הפגישה הלילית בין ראש הממשלה נתניהו ונשיא ארה"ב, אובמה, מעלה שוב לסדר היום הציבורי את ההתנהלות של הנהגת ישראל הבכירה ביותר. הדממה התקשורתית באשר לתוכן השיחה מוכיחה שהפגישה עם נשיא ארה"ב הייתה חשובה למדי, הרבה יותר מהצהרות פומביות מול מצלמות הטלוויזיה. הדיווחים המודלפים אינם מקור מהימן, לכן לא נותר לנו אלא להעריך, בצורה מושכלת, מה היה לשני האישים הללו לדבר ביניהם, מדוע היה צורך ב"זובור" לראש הממשלה שנתקבל לשיחה לאחר מאמצים רבים, בשעות הקטנות של הלילה?
סביר להניח שהנושא האירני עלה בשיחה בין שני המנהיגים. לא מן הנמנע שמר נתניהו הצליח להוכיח לאובמה שהאירנים מתקדמים מהר מן הצפוי לקראת השגת מטרתם תוך תרגילים שקופים הנעים בין הסכמה לדחייה של הצעות המערב. על-פי הדיווחים המגיעים מוושינגטון וגם מבירות אחרות, אין שינוי בעמדה האמריקנית אותה ביטא אובמה. גם אם מר נתניהו הציג בפני אובמה תוכנית סדורה למתקפה קרבה של ישראל על אירן, אין כלל סבירות שאובמה הסכים לך או נתן אור ירוק. המאמצים הרבים שהשקיעו אנשי ראש הממשלה כדי לסדר את הפגישה עם אובמה מעידים שהסוגיה של תקיפת אירן בקרוב מאוד לא עמדה על הפרק. חילופי דעות אולי. משהו ממשי, קונקרטי, לא סביר. למרות הערכותיהם של אלה המחשיבים את אובמה לאידיוט ולרטוריקאן חסר תקנה, ראוי לקחת אותו ברצינות. תוכניתו לא השתנתה בעקבות הלחצים של ישראל.
הנושא המרכזי עליו, כנראה, דברו השניים הוא הנושא הפלשתיני ותהליך השלום. לא תהיה זו הפרזה אם נקבע שאובמה איננו מרוצה מן העמדה הישראלית, בלשון המעטה. מסע הדילוגים של מיטשל ושל קלינטון לא הביא לפריצת הדרך המקווה. גם אם לדעת המומחים אובמה וגם אבו מאזן עלו על סולם גבוה, קרי הקפאת ההתנחלויות לחלוטין, כולל מזרח ירושלים, והם אינם יודעים איך לרדת ממנו, עם כל הכבוד למר נתניהו, כנראה הוא לא נתבקש לתת יד לאובמה כדי לסייע לו לרדת.
בניגוד להערכות המושמעות מאז הפגישה, דומה שליבת השיחה בין שני המנהיגים סבבה סביב איומי ההתפטרות של אבו מאזן. לעניות דעתי, הודעתו של אבו מאזן לפיה איננו מוכן להתמודד פעם נוספת על משרת נשיא הרשות, אמיתית לחלוטין ולא תרגיל פוליטי זול. אבו מאזן מאמין שהוא איננו מסוגל להביא את ממשלת ישראל הנוכחית לויתורים, כפי שעשתה, לטענת אבו מאזן, ממשלת אולמרט. סביר להניח שאבו מאזן משחק באמירותיו למטרות גלויות מידי לעין. יחד עם זאת, גם אם דבריו לגבי ממשלת אולמרט אינם נכונים, אין הדבר גורע מכך שאבו מאזן מרגיש שאין מוצא. לא מן הנמנע שדווקא מר נתניהו הוא זה שנכנס ללחץ ביודעו שהאלטרנטיבה לאבו מאזן היא חמאס, עם כל המשתמע מכך. אם מר נתניהו ואנשיו מערכים נכונה את המציאות, יש להם אינטרס מובהק שאבו מאזן יישאר בתפקידו כי כל אלטרנטיבה אחרת גרועה הרבה יותר. הערכתי היא שמר נתניהו ביקש מאובמה לסייע, יחד עם מנהיגים אחרים בעולם, בהישארותו של אבו מאזן בשלטון. סביר להניח שכמו בכל מו"מ, שאל אובמה על הויתורים שמר נתניהו מוכן לעשות. לזכותו של ראש הממשלה ייאמר שהוא מחזיק את הקלפים קרוב לגוף ואיננו מוכן להראות לאף אחד מה יש לו. יתכן אפילו שהזובור של אובמה נועד לסחוט ממר נתניהו ויתורים נוספים בנוסף לשתי מדינות לשני עמים, הקפאה זמנית בהתנחלויות וכדומה.
על-אף הנורמאליות ביחסים בין ישראל לארה"ב בכל התחומים, בולט לעין הנתק או אי - הנוחות של אובמה ממר נתניהו. אובמה לא יקרא להחלפת נתניהו וגם לא יעשה מהלכים העלולים להתפרש כלחץ על ישראל. יחד עם זאת, כל מי שמכיר את הדינאמיקה ביחסים בינלאומיים יודע עד כמה יחסים מאוד ידידותיים בין מנהיגים עוזרים. מר נתניהו נמצא שבוי בין האידיאולוגיה שלו ושל מחנהו בתמיכת הקואליציה, ומאידך עומד אבו מאזן שאיננו מסוגל לעשות שום צעד משמעותי שיתפרש כויתור לישראל, אחרת ירד מן הבמה הפוליטית שלא בדרך כל בשר. אובמה מבין זאת היטב ומנסה ללחוץ על הצד המסתכן פחות. הזובור למר נתניהו הוא חלק מן המשחק.
