ביום 26/10/2009 הוציאה הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, החלטה בעניין מתן פטור מאישור הסדר כובל להסכמי הפצה "לא בלעדיים" בין חברת אפל לבין חברות הסלולר: פרטנר, פלאפון וסלקום, שעניינם הפצתו ושיווקו של מכשיר ה- IPhone מבית אפל בישראל.
הממונה על ההגבלים העסקיים מסכמת את החלטתה: "לאחר בחינת ההסכמים ולאור השינויים שנערכו בהם, נמצא כי הסכמי ההפצה אינם מעלים עוד חשש לפגיעה בתחרות, ועל כן הוחלט לתת להם פטור". ההסכמים כוללים חוזה דרקוני המכתיב לחברות הסלולר הכל, החל מצורת השיווק, המחיר, איך משווקים, מה המסלולים, איך מתחזקים את המכשירים וכיוצ"ב.
ההחלטה הזו מזכירה לי את לימודי (לפני הרבה שנים...) בטכניון. אז התהלך בקמפוס הסיפור האירוני הבא על הסטודנטים בטכניון: "אם תבקש מסטודנט בטכניון לתכנן צינור דם מחיפה לת"א, תקבל כעבור מספר שבועות ספר עב-כרס מלא שרטוטים, מפרטים וחישובים כלכליים והנדסיים אודות בניית צינור זה. עוד לא מצאנו את הסטודנט שישאל קודם ביצוע העבודה: בשביל מה ועבור מי צריכים צינור דם מחיפה לת"א?". סיפור מצמרר ומציאותי בהוויה החיפאית... כך גם נראית הבדיקה הזו של הממונה על ההגבלים העסקיים: הוכן "ניתוח מושלם של המקרה", אבל השאלה המרכזית הבסיסית לא נענתה: מדוע רק חברות הסלולר משווקות את האייפון, ומדוע אין ללקוחות חופש בחירה ממי לקנות את המכשיר? מדוע אין מגבלות על חברות הסלולר ואפל לא לחסום מתחרים?
לפי הערכות, עשרות אלפים מתושבי ישראל כבר הקדימו ורכשו את המכשיר הזה בחו"ל. יש הרוכשים אותו באתרי קניה באינטרנט ובצינורות שיווק שונים לרבות ייבוא אישי. אולם, עתידו של שיווק מוצר סלולארי זה בישראל אינו שונה ממצבם של שאר מוצרי הסלולר בישראל. כולם עוברים דרך אותו מחסום ומסננת עבה: השיווק, המחיר, המסלולים של השירות הסלולארי הקשורים במכשיר, השירות והתמיכה, מצויים כולם בידיהן של חברות הסלולר. זה ההסדר הכובל ביותר שיש. הוא נוגד את האינטרס הציבורי באופן בולט וברור, וזועק לשמיים. עניין מטריד זה כבר בוטא בכמה החלטות ממשלה ובהחלטות הכנסת, לרבות בחקיקה ותקנות מתאימות, שלא מומשו עד היום. בזאת, כלל לא עסקה הממונה על ההגבלים העסקיים. קל להתעסק ב"ניירת" מוכרת ולתת לטייקונים את מלוא תאוותם בידם, לא לשאול שאלות מציקות לבעיות קשות, לא פתורות.
שרת התקשורת, דליה איציק, הכריזה ביוני 2005 על "מהפכת יבוא מכשירי סלולר" לישראל. היא הכריזה "שהפעם יוכל כל יבואן להכניס לישראל טלפון סלולרי ללא אישור המפעילים וזאת בתנאי שהמכשיר עמד בתנאים הכי מחמירים של הדירקטיבות האירופאיות השונות". גם הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, עו"ד דרור שטרום, "הצטרף למהפכה". גם שר התקשורת הקודם אריאל אטיאס שב והכריז על המהפכה הזו ביוני 2007. מאז לא קרה דבר, ממש כלום, "לא מהפכה ולא נעליים". אבל, הרבה כסף ציבורי נשפך בדרך, כולל על יועץ חיצוני (רמי נוידרפר) שעבד כשנתיים על הסוגיה הזו. בוצעו אין סוף שימועים, ניירות עמדה, שינויי חקיקה בכנסת, פרסום תקנות, נהלים ומפרטים, הכרזות משותפות של שרי האוצר והתקשורת, וכלום. זה ממש לא מקרי. זה פשוט שירת מישהו. זה די ברור. יבואני מכשירי הסלולר נאבקו במהפכה הזו, והצליחו.
