עד כמה שישמע הדבר אבסורדי למערכת המשפט, יש מזל שיושב-ראש ההסתדרות, עופר עיני, אינו משפטן והוא לא מתעניין בויכוח המר שמתנהל בימים האחרונים סביב תוכניתו של שר המשפטים, יעקב נאמן, להביא לפיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה.
ביכולתו של עיני המנווט בשנים האחרונות בשלט קרוב את מהלכיה של מפלגת העבודה להורות לה לפרוש לאלתר מהמפלגה אם הממשלה תכריע בזכות הפיצול וברצונו של עיני להשאיר את המפלגה בקואליציה למרות הפיצול.
עיני, שהמושג מגבלות הכוח לא מוכר לו, הוכיח את עצמתו האישית בשנים האחרונות כאשר ארגן כמה שביתות גדולות במשק שגרמו נזק כספי גדול לקופת המדינה וסבל רב לאזרחי המדינה, בין השאר בעת סגירת נמלי האוויר של ישראל.
למרבה הצע,ר לא היו אז הרבה פיות שצפצפו. גם קולו של נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, חברו הקרוב של עיני, ובן בריתו לקומבינות, נדם משום מה והוא לא ציפצף.
עד היום קשה לשכוח את אותם ימים אפלים שבהם ישב מטה מיוחד בבנין ההסתדרות בתל אביב כדי לאשר טיסות חריגות כמו זו של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב (מן הסתם הפונה היה מוני פאנאן).
עיני מושך בחוטי נתניהו
כאשר החל בנימין נתניהו החלש והנרפה במאמציו להקים ממשלה חדשה, הוא הבין מנין משתין הכריש והזמין את עצמו לפגישה עם עיני בבית ההסתדרות שבמהלכה הושגה הבנה עלובה.
עיני הבטיח לביבי שהוא ירתום את מפלגת העבודה לממשלה שבה יהיה יו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק קברניט משנה, ובנושאים הכלכליים ההסתדרות תיתן את הטון ולפעמים גם את הכיוון.
בעקבות זאת סייע עיני לקבל הכרעה בוועידת מפלגת העבודה להצטרף לקואליציה בראשות נתניהו, למרות שהייתה בניגוד לעמדת המפלגה, וסתר התחייבות פומבית מוקדמת של ברק ללכת לאופוזיציה.
בראשיתו של המשבר הכלכלי העולמי שהתנקז גם לישראל לא הייתה לנתניהו בעיה מיוחדת להקריב את ראשו של שר האוצר שלו, ד"ר יובל שטייניץ המבולבל.
שטייניץ הפילוסוף, שלומד בימים אצלה כלכלה, הפך טרף קל לעיני, בהעדר גיבוי של ראש ממשלה שהחליט שהדרך הטובה היא לא להחליט כל עוד אין החלטה אחרת.
שטייניץ נכנע כמה פעמים לעיני, ללא מאבק בנושאים עקרוניים, וגם לא יכול היה לקפריזות ולגחמות של עיני שכוסו באידיאולוגיה, כביכול, של פעילות למען ציבור העובדים.
המצב הנוכחי דווקא משחק לטובתו של עיני. מעולם לא היה במדינה שר אוצר שהתמסר בקלות כל-כך להסתדרות.
עיני היה האיש שמנע את הפילוג במפלגת העבודה בעקבות פרישתם של ארבעת המורדים שהתנגדו להקמת הממשלה, חברי הכנסת עמיר פרץ, יולי תמיר, אופיר פינס ואיתן כבל, כאשר עלה בידו לשכנע ללא מאמץ מיוחד את בת-בריתו הפוליטית, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שלא להצטרף אליהם.
היורש הבוגד של עמיר פרץ
פעילות זו הזכירה מחדש את הבוגדנות האישית שלו ביו"ר ההסתדרות לשעבר, עמיר פרץ, האיש שהזניק אותו לצמרת ההסתדרות, סימן אותו כיורשו, ואף הודיע על-כך בפומבי.
עיני, תושב באר שבע, היה בעבר יו"ר ועד עובדי מס ההכנסה וגילה בתפקידו מלטנטיות רבה שגרמה לנציבי המס לפחד מפניו. פרץ זיהה אתו עיני כמנהיג עובדים שתמיכתו חשובה, ועיני מצידו שילב אחיו בנפוטיזם של פרץ.
בשלב מסוים פרצו בין השנים חילוקי דעות בכמה נושאים, ופרץ לא הבין שהוא הרחיק לכת ומחוק אצל עיני, אשר אינו נמנה על נותני החנינות.
