את תבשילי המטבח היהודי של מזרח-אירופה משמרת באדיקות רבה מסעדת "קיטון" הוותיקה (דיזנגוף 145), עוד מימי תל אביב הקטנה. היה זה המשורר המיתולוגי, אלכסנדר פן, שהעניק לה עוד במחצית המאה החולפת את שמה, כיאה לגודלה: תא קטן בליבו של רחוב, שהיה פעם הגדול מכולם.
מאז זרמו מים עכורים רבים בירקון, אבל "קיטון" הקטנטנה נותרה כגדולה והזכה שבמסעדות היהודיות של הכרך התל אביבי. ברבות הזמן היא הפכה למקום-מפגש קולינרי של חוג-לקוחות קבוע, השומר לה אמונים עד עצם היום הזה.
אין כמו "קיטון" כדי להתרפק על תבשילי בית-אמא. אחרי שננעלו זה מכבר בתל אביב שעריה של המסעדה היהודית-מיתולוגית "בבל'ה", נותרו בה קומץ מסעדות בלבד המתעקשות לשמור על הגחלת של הקולינריה היהודית. המוצלחת שבהן היא, לטעמנו, "קיטון", שבה סעדנו את ליבנו בסוף השבוע בארוחה מסורתית, עם כל המשתמע ממנה.
פתחנו במרק-עוף, שבו שחו להם שני קניידעלעך. למרק היה טעם של אבקה מבושלת, עם שתי כופתאות קשות כאבן. אבל אז הגיעה לשולחן מנת געפילטע-פיש טעימה ו"מפייסת", עם צלוחית עמוסה בחזרת חריפה. מן המנות העיקריות שבתה את קיבתנו צלחת גדושה בכבד-בקר מטוגן, עם צימעס וחמין. טעמה היה לעילא ולעילא ושום אימא פולניה לא הייתה מיטיבה להכין טובה ממנה. כיאה למסעדה עם נוסטלגיה קולינרית של ימים עברו, הרווינו את צמאוננו בגזוז של פעם, בטעם דובדבן, שהיה באותם ימים רחוקים המשקה הדומיננטי בארץ. היה בו גם כדי להזכיר לנו את ימי הצנע שהתרגשו אז עלינו. גם הלימונדה, שהוגשה מן המכונה, לא הקהתה אצלנו את התחושה הזאת.
אקורד הסיום היה המוצלח שבכרה הקולינרית של "קיטון". מן המבחר הגדול שהוצע לנו מן המנות האחרונות נדלקנו במיוחד על קיגל האטריות המתוק והמשובח, שהיה טבול במרקחת פיקנטית של פירות. בצידו הוגש לפתן-שזיפים משגע, נוסח הקומפוט, שרק סבתא ידעה להכין כמותו. שילוב שני המעדנים היה ממש מושלם, עם טעם של עוד, עד כדי כך שנטלנו מן השניים גם הביתה. את כל הכבודה שבאה אל קירבנו שטפנו בקפה טורקי מהביל ונינוח.
על הארוחה לשניים שילמנו 261 שקל והוספנו תשר של 12 אחוז לשירות אדיב וקשוב. ל"קיטון" נחזור בהזדמנות הקרובה ובינתיים הענקנו לה את הציון המגיע לה: 9 בסולם הקולינרי מ-1 עד 10.