אין זה סוד שאנשים מתוכנו פתחו ב"מלחמת תרבות" מול ה"תרבות המסורתית הרבנית". יהיו שיאמרו שאנו רק משיבים מלחמה. בכל אופן, במלחמה כמו במלחמה יורים מילים, פוגעים, מזלזלים, אולי אפילו משמיצים, רק דבר אחד בטוח לא קיים כמעט - מלחמת תרבות. פשוט, המלחמה הזו היא כבר מזמן ללא תרבות.
תרבות חילונית היא לא רק שלילת תרבותו של האחר הדתי, היא תרבות עם עומק ועם שורשים עם תוכן ועם השקפת עולם משלה. אני מצפה למלחמת תרבות אמיתית ראויה לשמה.
כמו
דיון תרבותי בין פרופ' רות גביזון לבין אחרים כמו הרב ישראל מאיר לאו או מרדכי נויגרשל - זהו דיון ראוי בו הצדדים יודעים לכבד איש את רעהו, ובכל זאת להביע דעות שונות לחלוטין על נושאים שונים.
עיתונות חופשית זוהי עיתונות שמאפשרת לכל סוג של דיון להתרחש על במתה, לא עיתונות של פוביה וצנזורה. התגובה המיידית של רבים היא התלהמות וחוסר כבוד במקום דיון תרבותי, זלזול במקרה הטוב, הכפשה ודה-לגיטימציה במקרה הגרוע לדעתו של האחר והשונה.
הייתי רוצה לראות עיתונות בה מושמעות דעות בנושאים שונים ולא רק בנושאים פוליטיים, של אנשי רוח ערבים לצד אנשי רוח ישראלים, חילונים ודתיים (ואפילו דרוזים וחרדים).
אם מייצגי התרבות שלנו הם אסף וול, כמו מאמריו
המתריסים נגד רבנים ללא קשר לנושא הכתבה שלו כמעט, או זלזול בוטה בחכמים שכל חטאם הוא שהם חכמים יהודים בתקופת התלמוד לעומת חכמים לא יהודים שאליהם הוא מתייחס די בכבוד. גם כמובן
הזלזול המתנשא באלוהים, שלדעתי אין לזלזול כזה מקום בדיון תרבותי מכובד, בו מובעות דעות שונות בצורה מכובדת ולא מזלזלת ורומסת.
או כתבותיה של יעל משאלי ש"תרבותה" היא שלילת תרבותם של אחרים. כמו כתבתה על
"מסכנות" החרדים, או הכתבה עם
הזלזול המגוחך במורשת התרבותית של הכותל המערבי, שהוא סמל תרבות גם לאנשים שאינם דתיים, כמו גם הזלזול שלה ברבנים ובסמלי תרבות אחרים.
או רוחמה וייס שמזלזלת בחז"ל ו"זועמת" את זעמות הפמיניזם, שמשום מה בוחר לעשות "סלקציה" במאמרי חז"ל ולהציג אותם באור שלילי ושוביניסטי, ואינני מתכוון לפתח דיון כעת האם חז"ל היו "פמיניסטיים". דעתי האישית היא שמרבים להוציא אותם מהקשרם כדי לשרת מטרות פוליטיות או פמיניסטיות, אך אם זו דעתה של רוחמה וייס, זו גם דעה לגיטימית אך בתנאי שהיחס הוא תרבותי ומכובד.
חופש הביטוי אינו חופש ההשמצה או חופש הוצאת דברים מהקשרם, אבל מי שחושב שרק כך הוא מצליח להתבטא בחופשיות, מי אני שאעיר לו על כך. רק שאחר-כך לא נבוא בטענות לדתיים שהם "מתנשאים" על החילונים, זאת בשעה שמייצגי התרבות החילונית הם אנשים שמזלזלים תרבותית באחרים ולא יודעים לקיים דיון תרבותי ומכובד, סובלני ומעניין.
תרבות חילונית איננה תרבות של כתבים מזלזלים ומתנשאים וטוקבקיסטים, שכל מה שהם יודעים לעשות זה לצפצף שוב ושוב סיסמאות כמו "אין אלוהים", "הפרדת הדת מהמדינה", "כפייה דתית" על כל מה שזז. זה הגיע לכדי גיחוך כשנכתבה כתבה שלמה על
"כפייה דתית", כשמדובר על התופעה של אמנים חילונים הכותבים ושרים שירים עם מילים יהודיות מהעבר.
דוגמה נוספת היא אותן כתבות על המקומות שדתיים או חרדים שוקלים לגור בהם, ומיד מתחיל מצעד הזמירות על "כפייה דתית"... הפכנו ממש למדינת אפרטהייד כלפי הדתיים והחרדים. בתירוצים שונים ומשונים אנחנו מדירים אותם ומתייחסים אליהם כאילו הם הולכים מחר "להשתלט" על החיים שלנו - דבר שממש רחוק מהמציאות ואפילו דמיוני. המדובר בסיסמאות פוליטיות שלא קשורות כל-כך למציאות. רק לדוגמה, רחוב בר-אילן בירושלים, שהוא רחוב שספק אם גר בו כיום אפילו חילוני אחד ושהינו מרכזי בלב שכונות חרדיות, ולמרות הפגנות של קיצונים משני הצדדים הוא פתוח בשבת. אז איפה ההפחדות של הפוליטיקאים על השתלטות דתית ואיפה המציאות?
כחלק ממלחמת התרבות שנטלה על עצמה התקשורת, היא דאגה להדגיש במקרים שאדם בעל חזות דתית או חרדית פשע (ולא משנה הרקע התרבותי בו הוא גדל) בכותרות צעקניות את היותו דתי/חרדי ואילו בקבוצות אחרות כמו חילונים/דרוזים/ערבים/נוצרים/מוסלמים לא הודגש מוצאו התרבותי של הפושע.
זה כמובן מעבר לעובדה שעוד בטרם משפט, התקשורת ממהרת להדביק כינויים ותגיות שחורצים את הדין ועלולים להשפיע על כושר הניטרליות של השופט בבואו לחרוץ דין אמת ללא שוחד וללא הטיה. מאחר שגם שופטים הם בני אדם וצרכני תקשורת, אי-אפשר להתעלם מהסכנה לדמוקרטיה ולשלטון החוק בפרסומים מסוג זה.
עיתונות חופשית חייבת להיות ניטרלית ולהביא באופן שווה את הדעות השונות. עיתונות שיש לה אג'נדה איננה יכולה להתהדר בתואר עיתונות חופשית, בין אם היא משרתת את הממשלה או את האופוזיציה או את מערכת המשפט או כל גוף אחר. עיתונות שכזאת נוטה לצנזר, גם אם באופן חלקי, דעות שלא משרתות את האג'נדה.
הוכחה ברורה לכך, היא עובדת ה"סטריליות" של העיתונאים עצמם, שהם לעולם אינם מושחתים והם תמיד אבירי הצדק. במקרים נדירים בלבד, תוכלו לשמוע ולקרוא ביקורת עניינית על העיתונות והתקשורת. חלק נכבד מהטוקבקיסטים שמבקרים התנהלות של התקשורת -
מצונזרים.
אני הייתי רוצה לראות חופש ביטוי אמיתי, בו אין אדם חסין מביקורת אך מצד שני הכל חייב להיות באופן מכובד וענייני. במקום טוקבקים מתלהמים והתחזויות כדי להכפיש את האחר והשונה, או כדי להגביר רייטינג, עדיף לפרסם כל דעה שהיא שונה בלי משוא פנים, גם אם יש בה מידה של ביקורת.
