עובד שכיר רשאי לבחור בכל תוכנית פנסיה בה הוא רוצה ולמעסיק אסור להתערב בבחירה זו - גם אם היא פחות טובה מבחינתו של העובד. כך קובע סופית (יום ה', 16.1.20) שופט בית המשפט העליון,
מני מזוז.
בשנת 2008 חויבו כל המעסיקים במשק להפריש כספים לתוכניות פנסיה של עובדיהם. המעסיק מציע לעובד קרן פנסיה, שהיא ברירת המחדל אם העובד אינו בוחר בקרן אחרת. אולם זכותו של העובד לבחור בקרן אחרת ואף במסלול אחר (למשל בין ביטוח מנהלים לבין קרן פנסיה). השאלה שהתעוררה הייתה האם המעסיק חייב לבטח את העובד בקרן פנסיה מקיפה הכוללת ביטוחים משלימים (כגון ביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה), אם העובד בוחר בתוכנית חלקית בלבד.
בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע קבע, כי בחירתו של העובד היא המכרעת. נשיאת בית הדין הארצי לעבודה,
ורדה וירט-ליבנה, דחתה את הערעור על פסק דין זה. היא אמרה, כי עקרון היסוד הוא חופש הבחירה של המבוטח הפנסיוני בין המוצרים השונים, החברה בה יבוטח והמסלול בו יושקע כספו - ולמעסיק אין כל זכות להתערב בהחלטות אלו. לצד זאת, החוק מעמיד לרשות העובד כלים שיסייעו לו לקבל החלטה מושכלת. אך אם המעסיק יתערב, הדגישה וירט-ליבנה, הוא יפגע לא רק באוטונומיה של העובד אלא גם בזכותו לפרטיות.
ההסתדרות עתרה לבג"ץ נגד פסק הדין של וירט-ליבנה, ועמדה על מתן פסק דין גם לאחר שהשופטים הציעו לה למשוך את העתירה. מזוז דוחה אותה על הסף, בהזכירו שבג"ץ אינו ערכאת ערעור על בית הדין הארצי, משום שערכאה זו היא בעלת המומחיות בתחום. בג"ץ מתערב רק במקרים של טעות מהותית לה יש השלכות רוחב - ולא זה המקרה הפעם.
מזוז מוסיף, שגם מבחינה עניינית אין מקום להתערב בפסק הדין. לעובד יש זכות לבחור במוצר פנסיוני שאינו כולל ביטוח זה או אחר, וחובתו של המעסיק להעביר את ההפרשות למוצר שנבחר. אומנם רוב העובדים בוחרים במוצר הכולל כיסויים ביטוחיים נוספים, אך יש לזכור שהפרמיות על ביטוחים אלו באות על חשבון ההפרשה לפנסיה - ויש מצבים בהם האינטרס של העובד ומצבו מצדיקים ויתור עליהם לטובת הגדלת הפנסיה העתידית.
ההסתדרות חויבה בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. השופטים
נעם סולברג ו
ג'ורג' קרא הסכימו עם מזוז. את ההסתדרות ייצגו עוה"ד אורנה לין ואורלי אבן-זהב; את המדינה ייצגה עו"ד יעל ברלב; ואת נשיאות הארגונים העסקיים - עוה"ד מוטי עזרן, מיכל וקסמן-חילי ומוריה ברבי.