בשנות ה-90 התפרסמו שני מחקרים גדולים: הראשון היה מחקר אמריקני, שבחן חולים צעירים עם סוכרת מסוג 1 ("סוכרת נעורים"). השני היה מחקר בריטי, שעקב אחר חולים שאובחנו לראשונה כסובלים מסוכרת מסוג 2; בשני המחקרים החולים חולקו לשתי קבוצות, כאשר לקבוצה אחת ניתן טיפול "רגיל לתקופה ההיא" ואילו לקבוצה השנייה ניתן טיפול אינטנסיבי יותר מתוך מטרה להגיע לאיזון טוב יותר של ערכי הסוכר.
בשני המחקרים הללו מצאו החוקרים, כי איזון הדוק יותר של הטיפול התרופתי מביא להפחתה משמעותית של הסיבוכים בכלי הדם הקטנים, ללא השפעה מהותית על הסיבוכים בכלי הדם הגדולים.
במעקב שנעשה כעבור 10 שנים מתום תקופת המחקר, החולים אשר היו שייכים בזמן המחקר לקבוצת הטיפול האינטנסיבי, אף סבלו פחות ממחלות לב וכלי דם.
לאחר פרסום מחקרים אלו, ההמלצות הרפואיות היו גורפות: חולה השואף לחיים משוחררים מסיבוכי מחלת הסוכרת, יעשה מאמץ להגיע לערכי המוגלובין מסוכרר נמוכים ככל האפשר. איגודי הסוכרת העולמיים אף המליצו על הורדת ההמוגלובין המסוכרר ל-7% ואף ל-6.5%. (הערך אצל אדם בריא הינו נמוך מ-5.8%).
עם זאת, במהלך 2008, התפרסמו דווקא מחקרים גדולים אחרים, שערערו את הוודאות שהתגבשה בעולם הרפואי. מחקרים אלו בדקו את משמעות איזון הסוכרת ההדוק באוכלוסיית חולים מבוגרים יותר, הלוקים בסוכרת מספר שנים ומטופלים במגוון תרופות.
המסקנה במחקר זה הייתה הפוכה לחלוטין מהמחקרים הקודמים, משום שבשני המחקרים הללו לא נמצאה הפחתה במחלות הלב וכלי הדם, ואף לא ירידה משמעותית בסיבוכים הפוגעים בכלי הדם הקטנים. גם עבודה דומה שהתפרסמה בתחילת 2009 שעיקרה היה מעקב אחר כ-1,800 יוצאי צבא בארה"ב הראתה תוצאות דומות, איזון הסוכרת הקפדני לא הפחית מחלות לב וכלי דם.
"כרופאה המטפלת מדי יום בחולי סוכרת מעלים המחקרים האלו שתי שאלות מהותיות לגבי הצורך באיזון הנדרש עובר חולי סוכרת בתחילת המחלה ובשיאה", מסבירה ד"ר יפה. "האחת עוסקת באפשרות שהטיפולים המאזנים אינם מועילים לחולים מסוימים בשלב מסוים של מחלתם, והשנייה היא מה המחיר הבריאותי הנלווה לצורך בהורדת ערכי הסוכר אצל החולים והאם לא כדאי לנסות גישות טיפול אחרות".
כיום המסקנה, לאור המחקרים שתוארו לעיל, אינה חד-משמעית, אבל בהחלט ראויה לביצוע מחקרים נוספים", היא מדגישה. "זו גם הסיבה שהמחלקה שלנו עושה בימים אלו ממש בחינה מחקרית של קו האיזון הנדרש לחולה הסוכרתי בהקשר לתרופות שונות וטיפולים חדשים", אמרה.
על דבר אחד, מסכימות הן ד"ר יפה והן ד"ר טויטו, בנושא של הטיפול במחלת הסוכרת והוא הנושא של שמירה על אורח חיים בריא כהכרח מציאות לנסיגה של תסמיני המחלה ותופעותיה.
"אני תמיד אומרת למטופלים שלי שמחלת הסוכרת שלהם היא תגובה אוטומטית של הגוף להאבסת היתר באוכל שאינו יכול להכיל או לעכל, אומרת ד"ר יפה, "ולכן, הם חייבים לשמור על איזון תזונתי ועל פעילות גופנית ולא להסתמך רק על הטיפול התרופתי. בגלל שכיחותה של מחלת הסוכרת, אנשים חושבים שנטילת תרופות בצורה מסודרת תסייע להם באיזונה ולא מבינים שהם חייבים לסגל לעצמם אורח חיים ותזונה קפדניים ומתאימים למחלה".
על כך מפרטת ד"ר טויטו: "מזה שנים ידוע ששמירה על משקל גוף תקין ופעילות גופנית סדירה מסייעים לצמצם ואף למנוע הופעת סוכרת סוג 2 באנשים עם סיכון מוגבר לסוכרת. אנו יודעים שאמצעים אלו הכרחיים לצורך איזון טוב של ערכי הסוכר בחולי סוכרת, להורדת ערכי לחץ הדם, לשיפור בפרופיל שומני הדם ואף להארכת תוחלת החיים. חלק ניכר מהתרופות להורדת ערכי סוכר, כולל אינסולין, עלולות להאיץ עלייה במשקל הגוף של חולי הסוכרת, במיוחד אצל כאלו שאינם מקפידים דיים על דיאטה ופעילות גופנית, ולכן בטווח הארוך אולי לפגיעה בבריאות".
כאמור, המחקרים השונים, שבוצעו בעבר, ואשר כל אחד מהם נותן התווית טיפול נפרדת הביאו את היחידה האנדוקרינית ב"הלל יפה" לביצוע מחקרים, שתחילתם בימים אלו ממש, שיבדקו את הצורך להפריד בין ההשפעה המוכחת של התרופות על הורדת ערכי סוכר, לבין ההשפעה העקיפה והלא מוכחת על צמצום תחלואה ומוות. בעניין זה, הם מזמינים חולי סוכרת המעוניינים להשתתף במחקר ליצור קשר עם היחידה.
"לסיכום", מדגישה ד"ר יפה, "מעבר לכל מה שנאמר לעיל, חשוב להבין שהקפדה על טיפול בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם כגון: הפסקת עישון, איזון ערכי לחץ-דם, ואיזון שומני הדם הוכחו כמפחיתים את שכיחות הסיבוכים והמוות בקרב חולי סוכרת. חשיבותם בהקשר זה אף גדולה מזו של איזון ערכי הסוכר באמצעות תרופות".
