מגיפת הקורונה עשויה להוות אירוע המצדיק הימנעות מקיום חוזה, כאשר יש לה השפעה ישירה עליו. כך סבורה לשכת עורכי הדין, בנייר עמדה ששלחה (יום ב', 6.4.20) לשר המשפטים,
אמיר אוחנה. על העמדה חתומים ראש הלשכה,
אבי חימי, ועוה"ד אבי ללום, לירז ראש ו
אילן בומבך.
השאלה המרכזית הנדונה בנייר העמדה היא, האם הקורונה היא אירוע המסכל את קיומו של החוזה. מחבריו מצביעים על הזהירות הרבה בה יש להגיע למסקנות בנושא זה, במיוחד לנוכח ההשלכות הקשות של הקורונה והעובדה שהן טרם ידועות במלואן מצד אחד, ועקרון קדושת החוזים והפגיעה החמורה הנוצרת מהפרתם מצד שני. הם אומרים:
"בעינינו, בהתחשב בהשפעתה העמוקה, הנרחבת והפתאומית של המגיפה על חיי המסחר בארץ ובעולם, ובצרוף תחיקת החירום שהשביתה הלכה למעשה את הפעילות המשקית, או חלקים נרחבים
ממנה, ובהתחשב במגמת הפסיקה, יש מקום לטענה שאירועי החודש האחרון היו בלתי צפויים ובלתי ניתנים לצפייה. בהכרה זו יש משום צעד גדול לכיוון הכרה בקיומו של סיכול, ועם זאת יש
לבחון בקפידה את קיום התנאים האחרים (ואת ההשפעה הפרטנית של המגיפה בכל מקרה ומקרה)".
בהקשר זה אומרת הלשכה, כי טענת סיכול לא תתקבל אם מדובר בגורמים שהאדם הזהיר היה יכול לחזות מראש - כמו סגר או ביטול טיסות - ושהיה באפשרותו להיערך לקראתם. טענה זו לא תתקבל גם אם ניתן לקיים את החוזה באמצעים אחרים שעלותם סבירה, או כאשר ניתן להתאים את ההתחייבויות החוזיות למציאות של הקורונה.
לדעת הלשכה, יש להכיר בסיכול האפשרות לקיים את החוזה כאשר הקורונה גרמה לפגיעה קשה באמצעי ייצור הכרחי (כולל כוח אדם שלא ניתן להחליפו או חוסר אפשרות לשנע חומרי גלם ומוצרים). גם איסור ממשלתי על תנועה והתכנסות צריך להיחשב כגורם מסכל. גורמים אחרים עשויים להוות שינוי יסודי בחוזה, כגון חסימת נתיבי סחר, מניעת טיסות, התייקרות חומרי גלם או שינוי משמעותי בשערי המטבע.
עוד סבורה הלשכה, כי בזמן משבר יש להקפיד ביתר שאת על עקרון תום הלב ולא להתעקש על קיום חוזה תוך התעלמות מן הנסיבות - אך מדובר במקרים חריגים בהם יש מקום להתאים את החוזה לנסיבות אלו. היא גם קוראת למדינה לגלות תום לב מוגבר ולהתחשב בצדדים עימם חתמה על חוזים.