אז מי הרוויח ובגדול מ"גרירת הרגליים" בהחלטות על "מהפכת פתיחת שוק יבוא מכשירי סלולר בישראל"? נכון - ניחשתם. מדובר כאן במיוחד בשני אנשים מוכשרים ורציניים, שהחלו דרכם כיבואנים קטנים, הפכו ליבואנים גדולים, אחר כך ליבואנים ומשווקים גדולים מאוד, אחר כך למיליונרים ובסוף למיליארדרים, שרכשו לאחרונה את חברות התקשורת המובילות והחזקות בישראל. הם שולטים עד היום בשוק מכשירי הסלולר (מחזיקים כ-85% ממנו), עד שיימכרו אי פעם את אחזקותיהם ביבוא המוצלח הזה, שהוביל אותם לצמרת עולם התקשורת הישראלי. מדובר כמובן בה"ה אילן בן-דב (הבעלים של סקיילקס קורפורשיין \ סאני אלקטרוניקה \ רשת דינמיקה, יבואן סמסונג, כ-35% משוק מכשירי הסלולר בישראל), וב-שאול אלוביץ' (הבעלים של יורוקום אחזקות \ יורוקום תקשורת סלולארית, יבואן נוקיה, כ-50% משוק מכשירי הסלולר בישראל).
כך, חולשת הרגולטורים יצרה את ההישג המדהים הזה של אילן בן-דב ושאול אלוביץ' והביאה להפיכתם מיבואנים צנועים למובילי שוק התקשורת בישראל. בספרו של ד"ר ירון זליכה, לשעבר חשב משרד האוצר, ספר בשם "הגווארדיה השחורה", מתוארים עשרות מקרים שממשלת ישראל, בגלל חולשת מערכותיה ועקב התנהגות מוכוונת של מקצת מפקידיה הבכירים, בנתה במו מחדליה טייקונים (מיליארדרים) על חשבון הציבור בישראל. ד"ר ירון זליכה לא התייחס בספרו לעולם התקשורת, שכן עולם זה כנראה לא היה די מוכר לו בתפקידו באוצר. אני ממתין לראות מי יכתוב ספר דומה שיתאר איך נולדו הטייקונים בעולם התקשורת הישראלי.
אם לא די במצב זה, ביום 22/09/09 אישרה רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, את עסקת רכישה פרטנר ע"י אילן בן דב, מבלי לדרוש ממנו למכור את פעילות הייבוא והשיווק של מכשירי הסלולר סמסונג (המתבצעים במסגרת חברת סקיילקס וסאני). ההגבלות היחידות נגעו לרשת ההפצה דינמיקה. ע"י כך קבעה הממונה על ההגבלים העסקיים תקדים ברור ואנטי צרכני בישראל: בעל חברת הסלולר יהיה מעתה גם היבואן של מכשירי הסלולר המופעלים אצלו ברשת. שר התקשורת, משה כחלון, במתן האישור לאילן בן-דב \ סקיילקס ביום 28/10/09, חזר על אותו אישור בדיוק של הממונה על ההגבלים העסקיים. הוא הסכים לכפילות הזו בבעלות, מבלי לבחון את ההיבטים וההשלכות הציבוריות שיש בהיתר שכזה. לכן, החידוש שמשרד התקשורת הכריז ביום 29/10/09 על "מהפכה צרכנית בעולם הסלולר", היא לא יותר מגרוטסקה עצובה של המהפכה האמיתית שהייתה אמורה להיות בתחום ייבוא ושיווק מכשירי סלולר בישראל. הכרזה זו אינה יכולה לבטל את התקדים החמור שיצרה הממונה על ההגבלים העסקיים (ואחריה שר התקשורת ומנכ"לו): הצרכן "לכוד" כעת אצל אותו בעל הון: הוא גם הבעלים של חברת הסלולר וגם היבואן של מכשירי הסלולר שיש ללקוח ביד. אז איזה תחרות יכולה להיות כאן בשוק מכשירי הסלולר במצב רגולטורי מעוות שכזה?
