המרפסת של התקשורת

בדרום גרמניה שוכנת העיירה השלווה אובראמרגאו ( Oberammergau ) שאינה ראויה לתשומת לב מיוחדת. אחת לעשור (הפעם הבאה ב-2010) מתעוררת העיירה הרדומה לחיים: מתקיים בה פסטיבל הפסיון ( passio בלטינית פירושו ייסורים) המגולל את ייסורי ישו בימיו האחרונים, עד לצליבתו. העיר מוצפת תיירים הצופים במחזה האנטישמי (איך לא?) המציג בפעם המי-יודע-כמה את חלקם של היהודים במעשה והרוכשים מזכרות עשויות מעץ מגולף הממחישות את פשעם של היהודים. מדובר במסורת הנמשכת מ-1634, כשתושבי העיירה נדרו שאם יינצלו ממגפת הדבר שאיימה לכלותם הם יציינו את המושיע וייסוריו בכל עשור עגול. מאז משמשים הפסטיבל וספיחיו מוקד לליבוי מדורת השבט ולפרנסת המקום. היהודים אומנם לא רצחו את ישו, אבל האירוע מתקיים שוב ושוב, וגם רווחים נאים בצידו. במדינת ישראל מתקיימים מדי שנה, בימים שבין יום הזיכרון הממלכתי (י"ב בחשוון) ליצחק רבין ז"ל לבין יום הזיכרון לפי הלוח הנוצרי (4 בנובמבר), אירועים שונים המשמשים להנצחת האיש ופועלו, אבל למרבה הצער גם להסתה נגד ציבור גדול ורחב שאף הוא אבל ומזועזע, אך מנוע מלהשתתף באירועים הכורכים יחד את זכר האיש עם "השלום" שלתוכו נגרר וגרר את כולנו. אנשי המחנה הלאומי אומנם לא רצחו את רבין, אבל האירועים מתקיימים שוב ושוב, וגם רווחים פוליטיים מפוקפקים בצידם. ניתן לומר שכבר התגבשה מעין מסורת ונוצרו מנהגים המאפיינים את האירוע השנתי. אחד הסממנים הוא אזכורה החוזר של המרפסת בכיכר ציון בירושלים, שעליה ניצבו ראשי הליכוד באחת מן ההפגנות הגדולות נגד הסכם אוסלו. האזכור המגמתי נעשה כך שהצופה/המאזין/הקורא יקלוט במרומז את ההשוואה בין מרפסת זו לבין המרפסת המפורסמת ברומא שעליה ניצב בניטו מוסוליני ונאם את נאומיו, כלומר השוואה גסה בין ההתנגדות להסכם אוסלו לבין הפאשיזם האיטלקי. טובים פחות וטובים יותר בתקשורת הישראלית נגררים שוב ושוב לסממן מרושע זה. ביום הזיכרון עצמו, שהוקדם השנה ל-י"א בחשוון, חזר רינו צרור בתוכניתו בתחנת השידור "הממלכתית" גלי צה"ל 3 פעמים על רצף המלים "המרפסת הידועה לשימצה", ואף הביא "מומחית למרפסות" שתסקור את משמעויותיהן של מרפסות בארצות שונות ובתרבויות שונות. על רינו צרור אין להתפלא, ואף לא על ראשי התחנה המיותרת המשמשת חממה לאנשים בעלי קו פוליטי מסוים ואחיד. יש להתפלא על ירון דקל, עיתונאי מוכשר יותר ופחות חושפני בדעותיו הפוליטיות, אשר בתוכניתו בתחנת השידור "הממלכתית" קול ישראל יום קודם לכן (28.10.09) הזכיר אף הוא את אותה מרפסת. כלל לא הפריעה להם העובדה שבעוד שאירועי הזיכרון הממלכתיים מתקיימים בצדק בירושלים הבירה ביום הזיכרון הרשמי, הרי שבעיצומה של התקופה מתרחשת מדי שנה הפגנת שמאל בכיכר, המוצגת כעצרת "ממלכתית" או לפחות "מרכזית", ושלאחרונה גם הנשיא השנוי במחלוקת נוטל בה חלק, מעשה פסול כשמדובר בהפגנה פוליטית-מחנאית. לא הפריעה להם העובדה שבהפגנה שנתית זו ניצבים הנואמים והמסיתים על המרפסת בכיכר בתל אביב ומשדרים דברי טעם ודברי בלע אל הקהל המתמעט מדי שנה הניצב בכיכר מולם. לא הפריעה להם העובדה שגם בהפגנה שבסיומה נרצח רבין ניצבו הוא ויורשו על המרפסת ונשאו את דבריהם בזכות "השלום". לדעת התקשורת, יש מרפסת ידועה לשימצה ויש מרפסת כשרה. אבל, במיוחד יש להתפלא על המקצוען, ההגון וההוגן בין עיתונאי ישראל, שאף הוא כשל בעניין המרפסת. במאמרו ב"ישראל היום" (28.10.09) הציע יעקב אחימאיר להזמין את ראש הממשלה נתניהו להפגנת השמאל בכיכר, וכתב ש-: "הצעה זו תעורר, אין ספק, רגשות עזים בקרב הזוכרים לנתניהו את עמידתו במרפסת בכיכר ציון בירושלים, כאשר בין הקהל שנאסף להפגין נגד מדיניותו של רבין בלטה הכרזה המתועבת של רבין במדי אס.אס." כבכל שנה כן גם במסגרת סממני האירועים השנה מוזכרת "הכרזה המתועבת של רבין במדי אס.אס." אומנם אחימאיר מציין ש"היום כבר ידוע כי כרזה זו נוצרה במתכוון כדי לעורר פרובוקציה על-ידי אבישי רביב ושולחיו", אבל למרבה הצער הוא לא טרח להזכיר לקוראיו מי היו שולחיו ומעסיקיו של הסוכן שקיבל מימון ממשלם המסים הישראלי ולא מן האנשים שעל "המרפסת". אכן, אזכור המרפסת מתועב והכרזה מתועבת, אבל מתועבים מי שיזמו אותה ואת הפרובוקציה המשמשת עד עצם היום הזה לסיכול ממוקד של כל כוונת פיוס. אחימאיר מזכיר את יובל רבין האומר על נתניהו שהוא "עדיין האיש מן המרפסת". נכדו של רבין כלל את אזכור אותה הפגנה בדברי ההסתה והשיטנה שנשא על קבר סבו ביום הזיכרון השנה. אפילו לנכד של, לא הכל מותר. יעקב אחימאיר צודק במאמרו: "עת להתפייס". אבל, ככה לא בונים פיוס. הגיעה העת שהתקשורת תרד מן המרפסת ותעסוק במה שהיא אמורה לעסוק באמת: דיווחי אמת במקום דיווחים מגמתיים, מגוון דעות במקום דעות של עדר, חשיפת כל האמת סביב רצח רבין במקום טאטוא הספקות אל מאחורי המרפסת. רק שבירת קשר השתיקה ואולי גם ההשתקה יכולה להביא לתחילת איחוי השסע המסוכן בעם. התחמקות מכך רק תנציח אותו ואת השלכותיו הרעות על חיינו. יש לקוות שראש הממשלה נתניהו לא יירתע מהקמת ועדת חקירה ממלכתית לחשיפת האמת הכואבת.