אחרי שפרץ פרש מההסתדרות סימן אותו עיני הכוחני כאויבו בלב בגוף ובנפש, ועשה הכול כדי להצר את צעדיו הפוליטיים ולמוסס את תומכיו בקרב חברי ההסתדרות, ואף הצליח לבלום את בחירתו המחודשת לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה.מאז השנים אינם מדברים וגם אינם מסמסים.
קרוב לוודאי שכישלונו הצורב של פרץ כשר הביטחון במלחימת לבנון הכושלת לא היה יום שחור בתולדות ההסתדרות.
הדמוקרטיה אינה עטרת ראשו
כבר בראשית דרכו העצמאית בהסתדרות הוכיח עיני שהדמוקרטיה אינה עטרת ראשו והוא לא משנן בכל יום את כללי המינהל התקין.
תחילה ביקש לבטל את הבחירות להסתדרות ולהיבחר לקדנציה נוספת לראשות ההסתדרות - ללא בחירות על יסוד הסכמים מוקדמים לחלוקת תפקידים, הטבות ושלל אחר שהוא עשה עם ראשי הסיעות שהיו אמורות להתמודד מולו.
ההסכם הנדיב ביותר נעשה עם יו"ר סיעת "עוז", חבר הכנסת חיים כ"ץ, המשמש גם יו"ר ארגון עובדי התעשיה האוירית. הלך הזרזיר ההסתדרותי אל העורב בפרלמנטארי.
בעקבות פניית אומ"ץ אל גורמים ציבוריים שונים סוכלה תוכניתו של עיני והוא נאלץ לקיים בחירות שתוצאותיהן היו ידועות מראש. תלונה של אומ"ץ למשטרה על חשד לקניית שלטון טופלה למרבה הצער בדרכים המשטרתיות המקובלות.
אגב, חבר הכנסת כ"ץ המשמש כיום כיו"ר ועדת העבודה הרווחה והבריאות ומקיים קשרים הדוקים עם עיני, הינו בעל קופת שרצים הכוללת הסעות מאורגנות של עובדי התעשיה האוירית שהתפקדו במיוחד לליכוד על-מנת לבחור בו. נושא זה ונושאים נוספים נבדקים בימים אלה על-ידי מבקר המדינה בעקבות תלונה שהוגשה ע"י אומ"ץ.
החברה שלי יחימוביץ מתבקשת לוותר על עקרונותיה
עוד קשר פרלמנטארי בעייתי של עיני הינו עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ, הידועה ביושרה האישי ובאומץ ליבה - כל עוד לא מדובר בחבר עיני, שלגביו המטרה מקדשת את האמצעים גם אם אלה לפעמים פסולים.
יחימוביץ מאמינה שבמוקדם או במאוחר יצליח עיני להשתלט על מפלגת העבודה שלאחר עידן ברק, ויהפוך אותה למפלגה סוציאליסטית שבסיסה יהא ההסתדרות.
הלשונות הרעות מספרות שעיני ויחימוביץ מתואמים מראש בנושאים פרלמנטאריים וציבוריים שבהם עוסקת יחימוביץ הפעלתנית, אך אין לכך אישור.
אבל יש עובדות צורמות שזועקות. לארץ.
אדם קשה הבנה מסוגי מתקשה, למשל, להבין עד היום מדוע התנגדה בשעתו יחימוביץ להצעת חוק לגבי חושפי שחיתויות בארגוני עובדים שהייתה מאפשרת למבקר המדינה להעניק מעמד של חושפת שחיתות למעיין אגם שחשפה את פרשת שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, וחבר מרעיו המושחתים בהסתדרות העובדים הלאומית ופוטרה לאחר מכן מעבודתה.
בפגישת אקראי בשעתו עם יחימוביץ בהקרנת הסרט "שיטת השקשוקה", היא הבטיחה לי, אומנם להבהיר לי את עמדתה אך עד כה לא עשתה זאת.
הפרשנות שלי היא שעיני לא מעוניין לעודד חשיפת שחיתויות בהסתדרות ובארגוני עובדים שהוא חפץ ביקרם והם שומרים על יוקרתו. יד רוחצת ידיים שלפעמים הן מזוהמות.
חברת השקעות לכל דבר
אחת הפרשות הללו נחשפה בדוח מבקר המדינה שהתייחס לחברה למפעלי כלכלה ותרבות של עובדי המדינה ששותפות בה ההסתדרות והמדינה. עיני משמש יו"ר החברה.
