הסב ונכדתו טיפסו במעלה רחוב הנביאים כשידה של נועה הקטנה לופתת את ידו ומבטה מופנה אליו.
נועה הייתה נרגשת לאחר טיול קצר בעיר העתיקה ובשכונת 'שער שכם' הצמודה לחומה,שם סבה סיפר לה על מורשתה, על סבתו 'דדה' הציירת וסבה ההרפתקני והעוללות אותם עד להגיעם לירושלים.
נועה הפנימה בחושיה של ילדה קטנה את האהבה הרבה שחש סבה לסבתו,ועתה הוביל אותה סבה לעבר חצר ילדותו ה'חקורה' שם גרה סבתו שהיא הסבתא רבא רבא שלה כך חשבה לעצמה.
נועה נזכרה בסיפורים שלפני השינה בה נהג סבה לספר לה בקולו הרך על דדה ומאכליה ועל ביתה הקטן והחצר המוקפת גינות קטנטנות ועל השדה שבו שיחק בילדותו שבמרכזו הייתה ערימת אבנים שהגיעה עד השמיים כמעט...
ידה הקטנה העצימה את אחיזתה בידו של סבה,עת חלפו על פני כנסייה מוקפת גדר אבן נמוכה ועליה מונחות בשורה ישרה אדניות עם פרחים בשלל צבעים.
הם הגיעו לפתח גדול ששרידי שער ברזל ישן ניצבו משני צידיו,זה היה הפתח ל'חקורה' של דדה כך אמר לה סבה והיא חשה ברעד הקל שבקולו.
החצר הייתה שונה תכלית שינוי מסיפורי הלילה של סבה,כולה מכוסה באספלט שחור ומספר רב של מכוניות היו פזורות בשדה האספלט הרחב.
"הנה ביתה של דדה" אמר הסב בהתרגשות לנכדתו והצביע על מבנה אבן קטן, עם גג רעפים ששימש עתה כמשרד לחניון מכוניות בטבורה של ירושלים.
נועה הביטה מסביב כמחפשת את הגינות הקטנות שהדיפו ריחות של שיחי נענע ורוזמרין, אשר הנכדה לא הבינה את משמעותם ורק דמיינה לעצמה מין מקום קסום כמו באגדות הילדים המאוירות שנהגו לקרוא לה.
"איפה עץ התות? ואיפה התרנגולות והביצים שהן הטילו?" הצליחה נועה להגות מבין שפתיה כשעיניה נתמלאו לחלוחית קלה.
סבה הביט בה, הרימה על ידיו, ואמר לה ברוך: "מתוקה שלי,כל מה שסיפרתי לך היה נראה כך בתקופה שהייתי בגילך, ועכשיו שנים רבות חלפו והכל השתנה, אבל מה שחשוב נועה הקטנה שלי, הם הזכרונות והאהבה שקיבלתי מדדה ולכן הבאתי אותך לכאן".
הוא נשק לה בחום והעלה אתה למרפסת הישנה של מומי שהפר להיות מספר סיפורים בהפקה משותפת של שניהם בערוץ 2 "סיפור נודד עם תוכי שוקי".
"כאן התחלנו את סדרת הילדים שאהבת" אמר לנועה כדי להפיג את עצבותה הקלה, ולו במעט.
נועה הסתובבה בין הפסלים הקטנים שהיו על המרפסת וסבה סיפר לה שהם יצירותיו של עמרי בנה של חברתו מהתנועה ששכר את המקום. נועה הזכירה לסבה כי הבטיח לה לבקר את התינוקת החדשה של 'דודה קארין', והם המשיכו לבית החולים "שערי צדק" למחלקת יולדות, שם ביקרו את קארין שהניקה את התינוקת החמודה שנקראה על שם אמה נטשה.
הסב חיבק את קארין ונשק לתינוקת היפה, ונועה חשה את ההתרגשות העמוקה שאחזה בסבה ונצמדה לרגלו ביתר שאת.
הסב העלה את נועה לגג בית החולים,והזכרונות המרגשים עטפו אותו עת הסביר ותיאר לנועה הקטנה את מראות הנוף מסביב,הר הרצל, בית הכרם, הר גילה.
השמש הכתומה החלה לשקוע ושניהם הביטו בברק הזהוב שהציתו קרני החמה בקצות צלבי הכנסייה בעין כרם, שם חיכתה להם המשפחה הקטנה החמה והאוהבת לארוחת ערב במסעדה הלבנונית כשסבתא ליהי מנצחת על כולם.
הסב ונכדתו החזיקו זה בידה של זו,כשהרהוריו של הסב נשאו אותו לרגע קט אל עידן אחר, בו החידלון הקסום שולט ביקום האינסופי בלא תחושות של זמן ומרחב.
ושם היא עדיין מרחפת ומחכה לו....