הרצח המזעזע בראשון לציון של משפחת אושרנקו חשף את הגזענות החבויה של העיתונות הישראלית. אם עד עתה חשבנו שהעיתונאי המצוי הוא פציפיסט, רודף שלום וזכויות אדם - בא הרצח המזעזע בראשון לציון והוציא את כל השדים הגזעניים מהבקבוק.
יום לאחר הרצח, כותבת הדס שטייף ב'ישראל היום': "אם חשבתם שאין מאפיה רוסית בארץ, טעיתם", ומוסיפה ומפרטת את השיטות והפעילות של המאפיה. מוסיף איציק סבן, מ'ישראל היום' גם כן: "העבר של המאפיה הרוסית אלים במיוחד", ובא ומפרט מקרי רצח מהעבר שמיוחסים למאפיה הרוסית והקווקזית.
ב-19.10.09 כותבת אותה שטייף: "מצרפים מומחים לפשיעה הרוסית ולמגזר הרוסי וכי יתכן כי ארגון פשיעה אכזרי הקשור לחברה הרוסית ולמגזר הרוסי ביצע את הרצח... ושכירי חרב... של המאפיה הרוסית נשלחו לארץ בכדי לבצע את הרצח"...
ואלו הן רק דוגמאות בודדות מתוך רבות שמשקפות את הצביעות, חוסר המקצועיות והחובבנות של אותם העיתונאים שכותבים כתבות על-פי דעות, השערות, משאלות לב וספקולציות, וזאת במקום להתבסס על עובדות בדוקות.
הרשו לי להזכיר לכם מקרה רצח שקרה לא כל-כך מזמן, לפני כחודשיים וחצי, בחוף תל ברוך. הנרצח קרפ ז"ל נרצח רק משום שהעז לטייל עם משפחתו על חוף הים. משום-מה, העיתונות המגויסת שלנו, שכל-כך דואגת להדגיש את הרקע האתני של הרוצח והחשודים ברצח (לכאורה - עוד לפני שהיה ידוע מי רצח) לא הזדעזעה מאותן הסיבות במקרה של הרצח של קרפ. מדוע לא הוזכר אז המונח "המאפיה הערבית", או "פורעים ערבים ישראלים"?
לא הזכירו לנו מקרים מן העבר של רציחות שבאו מכיוונם של בני מיעוטים, להפך - כל מי שניסה להעלות את הנושא של הרקע הדתי-לאומי שאליו משתייכים הרוצחים של קרפ הוסה, הושתק והואשם בגזענות. "הם סך הכל היו שיכורים ובכלל, זה לא מסיבות לאומניות". אתם מבינים את זה?! כל אותם מתייפיפים שפימפמו לנו על כל צעד ושעל, כי המדובר במאפיה רוסית ובמאפיה קווקזית וייתכן שמדובר במשפחה של עבריינים שיש לה סכסוכים מהעבר... כל אותם עיתונאים מתייפיפים לא העזו להזכיר, ואפילו ברמז או בספק כלשהו, שהרצח בטיילת של תל ברוך של אותו קרפ נעשה מסיבות לאומניות ומהווה שיטה של ערביי ישראל לעשיית אינתיפאדה פנימית ורצחנית... שקט, חלילה מלהזכיר.
מה ששנוא עלי בתקשורת אצלנו, זה הצביעות והדו-פרצופיות, הם בתקשורת אוהבים לאתרג את ה"אנשים" שלהם (חילונים, אשכנזים, הומואים, אנשי שמאל, אתיופים, בני מיעוטים, עובדים זרים), ומצד שני יודעים לשלוף ציפורניים ולהראות שיניים חדות כאשר מדובר ב-חרדים, אנשי ימין, מתנחלים, עלייה רוסית, מזרחיים וכל מי שעלול "לאיים" עליהם... או אז - כל ההתייפיפות שלהם נאלמת כלא הייתה, והם הופכים מפודלים כנועים לרוטוויילרים תוקפניים.
הרי לא מזמן היו הפרות סדר חמורות בירושלים - האם התקשורת באמת התייחסה לזה כהסתה וכאינתיפאדה שמסכנת לטווח ארוך את עתיד החיים בירושלים ובמדינה? אם לשפוט לפי אותה גברת הדס שטייף, אז התשובה לכך שלילית - ראו מה כתבה על שייח' ראאד סאלח ("ישראל היום", 7.10.09): "סאלח הקצין בכלא הישראלי"... ועוד היא מוסיפה כי "לפני כן היה סאלח אדם מתון ולבבי"... כלומר, גם אם יש בקרב ערביי ישראל הסתה כנגד היהודים והמדינה - אפשר להבין אותו, כי יש להם סיבות לכך! וכידוע, אנחנו, כרגיל, הסיבה העיקרית והאשמים העיקריים...
האם שאלה את עצמה גברת שטייף הנכבדה שאולי גם ליוצאי חבר-העמים יש בעיות קליטה כמו לכל חברת מהגרים, ולכן יש גם תופעות שליליות למרבה הצער? (כמובן שאני כותב זאת בציניות נוכח המאמר הפתטי של שטייף, שבעקיפין הצדיקה את ראאד סלאח כיוון שקישרה כביכול בין הסתה ואינתיפאדה למצב כלכלי או אישי, ועוד כמובן באשמת ישראל).