כעת מצטרף "לחגיגה בישראל" טייקון נוסף, לשם שינוי לא ישראלי, סטיב ג'ובס מארה"ב, הבעלים של אפל (יצרנית האייפון). זאת, בזכות הסכמת הרגולטורים שלנו "להסדר הכובל" את הציבור הישראלי לחברות הסלולר, כשמכירת מכשירי סלולר נעשית רק דרכן. סטיב ג'ובס \ אפל ימצא כאן שוק סלולר במצב רגולטורי די מוכר... דהיינו: ניתן לפעול בברוטאליות נגד הלקוחות ולחסום מתחרים. גם בארה"ב, נחסמו שירותי VoIP, זאת, בין היתר ע"י אותה אפל והאייפון שלה. כעת מתנהלת חקירה של ה- FCC כנגדה. אבל, בארה"ב מדיניות הנשיא ברק אובמה באמצעות יו"ר ה- FCC היא לעגן את "ניטרליות הרשת" בחקיקה ותקנות מתאימות, ואפל לא מצליחה לבלום מהלך זה. בישראל, לא נראה שהממונה על ההגבלים העסקיים ושר התקשורת רואים בכלל צורך לפתוח את שוק מכשירי הסלולר לתחרות ולתת לציבור "חופש בחירה". אין בכלל מי שישאל את השאלות החשובות באמת לציבור, שמשלם את משכורותיהם של בעלי התפקידים הללו. מדוע הממונה על ההגבלים העסקיים לא דרשה מאפל לפחות את ההתחייבות הבסיסית, שמעשיה בארה"ב לא יחזרו כאן (דהיינו: לחסום שיחות VoIP על מכשירי האייפון)?
האישור של מכירת חברת פרטנר, עסקה במינוף גבוה, למעשה מכספי לקוחות פרטנר עצמם והציבור הרחב, כפי שניתחנו כאן, עבר מהר מאוד אצל הממונה על ההגבלים העסקיים, ושר התקשורת ומנכ"לו. שום תנאי מעשי שנועד להגן על הציבור, להבטיח השקעות עתידיות בשירותים הניידים, להוזיל מחירים, ולשפר את התחרות בשוק התקשורת לא נדרש. זאת, למעט נקודה אחת חשובה: שר התקשורת דרש (וקיבל) מאילן בן-דב התחייבות ש"ניטרליות הרשת" תישמר במכשירי הסלולר של סמסונג ולא תהיה הגבלה על יישומי VoIP במכשירים אלו (בלבד). בהחלט התקדמות חיובית מסוימת בפעילות הרגולטור. חבל רק שהדרישה לא חלה על כל המכשירים שיש ברשת פרטנר הנרכשת על-ידי אילן בן-דב. יחד עם זאת, אילן בן-דב, כפי שציינו, לא נדרש למכור את פעילות יבוא מכשירי סמסונג (סאני אלקטרוניקה) שברשותו. רק ניתנו לו הגבלות מסוימות בפעילות רשת דינמיקה שמצויה בקבוצת החברות שבבעלותו.
אנו כמובן ממתינים לראות מה יקרה עם האישורים הרגולטורים סביב מכירת בזק, שם העסקה הרבה יותר ממונפת ומורכבת. גם נוקיה מהווה כ-50% משוק מכשירי הסלולר בישראל. אם אלוביץ' ימשיך להיות גם היבואן של נוקיה - את זה נראה בקרוב.
התוצאה של כל המהלכים סביב שוק מכשירי הסלולר והטרנזקציות העסקיות בעולם הסלולר הישראלי היא: קולם ועמדותיהם של הצרכנים, שהם המממנים האמיתיים של עסקות ענק אלו, והם הנושאים בנטל המחדלים והשיגיונות של הדרג הפוליטי, כלל לא נשמע, ולא יישמע. ההבטחה לתחרות פתוחה ולשוק חופשי בתחום מכשירי הסלולר, כנראה נקברה "קבורת חמור" בעסקות האחרונות, ובהחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים בעניין השיווק של האייפון בישראל ובאישור לאילן בן-דב להיות גם בעלים של חברת סלולר וגם להמשיך ולייבא ולשווק מכשירי סלולר בישראל.