הפרשנית הכלכלית מירב ארלוזורוב כתבה בשעתו ב-"דה מארקר", בעקבות דוח המבקר במאמר שהוכתר בכותרת: "רגע לפני שנותנים לו לנהל את המדינה", את הקטע הבא: "למרות פשטותה של החברה למפעלי תרבות, בדיקת המבקר העלתה כי החברה רחוקה מהשגת המטרות שלשמה הוקמה. רק מחצית מעובדי המדינה השתמשו אי-פעם בשירותיה של החברה שאינה עושה מאמץ לפרסם את ההטבות שהיא מציעה ברבים. צניעותה של החברה בכל הנוגע להטבות היא כה גדולה עד שבפועל הפכה החברה מחברה שמספרת רווחה לעובדי המדינה לחברת השקעות לכל דבר". והמבין הבין היטב.
חמורה שבעתיים היא החלטתה של ההסתדרות, ביזמתו של היו"ר, לרכוש דירה יוקרתית בשכונת כוכב הצפון בתל אביב לשימושו האישי של עיני. הנימוק הפורמאלי היה שעיני לא חוזר בכל ערב לביתו בבאר שבע ורכישת הדירה זולה יותר מבית מלון.
חוגים יודעי דבר המחוברים לסביבתו הקרובה של עיני מגחכים למשמע נימוק זה. ואילו מערכת הביקורת הפנימית המסורסת של ההסתדרות, שותקת.
אתנן של נכסי ציבור בעבור חופן שלטון
בימים אלה יש לעיני משימה חדשה, והיא: לנסות ולהחזיר את קופת החולים הכללית המולאמת מחדש לחיקה של ההסתדרות. לשם כך הוא עושה כמה מניפולציות מאחורי הקלעים. אומ"ץ עומדת על המשמר. במכתב שנשלח השבוע לעורכת הדין דפנה גלוק, עוזרת היועץ המשפטי למשלה המטפלת בהצעת תיקון לחוק ביטוח ממלכתי במסגרת קופת החולים, נאמר לגבי מעשי התחמון של עיני:
"נכון שעד היום עדיין לא הוכנס התיקון המדובר למסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי לעניין מוסדות קופת החולים. אילו היה מתקבל שינוי כזה בחוק ברור לחלוטין כי היינו עותרים נגדו לבג"צ. הבעיה אינה קשור בחוק אלא במה שההסתדרות, בתמיכת בכירים באוצר, מנסה להכניס למסגרת החוק.
אם המגעים האלה ישיגו את מטרתם, משמעות הדבר תהיה שהמדינה מחזירה לבעלות ההסתדרות את השליטה בקופת חולים, שליטה שאותה מדינה החליטה, עם קבלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שאין לה עוד מקום. הענקת מתנה פסולה מן הסוג הזה, אם תאושר ותיכנס למסגרת החוק, אין פירושה אלא קניית תמיכתו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני, במהלכים הכלכליים של הממשלה. וקנייה מן הסוג הזה, עד כמה שאנחנו מבינים את החוק, אינה אלא מתן שוחד.
סוד גלוי הוא שעופר עיני מעוניין שנציג מטעם ההסתדרות שהוא עומד בראשה יישב באופן קבוע בוועדת האיתור לתפקיד מנכ"ל קופ"ח כללית, כמו גם לתפקיד יו"ר דירקטוריון הקופה. בנוסף רוצה עיני כי אנשי שלומו יהוו שליש מהדירקטורים ב"כללית"
בעוד זמן קצר עומדת לעלות לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת בראשותו של חבר הכנסת, חיים כ"ץ, הצעת האוצר שלפיה ימונו שליש מחברי הדירקטוריון בכללית ולאומית - מבין נציגי ההסתדרויות.
ועל כן אנו מבהירים: אם, חס וחלילה, תתממש התוכנית הנרקמת בין עיני לבין בכירי האוצר, פירושו המעשי של הדבר יהיה שההסתדרות תחזור להיות - ללא כל תמורה - הבעלים של הקופה אשר בפועל הינה נכס ציבורי שהמדינה מממנת את קיומו.
המבחן של ראש הממשלה נתניהו בעניין זה הוא: האם יצליח להתעשת ולמנוע מצב של חשד לקניית השלטון להמשך כהונת ממשלתו באמצעות החזרת קופת החולים הכללית להסתדרות.
אם כך יעשה נתניהו, הוא יוכיח שהשחיתות השלטונית שהחלה בתקופתם של אריאל שרון ואהוד אולמרט, נמשכת במלוא עוצמתה גם בממשלתו. והמשכילים ושומרי החוק והמינהל התקין לא יידומו.