זהו רק טפח קטן מהגזענות הקיימת והמוסתרת בעיתונות הישראלית שאומנם לא מודה בכך, אך האמת, כמו שכולנו יודעים, יוצאת החוצה במצבים הכי לא צפויים.
גזענות, גזענות ועוד גזענות...
כאשר התרסק מטוס של חברה אוקראינית שטס לקייב ומרבית מההרוגים היו יהודים יוצאי חבר-העמים - האם אמצעי התקשורת שלנו הזכירו זאת, או שאמרו מילה או שתיים ועברו לסדר היום? בטח שעברו! ועוד איך עברו. היה חשוב אז להתעסק עם ה"אסון" של הערבים (נכבה) ולהילחם למען זכותם של ערביי ישראל לציין את אותה הנכבה. מסתבר שיש דברים חשובים יותר...
אה, שכחתי את מלחמתם של העיתונאים למען המסתננים הלא-חוקיים, אמרתי והזכרתי כבר תקשורת ישראלית ויהודית במדינת ישראל?... מה לא? לא הזכרתי, או לא-ישראלית?
כאשר מונה
אביגדור ליברמן למנכ"ל משרד ראש הממשלה לפני כ-13 שנה, אוטומטית אצו-רצו אותם העיתונאים והתנפלו עליו כאילו מדובר בלא פחות ולא יותר ב"נציג של המאפיה הרוסית בארץ" - כן, זה היה היחס לו זכה וזוכה ליברמן! מעניין שכבר יותר מ-13 שנים רודפים את ליברמן ועוד לא הצליחו להרשיעו. מה להרשיעו? אפילו כתב-אישום אין בינתיים. מזכיר אולי את הפרשיות של תפירת התיקים לרפול ול
יעקב נאמן? גם הם, כידוע, לא היו שייכים לקליקה ה"נכונה" ולא השתייכו ל"אנשי שלומנו".
אותו יחס גם קיבל
ארקדי גאידמק שנחקר ביחב"ל כל שני וחמישי. אני רוצה להדגיש שייתכן שאומנם יש דברים בגו בחקירה של ליברמן, ואולי גם בנוגע לגאידמק יש אי-אלו עבירות - אך מה שמפריע לי בעיקר, זו האיפה ואיפה שעושים בין "האנשים שלנו" לבין ה"אחרים", אותם אחרים שלא חושבים כמונו, לא שייכים לקליקה החברתית שלנו ולברנז'ה שלנו. ועיוות זה בולט מאוד כיוון שאלו מהצד שלנו, שעושים את אותן העבירות או חמורות מכך, זוכים ליחס סלחני בתקשורת, בבתי המשפט ובפרקליטות, בעוד האחרים שלא שייכים ל"אנשי שלומנו" מותקפים, מושמצים ומנפחים את הפרשות שלכאורה הם מעורבים בהן. למרבה הצער, בדרך-כלל ההר מוליד עכבר...
למרבה הצער והבושה, התקשורת שלנו, שכביכול מטיפה למילים יפות כגון "שלום, דו קיום, זכויות אדם, אהבה חופשית ושלווה אופקית", היא-היא עצמה נגועה בגזענות, בשנאה של מגזרים שלא חושבים כמוה וחושבים שונה מה"מיינסטרים" שהיא חושבת כי היא אמורה לייצג. לייצג איפה ואת מי בדיוק, את מדינת צפון תל אביב? ובכלל, מי בחר בכם לייצג את הציבור הרחב?
התקשורת שלנו נגועה בגזענות ובשנאה, היא מתנהלת כמו תקשורת מקארתיסטית שיודעת לאתרג את ה"אנשים שמתנהלים לפי הקו שלה" ויודעת גם להשמיץ, לתקוף ולספר בלופים וסיפורי מעשיות על אנשים שאינם לרוחה (ביבי נתניהו הוא ג'ורג' סאליבן מרגל הסי.איי.איי, מישהו זוכר? או שהתקשורת כבר הספיקה להשכיח מכם זאת).
לסיכום, ניתן לומר רק זאת - במידה שאנחנו האזרחים לא נקים ארגון, עמותה, או אפילו מפלגה שתילחם בכל האמצעים החוקיים נגד המאפיה האמיתית (שקיימת עוד מימי מפא"י ומבלי שנבחרה) בכלי התקשורת שלנו ובכל שאר מוקדי הכוח (בתי משפט, פרקליטות, בג"צ, משטרת ישראל, אקדמיה וכן גם צה"ל, שמנסים להפוך אותו למוקד כוח וזרוע פוליטית של השמאל - תוך דילול והחלשת ה"כתומים" והכיפות הסרוגות) - כולנו נפסיד את הקרב, הקרב על דמותה ואופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולא מדינת כל אזרחיה. ומה יהיה על אותם עיתונאים, משפטנים ואנשי רוח ומוסר במידה שאכן נצליח במאבק הצודק שלנו? ובכן, להם אני כבר לא דואג, הם תמיד ידעו להסתדר ויסתדרו גם בעתיד... הם הרי יצטרפו לבנים ולבנות שלהם שחיים כבר שנים במיאמי, בניו-יורק, בפריז ובלוס אנג'לס.
