר בענישה עם הרוצחים, במיוחד לצורך הרתעה. כשמדובר בחולי נפש, דוגמת דר ואלגואטי, קיים גם החשש של מסוּכָּנוּתָם לחברה, וזוהי סיבה מספקת לכליאתם בבית הסוהר. על חברי הכנסת להרים את הכפפה ולקבוע בחוק עונש מאסר עולם גם על רוצחים חולי נפש. הדבר אף ישלול את הלגיטימציה הנפשית למעשי רצח, והשימוש בה כקו הגנה. לא לסלבריטאוּת בחדשות קול ישראל ציינו כי נבדקת השפעת התאבדותו של השחקן דודו טופז על התאבדויות של אחרים, ובמיוחד בני נוער. דומני כי ההתמודדות עם התאבדותו של הראשון בבידור צריכה להיות בדרך של שינוי חינוכי. הגיעה השעה להפסיק לטפח את הכוכבנות לשמה, על-ידי הורדת תוכניות הריאליטי מן המסך, והערצה אליהן - החל מ'כוכב נולד' ועד 'האח הגדול' - ולשים את הדגש על טיפוח ערכים. טופז הוא ההוכחה לכך, לאן מובילה הערצת הסלבריטאוּת, במקום הדבקוּת במוסר ובערכים. ואת זאת יש להבהיר לבני הנוער. ריקנות כבר אמרנו? אפליה לרעה העובדה שח"כ בניזרי לא שוחרר לברית נכדו אומרת דרשני. בניזרי אינו פושע מסוכן, ולא קיים חשש שיברח מהכלא בזמן שחרורו. השתתפות בשמחה משפחתית כה קרובה הינה זכות אנושית לגיטימית ממדרגה ראשונה, ואין לשלול אותה מאסיר בדרגה של בניזרי. אומנם אין להפלות את בניזרי לטובה, על-רקע מעמדו הציבורי, כחבר כנסת וּכְשַׂר לשעבר. אך באותה מידה אין להפלותו לרעה ולשלול ממנו זכויות בסיסיות רק בגלל חשש מביקורת ציבורית ומדעת הקהל והעיתונות העוקבות אחריו בשבע עיניים. המפסידה - אגד אם יבוטלו קווי המהדרין, המפסידה הראשית תהיה חברת אגד. מי כמו 'אגד' יודעת כי המגזר החרדי, המהווה צרכן בלתי מבוטל של התחבורה הציבורית, הוא אחד מהמפרנסים הגדולים של החברה. משום כך (ולא בגלל חזרה בתשובה) נענתה להקצות קווים ייעודיים באזורים חרדיים, המותאמים לדרישות הצניעות הנהוגות במגזר. ביטול הקווים יביא להפעלת קווים פרטיים על-ידי החרדים, שלא יוותרו על עקרונותיהם, דבר שיגרום הפסדים ניכרים לאגד. חבל מאוד על ההתססה הקיימת נגד קווי המהדרין על-ידי מיעוט פמיניסטי קולני, שאינו משקף את המציאות בשטח ואת הציבור הרחב, ומחאתו היא פרובוקטיבית בלבד. בראייה לאומית עם כל הכבוד לארגוני זכויות האדם, ולשדולה בכנסת, הפועלים נגד גירושם של ילדי העובדים הזרים, דומני כי הטיפול בנושא צריך להיות מתוך ראייה לאומית רחבה לטווח ארוך. יש לזכור, כי ישראל היא בראש ובראשונה מדינת היהודים. מטרתה היא להגדיל את האוכלוסיה היהודית בארץ באמצעות ריבוי טבעי וקליטת עלייה. השארת 1,200 ילדי העובדים מחייבת גם את השארת משפחותיהם בארץ, שיתרבו ויגדילו את האוכלוסיה הזרה כאן. ישראל כידוע, נתונה במצוקה דמוגרפית מול הגידול של האוכלוסיה הערבית בארץ. לכן איזרוח העובדים הזרים ומשפחותיהם הוא בניגוד לאינטרס הלאומי. יתר על כן, מדובר בעובדים בלתי חוקיים, שהשארתם בארץ תיתן לגיטימציה גם לאחרים להסתנן לארץ ותסלול אפוא את הדרך לעבודה זרה בלתי חוקית במדינה. אין ספק שראוי כי הטיפול בילדי העובדים יהיה בדרכים הומניטאריות. ככלל, צריך להעמיד בפני הוריהם שתי אפשרויות - גיור או עזיבת הארץ בסיוע המדינה. בעד יידישקייט ולקינוח, יולי שלא הכרתם. אם האשמתם את שרת החינוך לשעבר, יולי תמיר השמאלנית, באנטי- דתיות - אינכם אלא טועים. ובכן, הצתה מאוחרת. תוך עלעול בחוברת 'מצב הרוח' מאשתקד גיליתי תגלית דרמטית. מתברר שהשרה שהעניקה מקום של כבוד לנַכְּבָּה בתוכניות הלימודים - אך צמצמה את לימודי המסורת - הייתה בעד הקמת זרם החינוך החדש 'הממלכתי המשלב', המשלב תלמידים דתיים וחילונים בכיתה אחת. תמיר לא הסתפקה בתמיכה בלבד. היא אף נתנה דוגמה אישית לעם ישראל. "אני הייתי שולחת את ילדיי ללמוד בבית ספר כזה", הצהירה ברמה. אומנם תמיר וילדיה הבוגרים כבר פספסו את ההזדמנות הזאת, אך המסר נשאר חי וקיים. יולי בעד פתיחות ובעד קצת יותר תכנים יהודיים לחילונים. אולם לא פחות חשוב הוא גילוי הנקודה היהודית ביולי. אין ייאוש בעולם.